בכל שעה, מספרת הסדרה "המלחמה על הפלסטיק", מושלכות לאוקיינוסים ברחבי העולם כמויות פסולת פלסטיק בנפח של משאית זבל. בעצם אולי בכל דקה. בעצם את מי זה מעניין. איכות סביבה, בואו נאמר את האמת, מעניינת את הסבתא של העולם. כלומר לכאורה אנחנו אמורים להתעלף מדאגה. מסביבנו העולם קורס, מצטופף, מעלה עשן, מבזבז משאבים, קרחונים מפשירים, הערפיח רובץ קבוע, האוקיינוס מתחמם, האלמוגים נהרסים, הקואלות מתות באלפיהן, המדענים מזהירים, והאזהרות נכנסות מאוזן אחת ויוצאות מהשנייה. מניחים כמה בקבוקי קולה במתקן המחזור, אומרים שעשינו את שלנו וממשיכים בחיים כרגיל.

לך תבין למה. הרי היינו אמורים להיות מזועזעים. זה לא רק הזיהום. הרי הכדור הזה הולך ונגמר. זה עניין של מתמטיקה פשוטה. המספר של האנשים שיוכל לסחוב הוא לא אינסופי. זה לא אני המצאתי, זה כימיה, אומרים הגששים וצודקים. העולם יהיה חייב להתנהג אחרת לגמרי. משפחות ייאלצו לחשוב שבע פעמים אם להביא לעולם ילד לסביבה צפופה וחמה. מיליונים יילחמו על מים ויחצו יבשות בדרך למקורות בני קיימא. החשבון לא נתון לסתירה או להכחשה. ועדיין הוא מעניין את הסבתא שלנו.

אולי מפני שהמצב עוד לא מספיק דפוק. או שהיכחדות הטיגריס הבנגלי או הקרנף הלבן לא מעניינת כמו "הכלה מאיסטנבול". או שאפשר עדיין להיכנס לאוטו המונע בדלק מאובנים, לסובב את המפתח ולנסוע ל"דרום אדום" בלי לחשוב שבזמן שיצאנו מהחניה ביראו עוד שטח בגודל שני אצטדיוני פוטבול מעצים. אפשר כמובן לטעון שכל הרעש הזה על משבר האקלים וזיהום הסביבה הוא עוד מופע של ההשתלטות הפרוגרסיבית האגרסיבית של התקשורת העולמית ששמה לה למטרה להבהיל, לכפות דפוסי דיבור חדשים וכו' וגו', אבל העובדות הן פשוטות ובלתי ניתנות לשינוי: הטיגריס הבנגלי והקרנף הלבן נכחדים, ובאוקיינוסים צפים איי פלסטיק בגודל של ערים שלמות.

עד שזה יתפוס אותנו, עוד 20 שנה, עוד 50, הקואלות יהפכו לגעגוע רחוק. חובבי דגים על האש ופירות ים ייאלצו להסתפק בהעתק חיוור מודפס, וממי האוקיינוס נוכל להכין תה עם פלסטיק. משהו מכל הכולרות האלה בטוח יקרה, ואז, בעל כורחנו, נהיה חייבים לשנות את היחס לשעמום הזה שנקרא איכות הסביבה.

אם כמובן נתחיל בשינוי הגישה כבר עכשיו, יהיה לכולנו קל יותר. הזקנים, אם תשאלו אותי, כלומר מעל גיל 20, כבר אבודים לכדור הארץ. הם כבר נעולים על העניין. את המזהמים צריך לתפוס כשהם קטנים. כלומר בבית הספר. וצריך לעשות את זה חכם. בשפיכת תקציבים והוספת שעות והתשת המזהמים הקטנים בין שעה שישית של תושב"ע לשעה שמינית של היסטוריה בדקלום כמה פלסטיק רע לעולם. צריך לשלוח אותם החוצה לפעילויות, שיראו איך אנחנו מחריבים את העולם הזה. יש לי אגב הרבה רעיונות. אם במשרד מעוניינים, מוזמנים לפנות אליי. לא גובה הרבה כסף. מקבל גם שוטף פלוס 60. הרבה יותר מ־60 לא כדאי. בזמן הזה יישפכו לאוקיינוס עוד הרבה פלסטיקים, ואם לא נדליק את הנוער של היום להיות גדולים שיילחמו לטובת הכדור, יישאר להם חרא של מקום לגור בו.

"המלחמה על הפלסטיק", ימי רביעי, סלקום TV