המשורר, הפובליציסט ומבקר הספרות מנחם בן הלך לעולמו הלילה (שישי) בגיל 71. בן לקה לפני מספר חודשים באירוע מוחי ואושפז בבית חולים, והלילה כאמור, נפטר.
בן, שכתב במשך שנים רבות טורים בעיתון "מעריב" ובאתר "מעריב אונליין" עד לאחרונה, חיבר 17 ספרים, בהם שישה ספרי שירה, שני ספרי ילדים, שישה ספרי ביקורת שירה ומבחרי שירה (כולל רב המכר "השירים הכי יפים בעברית"), ספר הגות בענייני אלוהים, וכן את רב המכר "פלונטר" ואת הספר התיעודי על התאבדות בתו, "הוי, כנרת שלנו".
המשורר אף זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים פעמיים, בשנים 1989 ו-2016, וכן בפרס ברנשטיין לביקורת ספרותית.
במרץ 2009 השתתף בן בעונת ה-VIP של תוכנית המציאות "האח הגדול" והגיע למקום השלישי בתוכנית הגמר, לאחר חודש ימים בבית האח. התבטאויותיו והשקפותיו של בן עוררו את זעמם של רוב המשתתפים בתוכנית, והוא זכה לתשומת לב ציבורית רבה שכללה תגובות מעורבות.
בשנת 2014 השתתף בשנית בתוכנית המציאות בעונתה השישית, כאשר נכנס בכניסת הדיירים השנייה באמצע העונה. לאחר 22 ימים הודח שביעי מן הבית.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים הודיע בן על כוונתו להתמודדות בפריימריז בבית היהודי, אך הדבר לא יצא אל הפועל והוא הצטרף למפלגת כלכלה והוצב במקום השני ברשימה. כעבור מספר ימים תבע מן הראשון ברשימה לפרוש, כדי שהוא יוצב במקום הראשון ויוליך את המפלגה לבחירות. משלא נענה, פרש והסיר את מועמדותו מרשימת כלכלה לכנסת.
מסעות אל.אס.די עם דוד אבידן
עיתונאי "הארץ" בני ציפר הספיד את בן בתוכניתו של גיא פלג ב-103FM וסיפר: "היינו על סכינים, אבל בהמשך הפכנו לחברים טובים. הוא עשה הכל בכדי להרוס לעצמו את הבריאות בערך כל חייו, וזה התנקם בו. הוא גם התמודד עם הרבה טרגדיות אישיות".
"רוב האוכלוסייה מכירה אותו מ'האח הגדול', אבל לפני כן הוא היה מבקר ומשורר, ובצעירותו הכתירו אותו למשורר הכי מבטיח בדורו. הוא כתב שירים נהדרים, ואז התחבר עם דוד אבידן, ויחד הם עשו מסעות אל.אס.די, ומכאן הוא הלך בדך של משוררי הביט, רק שבארץ זה לא כל כך התאים. אנחנו עמדנו בקשר גם בשנים האחרונות, ואפילו הזמנתי אותו להרצות מול הסטודנטים שלי, והם היו בשוק ממנו. היו לו דעות מאוד פרובוקטיביות. אני נחשב פרובוקטיבי בעצמי, אבל הוא עלה עליי".
עוד הוסיף: "היה לו אירוע מוחי, והוא שכב הרבה זמן במיטה במצב קשה. לפני זה הוא שלח לי כל מיני דברים שהוא כתב, גם על החוויות שלו ברמת גן, ומסעות האל.אס.די שלו. אפשר לומר שהוא סבל מהערכת חסר, ועשה הכל בכדי שזה יקרה. מבחינתי הוא המשורר האמיתי, זה שרצה לחוות את החיים ומה שיהיה יהיה".
לשיחה הצטרף גם העיתונאי והתסריטאי שי להב שסיפר על היכרותו עם בן ז"ל. "קיבלתי את מנחם כסוג של ירושה כשנכנסתי לתפקיד כעורך מוסף התרבות של 'מעריב', ואם להיות אמיתי זו הייתה ירושה מפוקפקת. הוא היה הילד הרע שלאף אחד לא היה כוח להתמודד איתו. הוא כתב על כל מה שידע שירגיז, הוא הלך על זה בחדווה".
לדבריו, הוא היה חייב לדבר איתו שבוע אחרי שבוע, ולבקש שיוריד קטעים מסוימים. "הייתי צריך להגיד לו 'אנא תוריד את המילה הזאת והזאת', והוא לא תמיד הסכים. איתו זו הייתה סוג של הידברות. עם הזמן הלכתי ונקשרתי לאיש הזה, היה בו משהו יוצא דופן, ילדותיות מתפרצת שלא מפסיקה לחפש את הצוף של החיים. הוא תמיד היה אחר והפרובוקטיביות שלו הייתה חלק מזה, אבל לעיתים הסתירה הזה. מנחם הלך בעיניים פקוחות לעבר מלכודת הפרובוקציה הזו".