הקורונה הוא נגיף חמקמק ומיסתורי ונכון לרגע זה עדיין לא ברור מה הם בדיוק התסמינים שלו. אם היו שואלים אותי, הייתי מציע לבדוק את בלוטות הנוסטלגיה. יש לי הרגשה שיש איזשהוא קשר בינהם, אחרת קשה להסביר את גל הקאמבק ששטף אותנו בשבועיים האחרונים: קודם הגיעה הקופאית לובה, מ"ארץ נהדרת", לאחר שאופסנה בבויידעם הטלויזיוני למשך עשור לפחות, אחריה צצו להם מנחי "זהו זה", לאחר 22 שנות שתיקה ולבסוף, גם ז'וז'ו חלסטרה ושות' ל"הקומדי סטור" הגיעו לדפוק הופעה.
אז אמנם, מדובר רק ב-8 דקות, אבל מי אמר שהאורך הוא הדבר הכי חשוב? מה עם המראה? אז נכון, הזקן של צביקה הדר קצת הלבין, אבל חוץ מזה כולם נראים כמעט בדיוק אותו דבר כמו לפני 25 שנה. אפילו ג'ודי לוץ סקסית מתמיד. ומה עם הכימיה? תכלס, עובדת מצויין, למרות הבידוד הכפוי והמסך המפוצל שמפריד בין הדר לבין ססובר לבין שגב לבין "יש לי, יש לי".
הכי חשוב, מה עם ההומור? ובכן, להבדיל מההומור של "זהו זה", שברובו לא עמד במבחן הזמן, ז'אנר הנונסנס, מסתבר, חסין יותר מפני הזדקנות. הפאנץ' (או יותר נכון, הנון- פאנץ') של אשתר במערכון ה"יש לי, יש לי", ממשיך להצחיק, דווקא ולמרות שאנחנו יודעים מראש שלא יהיה בו שום דבר מצחיק, והפינה של ג'ודי לוץ מצחיקה בדיוק בגלל המופרכות האידיוטית שלה.
דווקא "החלסטרה של ז'וז'ו" הפתיעה לרעה ולא ממש הצחיקה, בגלל כתיבה חלשה ולא מושקעת, שזה מצער במיוחד לאור העובדה שמדובר בסך הכל בתכנית באורך של כ-8 דקות.
יש לציין כי הפרק ששודר בערוץ "טדי" בפרטנר טי וי, הוא הראשון מבין 10 פרקים שנכתבו וצולמו לאחרונה בפורמט "בייט סייז" וכולם ינועו בטווח שבין 5 ל-10 דקות אורך שידור.