"אהבה נצחית", יס, ערוץ הדרמות הטורקיות
הערוץ הזה עומד להיות הצלחה מסחררת. דמעות בשפע, שירים עצובים, רק מי יוכל להסביר לי את הסוף של "אהבה נצחית"? זיינאפ מתה או לא? ד"ר טופאן, רופא מנתח מפורסם, מתאהב בזיינאפ, מנקת ביתו הענייה. זיינאפ מלמדת את טופאן ליהנות מהדברים הקטנים היפים שבעולם. אלא שזיינאפ חולה - יש גידול ממאיר בראשה, והסיכוי להוציאו בשלום נמוך מאוד. טופאן מחליט בכל זאת לנתח, ואת הסוף לא הבנתי.
לא צריך להיות נביא כדי לדעת שערוץ הדרמות הטורקיות עומד להיות כאן הצלחה. מדינה שגדשה פעמיים את היכל הספורט ביד אליהו כדי לשמוע את כוכב "הכלה מאיסטנבול" שר (!) תפרוש זרועות לכל מוצר קולנועי טלוויזיוני המגיע מארצו של ידידנו הטוב רג'פ טאיפ ארדואן.
הסרט, למי שמבקש לדעת קצת על תכנים, הוא דרמה סוחטת דמעות מהדקה הראשונה ועד האחרונה. רגשות זכים וזכים פחות נשפכים בנדיבות כמו מחביות על ראשו של הצופה. אי אפשר - כמו שצפוי מסוג המוצר - להאשים את יוצריו בדקויות. הטוב טוב בגודל בניין, התככנית תככנית כמו צפע, ההתלבטויות קורעות לב כמו שהתלבטויות קורעות לב. כשיש צורך להדגיש עוד יותר את המודגש ממילא וכבר נגמרו המילים, מוסיפים מוזיקה המדגישה את הדרמה.
בהקרנות קודמות בארץ זכה הסרט לתגובות נלהבות מצד צופיו וצופותיו. לפחות בפעם האחרונה ששודר אצלנו זכה למעל מאה תגובות ושיתופים. סרטים צ'כיים למשל, או יפניים, ששודרו בסינמטקים שונים לא זכו לתהודה או להתלהבות דומות, ויכולתו של הצרכן הישראלי לספוג תוצרת חוץ מסוימת ולאטום עצמו מפני תוצרת חוץ אחרת היא נושא שבהחלט ראוי למחקר אקדמי, שמקומו בוודאי לא פה. כאן נותרת חסרת פתרון השאלה מה לכל השדים קורה בסוף של "אהבה נצחית".
"טראמפ והמדיה החברתית", 8.6, הוט 8
לא פעם נראה שדונלד טראמפ מעדיף לצייץ מאשר להיות נשיא. סגנון הכתיבה שלו עילג, ילדותי, נראה שהוא נהנה מהתגרנות - ועל הצד הוא גם מנהל את אמריקה.
בשלוש שנות נשיאותו שיגר דונלד טראמפ למיליוני עוקביו לא פחות מ־50 אלף ציוצים בטוויטר. הוא מצייץ בבוקר, בצהריים, מיד כשהוא מתעורר, לפני שהוא הולך לישון - כשהוא עצבני הוא מצייץ, כשהוא שמח הוא מצייץ - טראמפ, מודים גם מתנגדיו המושבעים ביותר, לקח את הטוויטר למקום אחר.
טראמפ - ממציא הביטוי שתפס בכל העולם, "פייק ניוז" - מתעב את התקשורת. סביר להניח שזה משום שהיא מספרת עליו את האמת. אז כדי להתגבר עליה, לא לעמוד למבחנה הקפדני, הוא פשוט עוקף אותה דרך הטוויטר. יש לו שבעה מיליון עוקבים בחשבון אחד, ודרכו הוא מזין את דעותיו/רצונותיו/כוונותיו, ועוקביו קוראים בשקיקה.
סגנון הציוצים של טראמפ ילדותי להחריד. עומק המחשבה המוצג שם פשטני להחריד עוד יותר. זה שהיה הרוקט מן הקטן אתמול הוא ידיד חשוב היום. והניסיון להדיח את טראמפ בעקבות פרשת מכירת הנשק לאוקראינה הופך אותו לאדם הנרדף ביותר לאורך כל ההיסטוריה.
וזו בעצם מטרתו הבלתי מוצהרת של הסרט, שנעשה בידי מי שלפחות אינם מאוהביו הגדולים ביותר של הנשיא - להציג פעם נוספת טפח מאופיו ומהנושאים המעסיקים אותו בחלק נכבד של היממה של האיש שאיכשהו התגלגל להיות ראש המעצמה החזקה ביותר בעולם המערבי.
הטוויטר, כפי שמראים יוצרי הסרט, מרדד את המסר שעובר לקוראיו ומחדיר לשיח של קוראיו את סוג המחשבה השטוח שמשתמש מתוחכם יודע להעביר בעזרת ססמאות קליטות. המציאות היומיומית, אם כן, הולכת ומשתנה, וצריך להיערך אליה. אולי עוד יבוא יום ולבתי הספר יתווסף מקצוע לימודי חדש - איך לקרוא טוויטר, ורשתות חברתיות בכלל, באופן מושכל ולהישאר בחיים. עד אז, דונלד טראמפ, ועוד כמה דומים לו, ימשיכו למכור לציבור סחורה קלוקלת ולהרוויח את כל הקופה.