"מכבדים אותם": חוקרי הכרישים מספרים על הסיכון האישי שלקחו

אם אתם בעלי לב חלש, אולי הסרט "כרישים מול גולשים", שישודר הערב ב־19:00 (ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק WILD) ויגולל את סיפוריהם של גולשים שהותקפו על ידי כרישים, הוא לא בדיוק בשבילכם. אבל אם החיה הימית הזו מרתקת אתכם, אז ודאי תיהנו לצפות במעלליה, כמו גם לשמוע את חוויותיהם של חוקרי הכרישים, הביולוג הימי ראיין ג'ונסון וד"ר סטפן קג'יאורה, מהמחלקה למדעי הביולוגיה באוניברסיטת פלורידה אטלנטיק, המגיעים למקומות הגלישה שורצי הכרישים. 

"גדלתי בניו זילנד, והחוף ששחיתי בו נקרא Shark Ally", מספר ג'ונסון. "אני מאמין שיש לזה השפעה עמוקה על כך שהכרישים נהיו חלק מחיי". לדברי ג'ונסון, בעקבות ריבוי מתקפות של כרישים לבנים על בני אדם ב־1998, הוא החל לחקור את הנושא. במהלך מחקרו הוא התרגש מהכוח והכריזמה של הכרישים, "אך ההפתעה הגדולה ביותר שלי הייתה שלמרות כוחם, הכרישים, שהם טורפי על, גם פגיעים להפליא, כתוצאה מהתנהגות בני האדם וגם מסביבה משתנה. השילוב בין כוח פיזי לפגיעות אקולוגית היה מפתיע".

הסרט, שישודר במסגרת "חגיגת הכרישים", הכוללת שלל סדרות וספיישלים בנושא שישודרו במהלך חודש יולי, מביא כאמור כמה סיפורים מחרידים של גולשים על המפגש שלהם עם כרישים, אך לדברי ג'ונסון, יש לדג הטורף הזה גם צד אחר. "הכרישים מסוכנים להפליא עבור סוגי הטרף הטיפוסי שלהם, כמו דגים וכלבי ים. הם גם יכולים להתאים את התנהגותם כדי להצליח להפליא בציד ובהרג", מבהיר ג'ונסון, "אבל כלפי בני אדם, כרישים מפגינים סבלנות. למרות שיש להם ארסנל ציד כמעט ללא תחרות בעולם הטבע, הם הורגים רק חמישה עד שישה בני אדם בשנה. אם אי פעם נהפוך לחלק מהתזונה שלהם, ייתכן שבאמת נצטרך לדאוג. כרגע אנחנו צריכים לכבד, להיות זהירים, להיות מודעים, אבל לא צריכים לפחד מכרישים. שיעור הגולשים שנפגעים על ידי כרישים הוא מתחת ל־0.01%".

"מחצית מתקיפות הכרישים בשנה כלפי אנשים מופנות נגד גולשים", מוסיף קג'יאורה, "אבל מדובר רק בכמה עשרות נשיכות בכל שנה. כשחושבים על כך שיש מיליוני אנשים במים, זה ממחיש עד כמה שיעור האנשים שננשכו בפועל על ידי כרישים הוא נמוך. האם הכרישים מסוכנים לגולשים? בוודאי שכן, אבל הסיכוי שתינשך על ידי כריש הוא כה קטן, עד שבאמת לא הייתי רואה בכך סכנה גדולה. אגב, בספורט ימי כמו גלישה יש יותר תקיפות של כרישים מאשר בכל ספורט ימי אחר, כמו שחייה, שנורקלינג וכדומה". 

המקום הבטוח

"ישנם מעל 500 מיני כרישים, בהם שלושה מינים המהווים סכנה לבני אדם: כריש לבן גדול, כריש שורי וכריש נמר", מספר ג'ונסון. "באזורים ששלושת המינים הללו מתרכזים, ישנם זמנים ומקומות שבהם לא הייתי ממליץ לשחות או לגלוש. למשל, במים המקיפים את האי סיל של דרום אפריקה. שם מסתובבים כרישים לבנים גדולים, מחפשים טרף, והסיכוי של גולש לבלבל כריש ולגרום לכך שינשוך אותו יהיה גבוה יחסית. אבל הכרישים הגדולים האלה נודדים ויכולים להיתקל בבני אדם או בגולשים ברוב אזורי האוקיינוסים". 

מה אמור גולש לעשות אם הוא נתקל בכריש?
ג'ונסון: "הגולשים צריכים להיות מודעים ולהגיב כמיטב יכולתם כשהם נתקלים בכריש גדול. המשמעות היא לא להתיז עליו מים, לא לשדר בהלה, אלא לצפות בכריש, להחזיק את הגלשן שלהם בינם לבין הכריש ולצאת מהמים כשהכריש נותן להם מרחב. המקום הבטוח היחיד שבו ניתן להבטיח שגולש לא ייתקל בכריש הוא על החוף, או כשיש בתוך המים רשתות מיוחדות שיוצרות מחסום בין פני הים לקרקעית הים, מה שמונע מכרישים ומבעלי חיים ימיים אחרים להיכנס לאזורים מסוימים. האוקיינוס הוא 'בית הכרישים', והם ישחו איפה שהם רוצים. לכן אנחנו צריכים לקחת סיכון מחושב כשאנחנו נכנסים למים ולדעת שיש סיכוי קטן להיתקל בכריש, וסיכוי עוד יותר קטן שהמפגש יוביל לתקיפה. נקיטת אמצעי זהירות תעזור למזער את הסיכוי למפגש עם כריש או לתקיפת כריש, שאף עלולה להוביל למוות". 

האם התנהגות מסוימת של גולש עלולה לעודד את הכריש לתקוף?
קג'יאורה: "לעתים קרובות, כרישים ינשכו את האדם פשוט משום שהוא נראה להם כסוג של משהו טבעי בסביבה שלהם. בני אדם אינם חלק טבעי בתזונה של כרישים לעומת דגים ולווייתנים למשל. אבל אם אדם נראה להם כמו דג קטן או יונק ימי, זהו בדיוק הרגע שבו הוא ננשך. כך, למשל, אם אתה שוכב על הגלשן, הידיים שלך משתלשלות במים וגם כפות הרגליים, זה עשוי להיראות לכרישים כמו אריה ים או כלב ים. זה עלול לגרום לכריש לחשוב שמדובר בטרף טבעי, ואז לתקוף את האדם שנמצא על הגלשן. או באופן דומה, אם האדם נמצא על הגלשן, וידיו במים, הקצף המבריק על פני המים ועל הידיים עלול להיראות לכרישים כמו דג קטן ומנצנץ במים. אלה הם הגירויים שעלולים לגרום לכריש לנשוך".

ג'ונסון: "כמו כן, ההתנהגות העיקרית של גולש או שחיין שתביא לתוצאה רעה היא פאניקה, התזת מים על הכריש ושחייה בצורה לא יציבה מהכריש. זה גורם לכריש לחשוב שאתה טרף, וזה עלול להביא לכך שהכריש יגלה בך עניין. תחשבו מה קורה כשזורקים מקל לכלב. הכלב רודף אינסטינקטיבית אחר המקל. הוא חושב 'מה הדבר הזה שמנסה לברוח ממני?'". 

ג'ונסון מבהיר שרוב תקיפות הכרישים הן נשיכה בודדת או שתיים, ואז הכריש משאיר את האדם לבדו. מקרי מוות נובעים בדרך כלל, הוא אומר, "מאובדן דם ולא מאדם שנאכל על ידי כריש. המקרה המזעזע ביותר היה של אישה בשם טינה ווב, שנטרפה בנובמבר 2004 על ידי כריש בעת שחיית הבוקר שלה. במקרה של ווב, בת 77, כריש לבן גדול מאוד לא רק שתקף אותה, אלא אכל אותה. זה נדיר להפליא וטרגי להפליא, והמקרה המזעזע ביותר שאני מודע לו".

האם הכריש מתכנן את התקיפה או שהיא ספונטנית?
ג'ונסון: "כרישים לבנים גדולים בהחלט מתכננים תקיפות על כלבי ים. הם שוחים ומסיירים באזורים מאוד ברורים שבהם ככל הנראה כלבי ים עוברים, הם מבצעים את הסיורים בזמנים מסוימים, וזה מראה על התנהגות של תכנון ברור מצד הכריש. אני לא מאמין שכרישים מתכננים תקיפות על בני אדם בשום צורה. המקרים האלה נובעים ממפגשים מזדמנים גרידא".

יש דרך להימנע מראש ממפגשים הללו?
ג'ונסון: "העצה העיקרית שהייתי נותן לגולשים כדי למזער את הסתברות המפגש היא ללמוד על כרישים, תנועותיהם, זמני האכילה והציד שלהם. למשל גלישת בוקר מוקדמת באזור הידוע בנוכחותם של כרישים לבנים גדולים אינה חכמה. כמו כן, אם קיימים באותו זמן במים גורמים אחרים כמו פגרי לווייתנים או דגים קטנים ששוחים יחד בצורה כדורית צפופה מפני שהם מרגישים מאוימים - אין זה חכם להיכנס למים. כאמור, בני אדם אינם חלק מהטרף הטבעי של כרישים. לכן גם אל תיתנו לכריש לטעות בכם ולחשוב שאתם טרף. גלשו במים הכי צלולים שאפשר והימנעו ממים עכורים ומלוכלכים שבהם כרישים לא יוכלו להבחין בין האדם לבין טרפם המועדף".

נא לא להפריע

ג'ונסון וקג'יאורה, שהקדישו את הקריירה שלהם לחקר עולמם של הכרישים, הסתכנו לא פעם גם בעצמם. "בכל פעם שאתה בוחר לצורך עבודת מחקר להתקרב לכריש, שהוא טורף גדול, הוא עלול לא לאהוב זאת ולגרום לך לפציעה בהגנה על עצמו", מספר ג'ונסון. "לדוגמה, כשלקחתי דגימות גנטיות מכרישי שור בזמן שחייתם, הפרעתי להם כדי לשלוף דגימה. הפוטנציאל של אחד מהם להגן על עצמו ולתקוף אותי היה מציאותי. אבל המוטיבציה לכך הייתה הגנתית ולא התקפית". 

"אנחנו תופסים כרישים, מצמידים להם משדרים מיוחדים ואז משחררים אותם כדי שנוכל לעקוב אחריהם", מספר קג'יאורה. "כשאנחנו תופסים אותם ומביאים אותם לצד הסירה, אנחנו מתמודדים עם בעלי חיים שבעצם לא רוצים להיות שם באותו זמן מסוים והם מנסים להתרחק. אלה רגעים של דאגה רבה, ואנחנו מנסים להיות מהירים בעבודה שלנו, לשחרר אותם בהקדם האפשרי ולמזער כל לחץ עליהם. כמובן שבזמן הזה אנחנו צריכים להיות זהירים מאוד בהתנהגות שלנו. אנחנו לא רוצים, למשל, להצמיד את הידיים שלנו בטעות קרוב מדי לפה שלהם. אנו מקפידים מאוד בהתנהלות שלנו מול הכרישים, ולכן אין סכנה של ממש".