ככל שהעונה מתקרבת לסופה, מועצות השבט הולכות ונהיות מעניינות ומותחות מרגע לרגע. בהתחלה היינו ילדים – התאכזבנו מעדי ביטי, התרגזנו על נאוה בוקר, אך בדבר אחד היינו בטוחים – הברית של השייח' בוזגלו ונתיניו לא ניתנת לפירוק. האמנם?
את המועצה הזו פתח גיא כשהחליט ללכת בעקבותיה של דובי מ"חתונה ממבט ראשון" ויזם משחק אסוציאציות דבילי עם השורדים, כשהמסקנה הגדולה ממנו הייתה שבני זגזגן. עוד שניה נגלה שגם יש לו תלתלים. הדבר הטוב היחיד שיצא מזה, הוא הרגע הקטן של החשש שניכר משפת גופה של אלה – אותו הצליח גיא ללכוד.
"זה נראה כאילו את מפחדת לומר את מה שאת מרגישה בברית הזו", אומר לה גיא. מזכיר לכם משהו? יותר נכון, מישהי? נניח שורדת ששומרת על הבקתה? במבט מושפל לרצפה וקול מפוחד אלה פוסעת צעד קדימה ושניים אחורה – מספרת שמרגישה מובנת מאליו אבל יודעת שתמיד יש לה למי לפנות, אומרת שבברית הזו יש מקום לדעה אחת בלבד אבל אסי הוא כמו אח גדול בשבילה. ובכן, מתחת למילה פחד במילון יש את המונולוג העצוב הזה.
השיח ממשיך כשגיא מעלה את נושא הרלוונטיות של הבריתות: האם בשלב כה מתקדם – יש חשיבות ל"מילה"? להבטחה? לו ידע כמה רלוונטית תהיה השאלה הזו בסוף המועצה. ישראל משתף בפתיחות את הסרט בו הוא חי – לפיו הבוזגלוס ממשיכים כמקשה אחת עד הסוף, כאילו ככל שיעבור הזמן ג'רבי ועידן פשוט יתפיידו ויפנו להם את המקום. לעומתו, עידן חושף בעדינות האופיינית לו שהכל פתוח, ומשגר מסרים נסתרים לג'רבי שנראית מתעלמת מהאותות הנשלחים אליה.
המאני-טיים הגיע, זמן להצביע. גיא שואל את ירדן האם תשאיר על צווארה את השרשרת שעבורה הזיעה את נשמתה כמעט 3 שעות? אני בודקת את הסטורי משעמום, בטוחה שהתשובה תהיה חיובית ומחכה להצבעה, ואז – תפנית בעלילה: ירדן ג'רבי, הספורטאית האולימפית, מורידה מצווארה את השרשרת ומעבירה אותה לבני ברוכים. אני חוזרת, מעבירה אותה למי שבגד בה כבר בעבר ועד הרגע האחרון בדק אופציות עם אנשים אחרים כדי לשמור על ישבנו במשחק. אוי, אלוהים – למה מגיע לי לצפות במחזה קשה שכזה?
תגידו שמדובר במעשה אצילי ותשתכנעו מהמילים המרגשות על הקשר בין בני לירדן – אך אותי זה לא מרשים. המהלך הזה היה רגע קלאסי של "יותר מזל משכל", שכן לולא ההחלטה יוצאת הדופן של אלה ללכת כנגד בריתה – ירדן הייתה מוצאת עצמה במיעוט מספרי מחפיר ועוד לפני שהייתה מספיקה לומר מילה, כבר הייתה נשלחת להילחם על תואר השומרת בבקתה. אנא ממך, הימנעי מרגעים אמוציונליים שגורמים לך לעשות החלטות שגויות. מה את, אלינה?
השרשרת מועברת לבני והברית שיש בה מקום למגוון דעות, הבוזגלוס – נועצת באלה מבטים של "שלפי את הקלף, בטלי את החסינות לבני" כדי שיוכלו להצביע עבורו ולשלוח אותו לדו-קרב אש מול רגב, ברירת המחדל של הג'רביז בהצבעה. באיתנות מפתיעה ומבלי להישיר מבט – אלה מתעלמת, וביודעין – גורמת להדחתו של רגב. עוד מישהו עמד בבית ומחא לה כפיים סוערות?
עם כל האקשן שקרה במועצה, לא הבחירה של אלה היא הדרמטית ביותר, לא העברת השרשרת של ג'רבי וגם לא ההתפכחות המאוחרת של ישראל. הסיפור האמיתי במועצה הוא הרגע בו אסי הבין שהברית שטיפח מהיום הראשון של המשחק לא נאמנה ומלוכדת כפי שחשב – ישראל לא מקבל כל מילה שלו כתורה מסיני, רגב לא הועיל לו בכלום מהיום הראשון ואלה, הילדה שהיה בטוח כי תציית לפקודותיו – הוכיחה לו את ההפך הגמור. איך זה מרגיש לנחות לקרקע, שייח'?
מה שמשעשע במיוחד הוא השיח שקיימו לפני המועצה אסי ועידן לגבי האופציות הפתוחות בפניהם. אסי הפציר בעידן להדיח את ג'רבי, בתור מי שמקבלת חסינויות בקצב שבני מקבל מזכרות מחגית – ואילו עידן העלה את האופציה שידיחו את ישראל או אלה, אפשרות שנדחתה מכל וכל על ידי הבוזגלו הראשי. עוד באותו רגע זו הייתה נראית התנערות תלושה למדי, אבל עתה – אסי מבין, שוב, שהוא לא כזה אסטרטג כפי שחשב, ושגם אסי בוזגלו בכבודו ובעצמו יכול לטעות. מה שנקרא, ברוך הבא להישרדות. אגב, בתור צופה אדוקה – הנה טיפ לשורד המתחיל: שמור על אחידות בהצבעות של בני בריתך. אמנם הפתק התמוה של עידן גרם לי לצחוק בקול, אבל אני לא בטוחה שזו הייתה כוונת המשורר.
אז רגב הודח, ובניחוש מושכל אניח שאלינה תביס אותו בדו-קרב על תואר 'שומרת הבקתה' (חסר לה שלא) ולכן, זהו זמן להיפרד. לכן, אחתום את הטור בכל הדברים שיגרמו לנו להתגעגע לרגב באי: