המסע אל "אהבה חדשה" ממשיך, אך ראשית, ריענון על המשתתפות והכינויים שלהן, כי שתי נעה, רוני ורונה זה מגוחך לחלוטין. יש לנו את רוני, גרה עם אבא ומאופרת בכבדות - נקרא לה אטלסית - על של אטלס, על כך שהיא סוחבת את כובד עולמה על כתפיה. אחריה, נעה כסיף, מאמנת כושר שמחליפה גברים בקצב הזומבה, נקרא לה טי-אר-אקסים. למראית עין, כולה עוצמה וביטחון, אך מילה אחת מהפסיכולוג והיא מתפרקת כמו כוננית מאיקאה.
בחזית הבלונדיניות הצנומות יש את נועה יונני, בת 30, משפטנית מתל אביב, נקרא לה "אלי מקביל". ואת רונה נאמן, נפש חופשיה שבעיקר שומרת על זכות השתיקה, נקרא לה בחיבה "דממאמי", כלומר, דממה ומאמי. שיהיה לרווקות ולרווקים בהצלחה, אף שהדרך ללב הרווקות דומה למסלול הנינג'ה, יש בי אמונה כי מישהו יצליח לטפס על הקיר וללחוץ על הבאזר לאהבה.
אטלסית ממשיכה לעוף על העצמאות שלה, גם כשהיא תלויה על חבלים, לא צריכה אף גבר שיעזור לה. מה היא בכלל עושה בפורמט הזה? נראה לי שהיא מחפשת פרסומת חדשה. אלי מקביל טוענת שמושיקו לא מרגיש את המצוקה שלה, הוא בתחרות, אבל הם לא במירוץ למיליון, לטענתה, היא המיליון. השוואה מוזרה, אולי מתאימה יותר השוואה ל"אפקט הפחד" והיא הפחד.
טי-אר-אקסים לא מפסיקה לפדח את עצמה, אחד מהאקסים שלה עבר לידה ברחוב, היא לא משחררת, הבחור לצידה נעלב, היא עסוקה בעצמה ובגברים שהיו בחייה. אבל מה איתו, הוא שם לידה, מייחל שזה יגמר, להיות גם אחד מהאקסים שיוכל לעבור מולה ולא לעצור. דממאמי מנסה להתגבר, המומחים אומרים שהם כל כך דומים ותוהה מי יוכל לעזור להם לצאת מזה, הלו, אתם! מה בדיוק התפקיד שלהם שם? דודות רכלניות, "למה הוא לא מחבק אותה?", "איזה נמושה, זה לא גבר זה".
בום טראח! מה קרה? אלי מקביל התפוצצה, אלי מקביל התעצבנה. פארק הירקון, הליכה רומנטית במקום פסטורלי לריב אוהבים צעירים, אם כבר לצעוק, אז שיהיה באוויר הפתוח. "אני לא רוצה להמשיך עם זה!", גברת מקביל מצהירה ועוזבת, לא הייתי נותן לה לשטוף צלחות, היא שוברת כלים מקצועית.
אורי, הדייט של אטלסית, מתלונן שהיא אגוצנטרית, ככה בונים חומה. ברוך הבא למבצר של אטלסית, היא פגועה וכעת היא מתגוננת ובקרוב גם תתקוף. טיפ לעתיד, כיצד יש לתת ביקורת לבת זוג פוטנציאלית: מחמאה, מחמאה, קצת ביקורת, מחמאה. לדוגמא: "אטלסית, את ז'ורנל, מתלבשת כל כך יפה, מת על הכתפיות הענקיות והכובעים העצומים שלך, בעצם, את אישה עוצמתית ואולי קצת סגורה, בכל מקרה, יש לך צחוק כובש, עוד יין?".
דייט אופניים זוגיים של אלי מקביל, כרגיל, היא מתחילה את הדייט במשפט הקבוע "יאללה, בוא נסיים עם זה כבר", היא מקל בגלגלים. מחליטה פתאום שצריך לעצור, "לא לצעוק עלי", היא צועקת ויורדת בעצבים. איזה סימפוזיון, נראה לי שבמילון תחת המילה "בלתי" יש תמונה שלה.
לבסוף, כולן מדפדפות הלאה ולי בא שיחליפו את דממאמי, הכל כך משעממת. בנוסף, לא ברור למה אלי מקביל לא מצליחה להחליט אם להמשיך או להיפרד. הם רבים כאילו הם נשואים עשור, רק אתמול הם התפוצצו אחד על השנייה כמו מחסן תחמושת, הזייה. לפחות מושיקו למד איך להחזיק צ'ופסטיקס.
כולם בתוכנית, בלי יוצא דופן, מדברים על הרצון שלהם להשתפר ולצמוח, אבל מסתובבים עם משפך ריק ממים. ובו זמנית, ההרגשה היא שאנו צופים באנשים טוחנים מים. אנו רק בתחילת התוכנית והנשים מסתבכות כמו ראסטות, לכולן קשה, אך זה לא מפתיע, ידענו שנשים שפויות לא עוברות מסך. אהבה חדשה? לנשים זה מרגיש יותר כמו אכזבה חדשה.