“צ'אנסלה, השחור החדש", רביעי, 4.11, 21:15, כאן 11
שון מונגוזה נולד בקונגו. בגיל 5 ברח עם הוריו מהמלחמה הרצחנית שהתנהלה במדינה, ואחרי קשיים רבים בדרך השתקעה המשפחה בדרום תל אביב. שנה אחת מאוחר יותר, כשהוא בן 6 בלבד, יצא מבית הוריו, הלך לתחנת משטרה סמוכה והתלונן בפני השוטרים על אלימות כלפיו מצד אביו. הוא הועבר לפנימייה, השאיר מאחוריו את משפחתו ואת אורח החיים האפריקאי ויצר קשר מיוחד עם אלין, מדריכה אמריקאית מבוגרת בפנימייה. אלין, המתגוררת בבית מקסים בנווה צדק, אימצה למעשה את שון והייתה לאמו החורגת. את שון עטפה באורח חיים מערבי וניתקה אותו - בלא כוונה - משורשיו התרבותיים הקודמים.
היום שון כבר בן 25, בוגר בית הספר למשחק ניסן נתיב, שחקן תיאטרון וסדרות מצליח (“מלכות", “עיר מקלט", “משיח", "כדברא", “בתולות", “שחקן זר" ועוד). אבל ככל שהשנים חולפות גם ההצלחה אינה מצליחה להשתיק בתוכו את שורשיו, את “הג'וק" האפריקאי שמתחיל לתבוע בתוכו את ההכרה ואת המקום הראויים לו בתודעתו של הגבר הצעיר. הוא שוקע בדיכאון ובבלבול ונאבק למצוא דרך לשלב את מגוון הזהויות שבתוכו. סוף־סוף הוא מוכן לצאת להתעמת עם האויב הפנימי הגדול ביותר של חייו - אביו.
בעז רוזנברג, במאי הסרט “צ'אנסלה, השחור החדש", ליווה את שון מונגוזה במשך שבע שנים. את דרכו של האפריקאי הישראלי לאורך כל הזמן הזה הוא מכנה “רכבת הרים רגשית". "זהו מסע", אומר רוזנברג, “המלמד אותנו על עצמנו כחברה מערבית שבעה ומפונקת. הנוכחות הכריזמטית של שון ויכולתו להתמודד עם מצבי קיצון, מציבה לכולנו מראה בלתי מתפשרת, מבחן מציאות עוצמתי מאין כמוהו".
האמת, גם אחרי קריאה שנייה של דבריו, אין לי מושג למה רוזנברג מתכוון. רק הגיוני הוא שבן מהגרים שנחשף לתרבות שונה מזו של מולדתו יהיה מעט מבולבל וייאלץ להתמודד עם קשיים שבן הארץ פטור מהם. מכאן ועד “מראה בלתי מתפשרת" המוצבת מול “חברה מערבית שבעה ומפונקת" הדרך ארוכה מאוד, וגם מילים גבוהות אין ביכולתן לקצר אותה.
לא מפתיע אם כן שהסרט עצמו - שאומנם מתאמץ להיות לא עוד סיפור קשייהם של מהגרים בדרום תל אביב - חסר פואנטה ודרמה של ממש. אין בו זכר לשבע השנים שבהן, על פי ההבטחה, מבלה הבמאי לצד שון מונגוזה וחווה בצוותא עמו “מסע רכבת הרים מופלא". בדרך מצומצמת וקמצנית גוזל הבמאי מהצופה את ידיעת הזמן החולף ואיתה את הקונפליקטים הפנימיים ההולכים ומתפתחים בנפשו של הגיבור. כאביו של שון - צ'אנסלה - מסתכמים בשכיבה מבואסת על המיטה, ואשר מהם הוא נחלץ בעזרת שקית טייק אוויי שמביאה לו חברתו הישראלית.
ולכן, התוצאה כאמור היא סרט מכווץ, תפל, חסר דרמה, ללא התחלה או סוף, עם מעין השלמה של שון עם אביו, בנסיעה מנומנמת על כביש פנוי, בטח ובטח שלא מסע רכבת הרים רגשית. חבל על הזמן.
# לראות או לוותר: מונוטוני, מייגע. לא לראות.