"Perdida", נטפליקס
"Perdida" היא סדרה בהפקה ספרדית קולומביאנית, שעלתה לשידור בשבוע שעבר וכבר עתה ממוקמת במקום השישי בהעדפות הצפייה של הצופה הישראלי. שם ישראלי עדיין לא ניתן לה, ולמעוניינים - חשוב להבדיל בינה לבין הסרט “הנערה הנעדרת" משנת 2018, שלו שם דומה בשפת המקור.
אנטוניו, גיבור הסדרה, אדם נורמטיבי בדרך כלל, מבריח בגופו קילו וחצי קוקאין מתוך כוונה להיתפס ולהיכלא בבית סוהר קולומביאני ידוע לשמצה, שם כלוא האיש שחטף את בתו סולדד לפני 13 שנים. מחוץ לחומות מנסה אינמה, אשתו לשעבר שנישואיהם התמוטטו בעקבות החטיפה, לבצע חיפוש משלה אחר הילדה ולנסות לשמור על אנטוניו בחיים בתוך הכלא הקשה. אל מאמציה של אינמה מצטרפת אנחליטה, עורכת דין (נשואה) שמשתמשת בכל כלי, כולל יחסי מין עם שופטים ועבריינים, כדי להשיג את מטרותיה.
הסדרה מתמשכת על פני 11 פרקים, ולפחות עד הפרק השביעי בערך מצליחה לשמור על התנהגות מכובדת, בלי להידרדר במורד אופרות הסבון. מכאן ואילך נזכרים יוצריה בארצות מוצאם ומתחילים, בצד המשך המותחן, להספיג את התסריט בסצינות מסובנות, מעוררות אימה ושטופות בדמע. יש כאן אגב לקח לצופה, הקובע כי משעה שכמות הדמע פר פרק מזנקת באופן מעריכי, מתקרבת הסדרה אל סופה הברור ממילא, וניתן כבר לוותר על פרקים תמימים ולנתר אל פרק הסיום או לחלופין להתחיל בזפזופ לערוצים אחרים.
לא קל בשל כך להגיע לסופה של “Perdida" כשבדרך צריך לצלוח כמה מכשולים מגוחכים ממש, בהם כמעט כל הרעים חוזרים בתשובה והופכים לסוכריות מתוקות בניסיונם לסייע לאב ולאם למצוא את בתם האבודה, ולבסוף הכל הופכים למשפחה אחת מאושרת. "Perdida" אומנם לא תהפוך לקנונית, אבל מי שיצפה בה לא ירגיש שבזבז את זמנו.
# לראות או לוותר: אפשר לראות. לא צריך לריב על השלט עם בן משפחה אבל אפשר.