תקופת הקורונה היא שעתם העיקרית של גופי החדשות השונים והכתבים בשלל התחומים שעובדים מסביב לשעון במטרה להביא לנו את הדיווחים הכי חדשים מהשטח. אחת מהן, שמאד נגעה לי בלב בתקופת הקורונה (ובכלל בעשייתה) היא מיה איידן, כתבת הרווחה של חדשות 13 שבתקופה הזו לא רק שהביאה את הסקופים והסיקורים החשובים כל כך אלא גם הצליחה (יחד עם הצוות שלצדה) לחולל מהפכה ושינוי, בין אם זה בתנאים שהקשישים זוכים להם בבתי האבות בתקופה זו שכה משמעותית וקריטית לחייהם, בזכויות של נשים הריוניות בחל"ת, בהתמודדות אנשים עם מוגבלויות בתקופה זו ובין אם זה במצב אנשי העסקים והמובטלים שנפלו קורבן לנגיף הארור (כמובן שיש עוד נושאים רבים, פשוט קצרה היריעה מלתאר באייטם קצר שכזה).
איידן לא רק מסקרת את המצב אלא כתבותיה נועדו לשנות אותו, להשפיע ובכך נמדדות לטעמי מעלותיהם של עיתונאים אחרים שלא מחפשים רק ליצור אייטם טלוויזיה ורייטינג אלא גם להביא את העומק והשינוי, מצרך נדיר בעולם שלנו שנע ונד בין אינסטנט, ריאליטי ואגואיזם.
שני ראיונות שאיידן קיימה בשנה האחרונה הצליחו לרגש אותי במיוחד, לא רק בגלל הנושאים מעוררי ההשראה שבהם אלא בגלל הרגישות, האיכות והאותנטיות שהיא ניגשה אליהם בכישרונה ומקצועיותה: הריאיון עם מירית הררי ז"ל והריאיון שהתקיים ממה לאחרונה עם אילון נופר תבדל"א.
איידן גרמה להן, ביכולות של קוסמת, להיפתח אליה בראיונות מהמקום הכי אמיתי, רגיש, שברירי ונטול פילטרים ולדבר על כל מה שבער בהן תוך הסרת כל החומות כשהן סומכות עליה שתהווה את החומה עבורן (והיא הייתה). אלו היו כמה מהרגעים העיתונאיים הכי טובים ומרגשים שזכיתי לראות בשנה האחרונה ולכן אין יותר ראויה ממיה לככב הפעם במדור "מילה טובה".