שחיתות במערכת המשטרתית, סתימת פיות, קשר מעוות בין שוטרים לפושעים וקצין אחד עם חוש צדק שמוצא עצמו במבוי סתום מול אטימות של הדרגים גבוהים. נשמע מוכר? לא, זה לא סיכום של "מנאייכ" המעולה שהסתיימה לפני מספר חודשים, אלא תיאור מתומצת של שני הפרקים הראשונים של "השוטרים", דרמת הפשע החדשה של קשת שיצרו רותם שמיר ויובל יפת (הבמאי והתסריטאי של "פאודה", בהתאמה).
"השוטרים" מבוססת על סיפור אמיתי, פרשת "השוטרים הנוקמים" שהתרחשה בנהריה בשנת 2006. במרכזה קצין המשטרה אלון שנהב (צחי הלוי), נהרייני במקור שעבר לת"א ועם המעבר עברת את שמו מ"שרעבי" כאילו אין יוצאי עדות המזרח במשטרה. כדי לקבל הזדמנות ללימודים בחו"ל, הוא מתבקש לחזור לעיר מולדתו עם אשתו (שני כהן) ובתו ולתפקד שם כקצין בילוש במשך שנה.
כשהוא מגיע, הוא מגלה שמעמד המשטרה רעוע והעיר נמצאת במצב שבו עבריין אחד, מאור עזרא (שלומי יפרח), וחייליו מטילים טרור בעיר כאשר אפילו השוטרים מפחדים ונותנים להם לעשות כרצונם בעיר. כשהוא מלא בחוש צדק ורצון לעורר שינוי הוא נתקל, כצפוי, באטימות מצד מפקדיו המיואשים ולאחר מספר תקריות הוא חובר לשוטרים נוספים ויחד הם מנסים להציל את המצב ולהכריע את העבריין, כשבדרך גם הם נאלצים לעבור על כמה חוקים.
הייתי שמחה לכתוב כאן את כל רשימת השחקנים המוכרים המככבים בסדרה, אך לכולנו עוד יש משימות לעשות היום. בואו נאמר רק שלצד הנ"ל, גם אלי פיניש, דני שטג, מאור שוויצר, שירי מימון מככבים שם וזוהי רק ההתחלה. ייאמר לזכותם שכולם מפגינים תצוגת משחק מרשימה, בייחוד שטג המצוין בתפקיד השוטר המדרבן, נמרוד הוכנברג בתפקיד החייל הצייתן והלוי, כמובן, שזו לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים אותו משחק איש כוחות ביטחון באופן אמין למדי (על אף שבפעם האחרונה שהופיע על המסך גילם תרנגול מזמר, וזה, איך לומר, לא ממש מאיים).
עם זאת, לא אוכל להבליג על כך שלפחות עד כה, הנוכחות הנשית דלה עד לא מורגשת, כאשר שירי מימון אומרת במסתכם 4 מילים ושני כהן מגלמת את האישה התומכת, תפקיד נטול כריזמה שנכון לשני הפרקים הראשונים לא עורר שום עניין או חיבור. בואו, לא לשלב נשים בדרמת פשע זה הכי 2010.
לצד כישרונות המשחק וליהוק הדמויות שנבחר בקפידה (למעט מאור שוויצר, שבמראה המגולח הוא נראה יותר כמו פקיד בבנק ופחות כמו מפעיל סוכנים) אי אפשר להתעלם מכמה מגרעות משמעותיות שהשאירו טעם של החמצה לאחר צפייה בשני הפרקים שנשלחו לביקורת. נתחיל בכך שכמות האירועים שהתרחשו כדי להעביר את העובדה שהמשטרה לא מרתיעה את הפושעים הייתה חריגה וכמעט מעליבה מרוב זלזול באינטליגנציה של הצופה. ואגב, את הטריק של האדם הפחדן שאומר לשוטרים להמתין ואז בורח מהחלון אנחנו כבר מכירים מ"מנאייכ", מה עם קצת גיוון?
כמו כן, אמנם לא ניתן לדעת איך תתפתח העלילה בהמשך, אבל בהתחשב בהשתלשלות האירועים עד כה ובכמות הפרטים הזהים לפרשה המקורית – נראה כי לא באמת אפשר להפתיע אותנו, וכי הסוף די ידוע מראש. אין קווי עלילה נוספים, אין נושאים שנותרו באפלה, הכל מונח בבירור על השולחן (לפחות בינתיים) ונראה כי לנו רק נותר לחכות שכל מה שציפינו שיקרה – אכן יתרחש.
לאחרונה סדרות משטרתיות הפכו רלוונטיות מתמיד במציאות הישראלית הגדושה בהפגנות והתקהלויות אסורות. מהבחינה הזו, "השוטרים" מציבה זרקור דווקא על תופעה אחרת, הסתמת הפיות והכניעה לפשע, והיא אכן מצליח לעורר תהיות לגבי איפה ובאיזו מידה מתקיימת תופעה כמו המתוארת בסדרה - במציאות.
עם זאת, חשוב לזכור שלא כל תוכנית המצטלמת בתחנת משטרה ומכילה פרצופים מוכרים ומוכשרים בהכרח תעשה את אותו אימפקט כמו אחיותיה לז'אנר. לעת עתה, התחושה היא שכבר ראינו דברים כאלה בעבר הלא כל כך רחוק והמסתורין והמתח שמאפיינים דרמות פשע משטרתיות – לצערי, נעדרים כאן. בתקופה בה קליק מפריד בינינו לבין ערמות של תוכן מקורי, נראה שהפעם, "השוטרים" תצטרך להתאמץ קצת יותר.