ג'ף בזוס רוצה לשלוח את האנושות לחלל. הוא חושב שכדור הארץ הולך ונגמר לנו ואין ברירה אלא להתכונן למסע הנדידה הגדול. בכנסים הוא גם מציג הדמיות של ספינות החלל העצומות בגודלן שתניידנה בבוא הזמן את נוטשי הפלנטה - בכל זאת הם מונים בערך עשרה מיליארד.
בזוס לא חושף בינתיים כיצד יבנה את החלליות למסע ובאיזה שלב נמצא המבצע. ואת הזמן עד שיבוא הרגע לעלות על ספינות ההצלה הוא מנצל בכיבוש כדור הארץ. אמזון של בזוס כבר מזמן לא מוכרת רק ספרים ותיקי טואלט מסין. היא בעסקי טלוויזיה אינטרנטית, לווייני תקשורת, תחבורה, ענן, ועוד ועוד.
בזוס לא אוהב להיחשף, ואת הרתיעה מתקשורת הנחיל לחברה העצומה שיסד ושהוא עומד בראשה עד לפרישתו המתכוננת מתפקיד המנכ"ל, עליה הודיע השבוע. סרט הדוקו (הארוך ארוך ארוך - למי יש זמן וסבלנות, באמצע השבוע, סתם ככה לשבת מול סרט דוקו במשך שעה ו־40 דקות?) "האימפריה של אמזון: עלייתו ושלטונו של ג'ף בזוס" מנסה לשרטט דיוקן של האיש ודרכי פעולתו בעזרת ראיונות עם עובדים, ועובדים לשעבר, ואנשים שבאו במגע עם כל הדרגים באמזון לאורך השנים שבהן החברה קיימת.
כעיתונאי אפשר להתענג על האופן שבו הסרט אינו "מחפש" את אמזון ככלל או את בזוס בפרט. כשמועלית טענה - וכאלה יש בשפע - היא מנומקת בראיון אחד לפחות עם אדם שהייתה לו קרבה כלשהי לנושא באמזון: עובד, עובד לשעבר, קמעונאי שמכר דרכה, איש תקשורת שסיקר אותה וכיו"ב. בראבו. ככה עושים עיתונות.
הרבה לפני אמצע הסרט מתגנבת התחושה שבזוס איננו הטרול החביב שמצטייר לפחות מדמותו החיצונית. הוא צוחק הרבה אבל גם מפחיד הרבה. הוא בוס קשוח, תובעני, לעתים מתפרץ, בעל דרישות קיצוניות למצוינות.
הוא מייצר מאות אלפי מקומות עבודה ברחבי אמריקה, אבל הטענות על תנאי עבודה קשים במחסנים של אמזון חוזרות ונשמעות - החל בחוסר במיזוג אוויר, המשך במכסות זמן לאריזת חבילות שככל שהפועל עומד בהן הולכות ומתקצרות בסגנון מלכוד 22, המשך באיסור הליכה לשירותים מטעמי אובדן זמן, עד כדי הפיכת העובד לרובוט הנדרש לעבוד מהר עוד ועוד במטרה להביא למקסום תפוקה ובסופו של דבר למקסום הרווח.
לכל טענה יש תגובה מצד המנהלים הבכירים באמזון המתראיינים לסרט, המעלים טענות מצדם כאילו הדברים תמוהים ובעצם מצב הדברים הוא הפוך לגמרי וכל סביבת העבודה מתוכננת לרווחת העובד. יצפה הצופה ויחליט בעצמו מי נשמע ונראה אותנטי לגמרי ומי חלקלק ומגלגל עיניים לשמיים בתמימות.
אמזון, מתברר בסרט, למי שלא ידע עוד לפני כן, כבר מזמן אינה רק כוח שיווקי עצום אלא מפתחת מוצרים בעצמה. אלכסה, אחראית הבית החכם פרי ייצור מעבדות הטכנולוגיה של החברה, היא יצור חביב ותמים מצד אחד, ידיד אלקטרוני המסייע בפעולות היומיומיות של ניהול הבית בהודעות קוליות, כמו הפעלת מוזיקה, מתגי חשמל, דוד מים חמים וכיו"ב.
אלא שמצד שני אלכסה מקליטה כל פרט בהתנהגות זו של בעלי הבית ומשדרת את הפרטים למאגר הנתונים של החברה. דגמים מתקדמים יותר של אלכסה כמו רינג, הטבעת הנענדת על האצבע ומתעדת גם היא את תנועותיו של בעליה בבית ומחוצה לו, שולחת את המידע למאגר אמזון, המנתח את הרגליו של הבעלים ומציע למי שמציע, ממשטרות ועד סוחרים, מידע שיווקי מתוחכם.
מוצרים מעין אלה, הדיון על יחס החברה לעובדיה וכוח השיווק העצום שלה, והעובדה כי אינה משלמת מס בארצות הברית כלל למרות רווחיה הענקיים, מביאים עליה יותר ויותר ביקורת בקרב הרגולטרים האמריקאים, והקריאות לפירוקה למספר חברות קטנות יותר הולכות ומתרבות. ובזוס צובר בינתיים מיליארדים.
גם, לשם השוואה, אילון מאסק צובר מיליארדים, אבל הטילים שלו כבר נוסקים לתחנת החלל, המכוניות החשמליות שלו נוסעות בכבישים, ובמנהרה החדשנית הניסיונית שלו בלוס אנג'לס כבר דוהרות מכוניות. והצפייה ב"האימפריה של אמזון: עלייתו ושלטונו של ג'ף בזוס" איכשהו גורמת לך לחבב את אילון מאסק יותר.
לראות או לוותר: מעניין, אבל שעה ו־40? למה מי מת?
יס VOD