"התקפת הטילים על הבסיס האמריקאי - 60 דקות", סלקום TV
לפני כשנה, בעקבות חיסולו של מפקד משמרות המהפכה האיראני, הגנרל קאסם סולימאני, החליטו האיראנים, כפעולת תגמול, לשגר עשרות טילים לעבר בסיס צבאי אמריקאי בעיראק. תוצאת הירי האיראני הייתה הרס רב בבסיס ולמעלה מ־100 חיילים אמריקאים הסובלים מזעזוע מוח.
"60 דקות", תוכנית התחקירים הוותיקה המשודרת בארצות הברית זו העונה ה־53 ברציפות, שידרה בתחילת השבוע כתבה על מבצע הירי האיראני. בדרכו האופיינית אישר הצבא האמריקאי לצוות התוכנית גישה לחומרים מצולמים ולראיונות עם חיילים ששהו בבסיס בזמן נחיתת הטילים, ולא רק אלה המשבחים את גבורת הדוד סם, אלא גם את אלו המתארים את חולשתו ואת המרחק שהיה קטן כחוט השערה בין יכולתה של ארצות הברית לספוג ולהכיל את ההתקפה לבין מלחמה כוללת עם איראן.
חלק מקטעי הווידיאו המשודרים הם נדירים ועוצרי נשימה ממש. הם צולמו במצלמות ממזל"טים שריחפו בזמן המתקפה מעל הבסיס, ותיעדו בזמן אמת את הטילים הנוחתים על שטחו. הראיונות עם חיילים בבסיס מחמיאים פחות לצבא החזק בעולם. אנשי המודיעין האמריקאים זיהו היטב את ההכנות לשיגור הטילים, לא יצאו להתקפת נגד מקדימה, ותגובתם העיקרית הייתה פינוי הבסיס מהמטוסים שחנו בו וממרבית החיילים שהיו מוצבים בשטחו.
בראיונות מתארים החיילים בריחה מבוהלת אל מקומות מסתור מאולתרים, את מהלומות ההדף האדירות, את ההרס, ובעיקר את התחושות ותופעות הלוואי היומיומיות שהן מנת חלקם בשנה שחלפה מאז יום המתקפה. כאבי ראש חזקים שאינם מרפים, צלצולים באוזניים ותחושות טראומה הן מילים שחוזרות על עצמן שוב ושוב.
צופה ישראלי לא נדרש להרבה דמיון כדי להעמיד את עצמו במקום החיילים האמריקאים. ההתקפה האיראנית נמשכה 80 דקות, ובמהלכה נחתו בבסיס 18 טילים. המספרים המושמעים שם מעוררי אימה, כשמחליפים את השם "בסיס אמריקאי" ב"ערי ישראל", ו"18 טילים" ב"עשרות ואולי מאות אלפי הטילים שמכוונים אל המדינה מכל כיוון". גודל ההרס ועוצמת הפגיעות האישיות בבוא היום - וקברניטינו מבטיחים לנו השכם והערב שהוא בהחלט בוא יבוא - מצמררים במידה שלא מותירה לאדון ישראלי ברירה אלא להימלט בדמיונו ברעדה ולטמון את הראש עמוק־עמוק בחול ולהעמיד פנים שלנו זה לא יקרה.
נקודה אחת ראויה לקנאה מציגה בפנינו "60 דקות" - היא לא הניחה לאירוע כה משמעותי כמו פגיעה ב־100 חיילים אמריקאים והרס פיזי רחב ידיים לעבור מתחת לרדאר שלה. אנשיה חקרו, חשפו חומרים והציגו אותם, גם אם אינם מחממי לב ונעימים לעין של הצופה האמריקאי. דרישותיו של הצופה הישראלי אינן כה מחמירות, ונכונותו של הצבא לחשוף את פעולותיו מסתכמות בדרך כלל בביקור של ניר דבורי בערב חג בטייסת, ובראיון עם טייס שקסדה מסתירה את פניו, המבטיח ש"נדע כיצד להתמודד עם כל אויב במרחב הקרוב והרחוק".
מדינת ישראל מנהלת כבר שנים מב"ם - המלחמה שבין המלחמות, שבמסגרתה, על פי פרסומים זרים - היא פוגעת בניסיונות ההתבססות של איראן בתוך סוריה. ישראל הרשמית נוקטת מדיניות של עמימות. הצד השני של העמימות הינו שגם מיליוני אזרחי ישראל אינם יודעים למעשה, גם ברמת הכותרת, בוודאי ברמת הפרטים, מה מתרחש. מספר אנשים, זעום כנראה - ראש הממשלה, שר הביטחון ועוד מתי מעט - פוסקים ומחליטים על הצעדים ללא חשיפה, מינימלית ככל שתהיה, או בקרה מצד הציבור הרחב. נאחל להם כמובן הצלחה בצעדיהם, שישמידו ויאבדו את אויבינו, ורק שאיננו יודעים אם הם נוחלים הצלחות כאלו או בעצם רק משחקים פורטנייט עם איראן. מגיע לנו קצת "60 דקות".
לראות או לוותר: לראות. כואב בבטן. יאק.