בספרו הראשון של צ'רלס דיקנס, "רשומות מועדון הפיקוויקים", מסביר גיבור הסיפור לידידו כיצד לזכות לאהדה ציבורית בחמש מילים: "מוטב לנהוג כפי שנוהג ההמון". חברו מאתגר אותו ושואל: "ומה אם יש שני המונים?", לשאלה זו משיב מר פיקוויק בקלות: "צעק עם ההמון הגדול יותר". כרכים שלמים שהיו נכתבים בנושא לא יכלו לומר יותר, ולצערנו השורות האלה, שנכתבו בציניות בשנת 1836, ממשיכות לשמש כמדריך למשתמש לחברי כנסת פופוליסטיים גם בימינו.
שרת הכלכלה אורנה ברביבאי, למשל, החליטה שלשום להצדיק את כל הסטריאוטיפים שיצאו בגנותם של חברי מפלגת "יש עתיד" עם קטע וידיאו מביך בטיקטוק - פשוט כדי לרכוב על הטרנד ששלט באותו רגע ברשתות החברתיות. הסרטון מציג את השרה "חוטפת קריזה מידיעה ששמעה ברדיו" ובתגובה משליכה קופסת בן & ג'ריז מהמקרר הביתי שלה אל פח האשפה בדרמטיות מבויימת בצורה חובבנית.
בטור ביקורת מבריק, תקף אמש נדב מנוחין את הסרטון האינפנטילי, ובעיקר את ההחלטה של שרה בממשלה לרדד את השיח סביב נושא כלכלי ומדיני סבוך לסרטון של כמה שניות בתמורה ללייקים. אחרי שחטפה ביקורת מכל כיוון על ההחלטה להצטרף ל"חרם" על הגלידה הפופולרית, ברביבאי הגיעה לאולפן "תוכנית חיסכון" של חדשות 12 כדי להגיב לסערה ולהסביר את הצד שלה.
@ornabarbivai מתוקים, התבלבלתם ##benandjerrys
♬ צליל מקורי - Orna Barbivai - אורנה ברביבאי
מול ברביבאי התייצבה קרן מרציאנו, אולי המראיינת הטובה בישראל, ובטח אחת שלא מוכנה שיאכילו אותה בבולשיט גם אם היא עטופה בפאדג' או דובדבנים מסוכרים. ברביבאי הציגה את התגובה שהוכתבה לה כנראה מתוך האלגוריתם היאיר-לפידי לנפיחות אסטרטגיות, לפיה היא ומשרדה תומכים במפעל המקומי של בן & ג'ריז ביבנה, אך במקביל היא החליטה להביע את מחאתה בצורה אישית באותו סרטון טיקטוק מדובר. בקיצור: זו לא אני, זו הילדה הרעה שנכנסה לה בפנים. מקרה קלאסי של דוקטור אורנה ומיסיז ברביבאי.
התנצלות על סרטון שקורא לחרם על מפעל ישראלי שמפרנס מאות ישראלים לא הייתה שם. ברור שלא. גם הבהרה על כך שיש לעשות אבחנה בין לחץ דיפלומטי על דירקטוריון החברה שיושב בכלל במדינת ורמונט לבין החרמת המוצרים שנמכרים בישראל תחת רישיון בייצור מקומי לא הייתה בתכנון. מה כן קיבלנו? גניבת דעת והתעקשות על כך שלא נפל שום פגם בהתנהגות של שרת כלכלה שזורקת מזון מותרות יקר לפח בזמן שלפי עמותת "לתת" יש מאות אלפי ילדים רעבים בישראל? אגב, אני לא יכול לדעת בוודאות, אבל אם עליי להמר, גביע הגלידה נרכש במיוחד עבור הצילומים של המאסטרפיס הקולנועי של ברביבאי.
באופן מפתיע, שלא תואם למותג, מרציאנו לא נכנסה לוויכוח סוער עם ברביבאי. היא התעקשה לדייק, ניסתה למנוע מברביבאי להתחיל לנאום, אבל נראה שהיא לא באמת מנסה להקשות על השרה הטרייה, כאילו לא רוצה להביך אותה יותר ממה שכבר הביכה את עצמה. נראה שברביבאי מסרבת להבין מה הבעיה בסרטון שלה, ולמרציאנו פשוט לא נעים להגיד לה: "כבוד השרה, על מה לעזאזל חשבת!?". כל זה כמובן בלי ציפייה אמיתית שבערוץ 12 ינוהל שיח אמיתי עם נציגת ממשלה על סוגיית החרם הבינלאומי על ההתנחלויות או על עצם השימוש התכוף במושג "אנטישמיות" כדי להימנע מדיון בנושא.
ייתכן שזו מדיניות של 100 ימים של חסד לממשלה החדשה, או אולי החלטה מודעת לא לעשות עניין גדול מדי מסרטון בטיקטוק על גלידה, אך עדיין קשה היה להרגיש שמרציאנו מחזיקה את עצמה, ונותנת למרואיינת שלה לחמוק בקלות מדי. קשה להאמין שככה היה מתנהל ריאיון של קרן מרציאנו עם מיקי זוהר או דודי אמסלם. האם מירי רגב הייתה זוכה לכזה יחס אם הייתה משיבה כאלה תשובות? קאט זה בולשיט.
זו תהיה הגזמה להגיד שכלי התקשורת מחבקים את ממשלת בנט, אבל זו לא קונספירציה לטעון שממשלות נתניהו זכו לביקורות הרבה יותר נחרצות, ואפילו קטנוניות לפעמים, באולפני המיינסטרים. אם אוסנת מארק הייתה מפרסמת סרטון טיקטוק מביך היא הייתה מגיעה לקרב צעקות אדיר באולפני החדשות. אם גלית דיסטל אטבריאן הייתה מעזה לתרץ את ההתנהלות שלה בצורה כל כך מגושמת, קרן מרציאנו הייתה אוכלת אותה בלי מלח. ובצדק.
השרים בממשלת בנט אמנם חדשים בתפקיד, אבל הם עדיין נבחרי ציבור שצריכים לספק לציבור תשובות אמיתיות ורציניות, גם בנושאים מטומטמים כמו סרטונים בטיקטוק. שלא לדבר על נושאים רציניים יותר, כמו ההתנהלות הביריונית בחלוקת הוועדות בכנסת לאופוזיציה או ניהול הגל הרביעי של הקורונה. ניתן רק לדמיין איך היו צולבים את נתניהו אם לא היה מצליח לכנס את קבינט הקורונה כדי לדון במצב. ניתן רק לדמיין אילו כותרות היה מקבל נתניהו אם היה פוצח במלחמת הצהרות מול הגלידה המפורסמת בעולם. מזל שלפחות בישראל אין לבן & ג'ריז גלידה בטעם פיסטוק.