גמר פלייאוף ה־NBA, ערוץ הספורט
נוהגים לגמד - וגם אני חטאתי בכך פעמים רבות - את תרומתו של שימי ריגר לשידורי ה־NBA בכלל, ולסדרת גמר הפלייאוף בין מילווקי לפיניקס ששודרה בלילות האחרונים בערוץ הספורט. אומנם הצפייה במשחקים יוצרת תחושה שאולפן השידור בהרצליה נתון תחת מתקפה כבדה - עידו גור מדבר את עצמו לדעת, שימי ריגר משמיע אנקות וצרחות של בקר מתווכח המובל לשחיטה וסופג מכות חשמל למען יירגע, ירון טלפז מקרקר בטלפון מהמגרש עצמו, ואי־שם ברקע, לא חשוב בכלל, רחוק־רחוק מהעין והלב, מתרחש האיך זה, מה קוראים אותו, הלא חשוב הזה, אה - משחק כדורסל.
אין עורך לשידור הזה. אין מי שיקבע כללים לשידור תקין. אין דין ואין דיין. נותנים לחבורה חסרת הרסן הזו אולפן ומיקרופונים פתוחים והולכים הביתה. באופן אישי כבר מזמן הרמתי ידיים מהאפשרות שבעל סמכות כלשהו בערוץ הספורט ירגיע את הקקופוניה הבלתי פוסקת המרגיזה הזו של אנשים שמשוכנעים שמישהו נשאר ער עד ארבע בבוקר כדי לשמוע רק אותם, שגורמים לי ולעוד רבים פשוט לצפות במשחק בלי ווליום.
אבל יתרון אחד לא צפוי בכל זאת מצאתי באולפן הנ"ל לפני כשבועיים, אז הובילה פיניקס בסדרה 0-2. יהיה 0-3 לפיניקס בסדרה, הכריז ריגר בביטחון נבואי מוחלט ואף חזר על כך מספר פעמים בהמשך. כשהתפזר העשן בתום המשחק, התברר שמילווקי ניצחה והתוצאה הצטמקה
ל־2-1.
לא זו בלבד, מילווקי ניצחה גם במשחקים הבאים, הפכה את התוצאה ל־2-3 לזכותה (שורות אלה נכתבות לפני המשחק השישי). מי שציפה שלשידור שאחרי אותה קביעה נחרצת, יגיע הריגר אכול בושה וחרטה, אחרי שתלש חצי משערותיו בצער, התבדה כמובן. צעקן ומיותר כרגיל התיישב ריגר על כיסא ה"פרשן", לא התנצל, לא ביקש את סליחת הצופים, והמשיך להשמיע קולות של בקר מתווכח שחוטף מכות חשמל.
אלא שאז זה הכה בי. הוא חשוב לנו. צריך להקשיב לריגר היטב, כי מיועד לו תפקיד ששווה לכולנו הון עתק. כמו בכל יורו או מונדיאל יש איזה דוב או דיונון אמיתי שנותנים להם לנחש מי המנצח במשחקים. לנו יש את שימי ריגר. לפני כל משחק ניתן לו לבחור את הקבוצה המנצחת, נרוץ לדוכני ההימורים ונהמר בדיוק על ההפך. עוד תראו - שימי ריגר יעשה את כולנו עשירים.
לראות או לוותר: בטח לראות. כדורסל עילאי. אבל בלי ווליום. וגם לעשות כסף