"מעילה", ימי חמישי, החל מ־29.7, יס, יס VOD
יש תמונה של עופר מקסימוב ביום שחרורו מהכלא, אחרי שישב בפנים 17 שנה, שנחרתת בזיכרון. מקסימוב עובד כבר מספר שנים כרתך, משתכר שכר מינימום ואולי בעוד שישה או שבעה גלגולי חיים יגמור לשלם את ה־200 ומשהו מיליוני השקלים שהוא עדיין חייב לבנק למסחר.
אבל מה שצד את העין בתמונה שלו באותו יום אלו הם הפנים. הפנים הזורחים של הצעיר החייכני, התרנגולי, תאב החיים, ש־17 שנה בפנים החליפו אותם בפנים יגעות, מבט כבוי, מדוכדך שאפילו ביום שחרורו לא מצליח לשמוח כהלכה.
אני יודע שלפני שמקסימוב נתפס הוא קרע את העיר. יצא לי לראות אותו לא מעט פעמים רוקד על שולחנות במועדון התל אביבי "פרסקו" של אלי סנדלר, שהיה כישרון צעיר בנוער ובבוגרים של מכבי תל אביב בכדורגל, אבל היה בליין מדי ועצלן מדי מכדי לשרוף את הדשא הלוך וחזור 100 פעמים ביום ועזב לטובת עסקי אופנה ומועדונים.
עופר רקד על השולחן, ואביו אביגדור - שהזכיר במראהו יותר אח תאום של עופר - היה מביט אליו מהכיסא מלמטה באהבה ובהערצה.
ככה שאפשר להיות בטוחים שהאופן שבו ממקמת "מעילה" את אתי אלון בתור פחותת החשיבות בסדר המשפחתי, שפחתו של הבן המועדף עופר, גם אם מדובר בעבירות כבדות על החוק שאין להן אפשרות אחרת מלבד להיחשף בסוף, הוא נכון לגמרי.
נכו את כל החיוכים והארוחות המשפחתיות והחום, ונשארתם עם התמונה המרה שכאשר החלה לבעור מסביב האש, עופר המשיך לרקוד על שולחנות, אבא אביגדור המשיך להעריץ, ואתי, כך נראה, נזרקה אל מתחת לגלגלי האוטובוס.
אולי זה הסיפור ש"מעילה" הייתה צריכה לספר. כי בפרקיה הראשונים היא שבה וחוזרת על הרוטינה הסיפורית שעופר (יהודה לוי) המכור להימורים מפסיד סכומי ענק, פעם נוספת מפעיל לחץ על אתי (דאנה אבגי) התולה בו עיניים עצובות, ופעם נוספת מועלת בכספי הבנק.
אנחנו, איך לומר, יודעים את זה. הסיפור הזה ידוע וסופר כבר פעמים רבות ב־20 השנים האחרונות, מאז התייצבה אתי אלון עם עורך דינה בתחנת המשטרה ולחוקרים הנדהמים סיפרה כיצד גנבה רבע מיליארד שקל מהבנק למסחר ולקוחותיו.
צפייה בארבעת פרקי הסדרה הראשונים אינה מלמדת הרבה יותר משידענו עד כה על אתי אלון. גם לא על עופר מקסימוב. עופר - המכור בן התפנוקים - הוא הפחות מעניין מבין השניים.
אתי, הנרמסת במדרג המשפחתי, המפוררת ביודעין את משפחתה שלה, המועלת באמון מנהל הבנק ואף על פי כן ממשיכה במעשה הפשע עוד ועוד, מציתה את הדמיון.
אולי לכאן היו צריכים יוצרי הסדרה יותם גנדלמן ושירה פורת להפנות את הפרוז'קטור שלהם. אולי אפילו הייתה מתפלקת להם בלי שהתכוונו איזו אמירה חברתית. אלא שהם בחרו להישאר בגבולות המתחם הבטוחים והמוכרים. קצת חבל.
לראות או לוותר: אפשר לראות. להריץ בפאסט פורוורד כשמייגע.