מותש, רפוי, מובס על ידי תנועות הפוליטיקלי קורקט ו"מי טו", עלה גאון הסטנד־אפ דייב שאפל להופעתו האחרונה על במה. טרנסג'נדרים ספגו בדיחות על חשבונם, גם יהודים, ולקח יום אחד בלבד עד שהצרחות נגדו מילאו את חלל האוויר. לשאפל נמאס. הוא לא מוכן שיגידו לו איך ואיזה בדיחות לספר. אז הוא הולך, ואנחנו נשארים עם שחר חסון ואיל קיציס.
במופע הספיישל האחרון של דייב שאפל, “CLOSER", שעלה השבוע לנטפליקס, מעניק סטנדאפיסט־העל האמריקאי לחייזרים שעזבו את כדור הארץ לפני אלפי שנים ועכשיו חזרו אליו, את הכינוי “Space jews". שאפל בדרך כלל אינו מתייחס לדתות, וההשאלה שלו הפעם במטאפורה מחייו של העם היושב בציון הייתה משעשעת, ובוודאי נטולת כל זדון. אלא שהמעשה לא מנע מהליגה נגד השמצה לפצוח תוך יום בצרחות געוואלד, ויחד עם קבוצות אחרות המרגישות עצמן נפגעות מהמופעים שלו לתבוע את עצירת מכירות דיסק המופע, ומנטפליקס שיסירו את “CLOSER" משידור.
כמה הבל. כמה רעות רוח. כמה טרמפיסטים שמנסים להרוויח ליטרת בשר על חשבונו של סטנדאפיסט שבעיני רבים נחשב - לפחות באמריקה השפויה - לגאון קומי ולגדול מכולם.
שאפל, בן 48, נשוי לאישה ממוצא פיליפיני ואב לשלושה, מוסלמי משנת 2003, פרץ לתודעה הכלל אמריקאית באותה שנה, אז קיבל מערוץ “קומדי סנטרל" חצי שעה שבועית לתוכנית קומית. התוכנית, “המופע של שאפל", זכתה להצלחה מסחררת. כעבור שנתיים, כשהוא בשיא הצלחתו, נטש שאפל באופן מסתורי את התוכנית, כשהוא מפנה את גבו גם להצעה של 50 (!) מיליון דולר מצד הערוץ ונעלם ממסכי הטלוויזיה. רק ב־2017 חזר לארבעה ספיישלים בנטפליקס, כשבמהלכם הסביר מדוע בחר לעזוב את המסך הקטן.
שאפל הוא יוצר חברתי ופוליטי. הוא אינו מתעניין במתח בין גברים ונשים של, נגיד, ג'רי סיינפלד. גם לא בקריקטורות האנושיות של, נגיד, לארי דיוויד. על הכוונת שלו יחסי שחורים־לבנים באמריקה. העבדות עדיין בוערת בעצמותיו. הכאב שלו כשאדם שחור, גם אם עבריין, נהרג בידי שוטר, הוא כאב אישי אותנטי על אמריקה, שגם אחרי 400 שנה, אחרי שחטפה את אבותיו בני החורין ממולדתם ועשתה אותם לעבדים לדורות, אינה מקבלת לתוכה את העם השחור.
להט"ב זוכים לטיפול ממושך בכל הופעה שלו ומתפוצצים מזעם. הוא לועג לנו בלי גבולות, הם צורחים. הנה, לקורא החרוץ: חפשו ברשת את דייב שאפל דן בעניינה של קייטלין (לשעבר ברוס) ג'אנר. תגלו שם שהוא יורד לרזולוציה אנטומית של השינוי המיני בפירוט שקרוב לוודאי לא נראה עדיין על מסכים, ואף על פי כן מאות הנשים שבקהל צורחות מצחוק. הן צורחות מצחוק כי הבדיחה המסופרת שם מבריקה כהרגלו באופן נדיר וכי, כאמור, שאפל חף מכוונת רוע. במשפט נוגע ללב הוא אומר שאינו מבין טרנסג'נדרים אבל הוא בהחלט מאמין להם. הם חתכו את המה שמו שלהם וזרקו אותו וזה כל מה שאני צריך כדי להשתכנע, הוא אומר לקהל המתגלגל מצחוק, ומוסיף שהחיים מסובכים ושזכותו של כל אדם למצוא את אושרו בדרך שבה הוא בוחר.
כיוצר חברתי ומוסרי שאפל שב וחוזר בצורות שונות על המנטרה שלו בזכות השוויון בין בני אדם וזכותם לאושר בדרך שבה הם בוחרים. זה כמובן אינו עומד בדרכם של “קפוצי התחת", כפי שהוא מכנה אותם, לתקוף אותו על דבריו. אלה הם אנשי הפוליטיקלי קורקט, הוא חושף את פניו של האויב האמיתי, שמטרתם היא נכונה, אבל צרחנותם השתלטה על השיח הציבורי וסותמת פיות באלימות מילולית ממש. אני שואף לאותה מטרה כמותם, אומר שאפל, אבל לא הם, ולא כל אדם או גוף אחר, יכתיבו לי כיצד לבטא את רצוני בדרך לשם.
בגלל קפוצי התחת סותמי הפיות, אומר שאפל, הפניתי את גבי ל־50 מיליון דולר לפני 18 שנים וירדתי מרצוני מבמת מסך הטלוויזיה. לא הסכמתי לכופף את ההומור שלי בפניהם. לא הייתי מוכן להתמודד מבוקר עד לילה עם נכונותם לרדד ולרוקן כל אמירה שלי ממשמעותה, ולהציג אותה רק כעדות לשנאה פנימית שלי כלפי להט"ב, לבנים, וכל מישהו אחר שהשמעתי אי־פעם בדיחה כלשהי על חשבונו.
והבדיחות של שאפל נפלאות. הוא גאון מבריק של הומור כמו שמתמטיקאי יכול להבריק בתחומו. שוב חפשו ברשת, למשל, את הקטע שבו הוא ממוטט את התיאוריה המדעית שלפיה מחלת האיידס עברה במגע מיני בין אדם לקוף. מי ששכב עם קוף, הוא אומר, כבר לא יעשה סקס עם אדם. אי אפשר, הוא מוסיף, לשכב עם קוף ביום שלישי, ולהזמין את שרלין למועדון ביום חמישי. סקס עם קוף הוא תולדת החלטה נחושה: סקס עם בני אדם כבר לא יהיה. הכינו אגב הרבה טישיו על מסעד הכורסה לצדכם בזמן הצפייה, כי הבכי מרוב צחוק יגיע גם יגיע.
אפשר רק להתפלא מהעובדה ששאפל לא חדר לישראל. באמריקה ההופעות שלו מכורות שבועות וחודשים מראש. מותגים אמריקאיים חדשים, ידועים למחצה וגם פחות, משגרים מאות ואלפי ישראלים אל החנויות בקניונים שלנו, ואילו מותג־העל בהומור לא עשה עלייה. על פניו, היצע הסטנד־אפ המקומי בישראל עשיר. ורק שבמרוץ בין שאפל ל- נגיד - שחר חסון, חסון הוא הכרמל דוכס שנשאר הרחק מאחורי הפרארי של שאפל. גם אדיר מילר. גם איל קיציס, שרק אלוהים יודע למה הבנאדם נחשב למצחיק.
אני בוהה בשלושת אלה ובחבריהם המקומיים למקצוע בעיניים מזוגגות, בבדיחות הגיחי פלוס קצת שלהם, בהקפדתם המוקצנת לצוף במים הרדודים והחמימים ולא לקחת סיכונים, חמושים בחוסר יכולתם לצלול עמוק לתוך נושא ולהטיס אותו בגאונות גבוה אל פסגות האנטומיה של קייטלין ג'נר, ותוהה למה האנשים שבאולם רכשו כרטיסים, הגיעו לכאן וצוחקים בקול.
אולי אני הוא הקפוץ תחת כאן. אבל בניגוד לעמיתיי באמריקה, אני לא תובע שיחדלו ממה שהם לא מקשקשים שם אל המיקרופון. מי שלמרבה הצער הולך לסגור את פיו הוא דווקא דייב שאפל. “CLOSER" הוא המופע האחרון שלו בחוזה ארבעת הספיישלים שחתם עם נטפליקס.
כנרקומן הצורך כבר שנים כל חומר משלו, לא ראיתי אותו מעולם מותש ומדוכא כמו בהופעה זו. תנוחת גופו רפויה, המשפטים היוצאים מפיו חסרים את האיכות הדוקרנית, הארסית לפעמים הטבולה במעט דבש של הומור, כי זאת אסור לשכוח: אין גאון של הומור כדייב שאפל.
רק לקראת השליש האחרון של ההופעה שאפל מתעורר מעט, החיים חוזרים לגופו, כשהוא מפנה את האש לעבר אנשי הפוליטיקלי קורקט ומי טו וכל שאר קפוצי התחת למיניהם. פחות או יותר הוא אומר להם, ניצחתם, אין לי כוח להתמודד איתכם יותר, הנה עוד פה שהצלחתם לסתום. לא שאת המטרה שלכם אתם משיגים, כי המעשה בא עקב סתימת פיות אלימה ועורר התנגדות נוספת כלפיכם. המטרה שלכן טובה, אומר דייב שאפל, אבל אתן כושלות בניהול המהפכה שלכן. אתן צריכות גבר שינהל אותה, ואני מוכן לעשות את זאת אפילו בלי כסף. רק בתנאי שתמצצו לי. והקהל, כולל הנשים שבו, מתפוצץ מצחוק. כי הוא דייב שאפל. והבנאדם גאון. פשוט גאון.
לראות או לוותר: לראות. לחפש כל קטע של שאפל ברשת ולראות.