בוקר טוב, הפטריה שלכם חזרה. טוב, לא בדיוק פטריה, יותר איילה, שיבולת, או בכלל רוגלך – אבל הבנתם. כן, הפורמט קוריאני שנכנס לחיינו בשלהי הסגר השלישי אשתקד חזר לעונה שנייה וצבעונית מתמיד. האמת, לא הרבה השתנה – הנאמברים נותרו מהנים במיוחד, התחפושות מקוריות ויפהפיות והדינמיקה של פאנל השופטים לא נפגעה ולו במעט – אופירה מנהיגת השולחן, שחר מנסה להצחיק (מצליח מדי פאנץ' שלישי), סטטיק חד כתער, בן אל מנסה לעקוב וצדי? הוא בעיקר משתגע. או רוקד בחמידות אין קץ.
בעצם, דבר אחד כן השתנה. מס' הידוענים שעטו על עצמם תחפושת קפץ ל- 18 (בעונה הקודמת הם היו 14), מה שהופך את היכולת לזכור כל רמז או שיר לאפסי ובנוסף, מבטיח כי לעונה הזו יהיו הרבה פרקים. הרבה מאוד. הדרך של ההפקה להתמודד עם המספר האסטרונומי היא, מסתבר, לחלק את המשתתפים לשלוש קבוצות כך שבכל שבוע ניחשף לקבוצה אחרת וניפרד מפריט מזון או בעל חיים אחר.
הבחירה הזו לא ברורה לי, אלא אם מלכתחילה אין היגיון בכך למעט מאבק עיקש להילחם בפורמט המתחרה על הרייטינג, "הישרדות", על כמות הפרקים. במקרה הזה, חברים, סורי, זהו מקרה אבוד. אין עוד פורמט שיכול להתחרות בכמות הפרקים ש"הישרדות" מסוגלת לייצר. אם זה תלוי בהם, הם ישדרו גם פרק בו גיא זוארץ מדבר 7 דקות על כמה הוא מתגעגע ליעלי. זה קרה לדעתי מתישהו.
חזרה לזמר. פרק הבכורה היה מופע קליל של שישה ביצועים מקסימים ומהנים, עם מיעוט פרסומות שנדיר לראות (אל תתרגלו, לא כל יום מדובר בערב טלוויזיוני שכולל יריית פתיחה לשני הפורמטים האהובים בישראל). השוני מהעונה הקודמת, כאמור, הוא שאנחנו, הקהל, כבר מנוסים. יודעים לא להתרגש מעיוותי הקול, לא להתייחס יותר מדי לתנועות הגוף ובעיקר, להבין שכל קשר בין המילה "רמז" לקליפים הקצרים טרום הביצועים – הוא מקרי בהחלט.
את הדברים הללו, ניכר כי השופטים לא ממש זוכרים, שכן הם מיהרו להפעיל את ההיגיון הבריא במקום בו בשנה שעברה הראו יהלום וציפו מזה שנבין שגלית גיאת היא היעל כי אביה היה יהלומן. על כן, לנו, כצופים, נותר רק להתבונן ברצף נאמברים כייפי ולנסות מדי פעם לדוג איזה ניחוש בין הברה כזו או אחרת שבוקעת מאחורי המסכות.
בסיכום מהיר – אלה המתמודדים ש(אולי) הופיעו אתמול: הצדפה המתוקה מבחינתי היא אניגמה של ממש (אופירה שלפה את מיקי מוכתר כהימור מושכל והייתי שמחה להסכים אבל אינני בת 6); על האיילה המרהיבה נזרקו שמות כמו בל אגם, טום באום וסתיו סטרשקו – כשמות של אנשים גבוהים הקשורים לקהילה הלהט"בית. אני מציינת פה גם את ספיר ברמן כאופציה ואם זה נכון אני רוצה להופיע בסרט על חייה שיוצרים בנטפליקס; השיבולת היא הרגע בו שחר חסון הוכיח שאולי הוא דווקא כן יכול להועיל שכן אניה בוקשטיין ואליאנה תדהר הן הימורים לא רעים בכלל (לא צדי, השילוב של "ארץ ישראל הטובה" והשיר "בת 60 ברקע" ממש לא אומר שזו ירדנה ארזי; הרוגעלך היא ביי פאר התחפושת הכי יפה עד כה ולא הסכמתי עם שום הימור שנזרק ולכן אלך על יהודה לוי כתשובה לגיטימית לכל קול גברי מחוספס; התמנון הוא ללא ספק יכול להיות אסף זמיר, בייחוד כאשר הוא נחשף בשנה האחרונה כדמות משעשעת וביאזרית לכשעצמו והתוכי(ת) – חוץ מהעובדה שזו בוודאות לא זמרת, אין לי שום ניחוש נוסף. כלומר, זו אכן יכולה להיות לגמרי ניקול ראידמן.
בשורה תחתונה, מדובר בתוכנית משפחתית וחמודה לגמרי, אסקפיזם חיובי למדי, בטח בהשוואה ל"הישרדות" האגרסיבית המשודרת באותן שעות. העניין הוא שאם "הזמר במסכה" תתחיל לייצר יותר מדי פרקים ללא חשיפות (כפי שהיה פרק הבכורה), הסבלנות שלנו תפקע ומהר מאוד אעבור לראות איך מיסטר ומיסיס בוזגלו הגרושים מסתדרים על אי אחד. בואו, כמה אפשר לראות את סטטיק אומר "רוגעלכנו" ואת צדי רוקד? טוב, זו שאלה קשה, אבל הבנתם את המסר. יאללה, ניפגש מחר.
