כמו שזוממים על מסעדה חדשה ומבטיחה שנפתחה בעיר, ומתכוננים לקראת ההגעה אליה, כך זממתי אני על עלייתה למסך של "ילדות סכסכניות": הלא את "אחד בלב" ו"אפס ביחסי אנוש" של טליה לביא, שביימה גם את הסדרה החדשה של HOT, אהבתי מאוד; אחרי שיר ראובן, היוצרת והתסריטאית, אני עוקבת באדיקות (זה רק נשמע קריפי) ותופסת ממנה כבחורה מצחיקה ושנונה במיוחד ומיה לנדסמן המככבת, לצד עינת הולנד, בתפקיד הראשי? ובכן, גם אם אתעלם מכישרונה, הסטטיסטיקה אומרת שכל סדרה שהיא משתתפת בה לא פחות ממעולה ("המפקדת", "להעיר את הדוב", "חזרות") – אז מה הפלא שהגעתי עם ציפיות?
במרכז הסיפור שתי שותפות בדירה תל אביבית מעופשת: האחת היא ליהי (מיה לנדסמן), סטודנטית לרפואה, לסבית ובת לשני הורים מנג'סים ודואגים במיוחד. היא הייתה בטוחה שתיכנס לדירת השותפות החדשה ביחד עם בת דודתה (ניב סולטן), אך האחרונה הבריזה לה בדקה האחרונה ובמקומה, בדרך לא דרך, נכנסת לאה (עינת הולנד), חרדית לשעבר שלומדת עיצוב אופנה בשנקר, ובכללי, טיפוס די הזוי ומורכב. השתיים מנסות, כל אחת בדרכה, למצוא את דרכן בתל אביב הקשוחה ואיך להגיד, השהות של כל אחת בחיי השניה, לא תמיד עוזרת. בלשון המעטה.
אפשר לומר ש"ילדות סכסכניות" היא בין הסדרות הכי תל אביביות שהיו פה בשנים האחרונות. היא לא היחידה כמובן – "האחיות המוצלחות שלי" עשתה זאת לפניה בהצלחה גדולה ואפילו את "חזרות" המעוטרת אפשר לשייך לז'אנר. זה אכן יכול להיות בסיס טוב להצלחה, בייחוד כשהפוקוס הוא על דירת שותפים, הלא מדובר בחומר זהב לכל קומדיה – אך איכשהו, משהו התפספס בדרך: במקום בדיחות שנונות ואקטואליות קיבלנו פאנצ'ים צפויים (הבנו, 300 ש"ח לועד הבית), במקום ברים ובתי קפה מקומיים – ביקרנו בשירותים של ארומה (כבודה במקומה מונח, ובכל זאת) והמבאס מכולם – אין שום פסקול מיוחד המלווה את הסדרה. אחרי "הטבח" ו"המפקדת" שהצטיינו במוזיקה מקורית שתיבלה את העלילה כמו שצריך, הייתי משוכנעת שגם כאן הקו המוזיקלי יקבל נפח משלו.
אפילו בגזרת הדמויות עצמן, נחלנו אכזבה. עד שמגיעים לפרק השלישי (מתוך עשרה בלבד), בכלל לא מבינים מי הן, וגם אז, מדובר ברסיסים בלבד. ליהי, למשל, מה היא? מלבד היותה לסבית ובת להורים מרגיזים (האבא בגילומו של מנשה נוי ממש קשה לצפייה) – מה מטריד אותה? מה מניע אותה? מה היא עושה חוץ מלהיות קצת מסכנה 24 שעות ביממה, ובכלל, היא לא אמורה גם ללמוד מדי פעם? או לפחות להרגיש קצת מצפון כיאה לסטודנטית שנה ג'? בכל זאת, רפואה. ולאה, גם היא סיפור בפני עצמו. בשני הפרקים הראשונים היא הייתה דמות מעצבנת, תיאטרלית ומוקצנת אך היא קיבלה תפנית משמעותית, בשעה טובה, בפרק השלישי, במהלך הסצנה המופלאה עם אביה (שולי רנד), שהפיחה בה קצת אמת וכנות. היא הייתה כתובה ומשוחקת פשוט נהדר.
לשתיים מנקודות האור הנוספות בסדרה קוראים רבקה מיכאלי וטלי שרון, אשר מבצעות תפקידי משנה מצוינים והופכות כל הסצנות בכיכובן לטובות ביותר בפרק. אליהן מצטרפות כמובן לנדסמן והולנד המוכשרות שמשלימות ליהוק מצוין לסדרה.
אני מוכרחה להודות, לולא באתי עם ציפיות כה גבוהות לסדרה, סביר להניח שהייתי פורשת כבר אחרי הפרק הראשון – אך לא הפעם. יש לי תחושה שהסבלנות תשתלם ומכאן אפשר רק לעלות. בתור מישהי שגם זועמת על ועד הבית, ממתינה לאוטובוס ומחמיצה אותו מדי יום ומתמודדות עם סיטואציות מעיקות כמו שרק תל אביב יודעת לנפק – אין לי ספק שאפשר לייצר כאן עוד הרבה רגעים קומים מושלמים. אני ממשיכה לתת צ'אנס. לכו תדעו, אולי יהיה מדהים.
"ילדות סכסכניות" משודרת בימי ראשון בהוט 3 ב-20:15 ובהוט VOD.