יממה אחרי החשיפה המפתיעה בתולדות "הזמר במסכה", כשפרופסור איתמר גרוטו הפציע לו מתוך תחפושת האפון והראה ששנת הקורונה פיתחה אצלו תאוות מסך לא קטנה, אתמול חזרנו למסלול עם מודחת מתחום אמנויות הבמה.
מי שערך את הפרק ידע היטב מה הוא עושה. במשך פרק שלם הוא בנה עבורנו את דמותו של צדי צרפתי כקלולס מוחלט, שלא מבין מה קורה מימינו ומשמאלו ואפילו ניחש את זהותה של אחת הדמויות על סמך רמזים של דמות אחרת.
ואז, ברגע האמת, צדי צחק אחרון כשהימר משום מקום על סנדרה שדה - וצדק. זה היה הימור נועז שהשתלם, במיוחד לאור העובדה ששדה שרה ללא הר' המתגלגלת שכה מזוהה איתה כשהיא מדברת.
גם הרמזים הפעם היו סבירים: נעמי שמר (שדה כיכבה בהצגה "סימני דרך" משיריה של שמר בהבימה), בת הים הקטנה (התפקיד הראשון שלה בקריירה) וברלין (בתה ונכדיה מתגוררים שם). אחרי הרמזים שהיו אמורים לעזור לנו לזהות את פרופ' גרוטו, ובפועל בלתי אפשרי לפענח אותם אם אתם לא מכירים אותו מקרוב (כן, ברור שכולנו יודעים שכשהוא קיבל תעודת זהות בגיל 16 היה כתוב שם "נקבה"), הפעם רמת הקושי הייתה יותר מתקבלת על הדעת.
אנחנו כבר שבועיים לתוך העונה, והתחושה הכללית היא שהיא לא ממריאה. הרייטינג בסדר גמור, אבל הבאזז שליווה את העונה הראשונה עוד לא חזר בשלמותו. כנראה שיש מחיר להרחבה המאסיבית בכמות המשתתפים ולריבוי הפרקים שלא מסתיימים בהדחה.