ערוץ 20 מת אתמול וקם לתחייה בשם "עכשיו 14": נוצץ יותר, אסרטיבי יותר, וכמובן, לא מתנצל על שאיפותיו: להציג תקשורת מנקודת מבט ימנית-לאומית-אורתודוכסית, עמדה שבעיני דובריה לא מקבלת מספיק נפח בתקשורת המיינסטרים. שיהיה לו בהצלחה. הערוץ חולם על הליגה של הגדולים, ומדבר על אלטרנטיבה. אחרי שבפתח משדר ההשקה הדליק באולפן הרב הראשי לישראל את נרות החנוכה, התברר שהערוץ החדש מתכנן להסתובב סביב עצמו כסביבון.
משדר הפתיחה החגיגי שלו הראה מה מעניין את עורכיו וראשיו: פוליטיקה, פוליטיקה ופוליטיקה. אולי גם טיפונת ביקורת תקשורת, ומעט משפט (כלומר "הקריסה של תיק 4000"). בהשקה של ערוץ שמתיימר לפנות כביכול לרוב הציבור היהודי, לא עסקו בבריאות בזמן מגיפה עולמית, לא במצבה החברתי של הפריפריה, לא בתרבות וספורט, לא בפנאי.
אלטרנטיבה? תוכניות פאנל פוליטי, שכל כולן פלפולי ספינים ופרשנויות לציוצים, לא חסרות כלל בטלוויזיה. במין משדר בחירות נצחי שאין לו סוף והתחלה, הסבירו הדוברים בזה אחר זה בפאנל רב המשתתפים איך הקואליציה הנוכחית מתרסקת והנה על חורבותיה קמה מחדש ממשלת הציבור האמוני. את הציבור הזה לא מעניינים החיים עצמם? בוודאי שכן. האקטואליה של ערוץ 14 לא מציעה לו כלום מלבד העימות הפוליטי וכל חוסר הכבוד שכרוך בזה.
בשיח הפנימי הזה אין שמאלנים כמדיניות, והבוז לשמאל - השמאל הקיצוני המורחב כמובן, הכולל כיום את האנרכיסטים בנט, שקד, גנץ, סער וליברמן - הוא כמעט מובן מאליו. הנה כמה דוגמאות: בסיום משדר הפרידה מערוץ 20, שקדם למשדר ההשקה, הסביר ינון מגל שבגרסה החדשה של "הפטריוטים", תכנית הפאנל של הערוץ, לא יהיו שמאלנים ושלדעתו אין בזה ממש צורך; ובהמשך, בריאיון עם ח"כ משה גפני, לא הקשו המראיינים יהודה שלזינגר ושמעון ריקלין על ההסבר המפותל מאוד של יו"ר יהדות התורה מדוע לגיטימי לקרוא לראש הממשלה "בוגד", ואף נשאלה השאלה האם מדובר בממשלה של מתיוונים. אבל נדמה שהרגע המגוחך ביותר במשדר ההשקה הגיע כשריקלין תהה בדיון הפוליטי "למה אנחנו בכלל מדברים על בנט". אראל סג"ל, שאולי גם לו זה היה יותר מדי, היה זה שנאלץ להזכיר לו, בחיוך, שמדובר בראש הממשלה.
נדמה שגם מבחינה טכנית, הצעדים הראשונים של עכשיו 14 עוד לא לגמרי קולחים. האולפן החדש, הגדול והמפואר לא כיסה על שפע של תקלות סאונד - עם שלל מיקרופונים שלא עבדו או כתבים שנשמעים כאילו הוקלטו מתוך צוללות. כך, ערוץ שדובריו מתלוננים שוב ושוב על סתימת פיות התקשה להשמיע אותם בעצמו. על תוכן ויזואלי מרשים, כתבות מגזין מושקעות או חדשנות יצירתית מכל סוג אחר אין מה לדבר בכלל.
כל זה מעיד על המעט שיש לערוץ המחודש להציע: טלוויזיה בינונית, מסרים חד מימדיים, אווירה של חוסר רצינות ותוכן מסוג אחד ויחיד. ב-14 חולמים לפנות לקהל יעד עצום בגודלו, אבל עם כזה מוצר - מי יבוא? נראה שב-11, 12 ו-13 יכולים לישון בשקט.