“משוטטים: בעקבות הלייקות", יס VOD
העולם כולו משתחווה בפני המלך: הלייק. הסרט חסר הפואנטה הזה, על אנשים שעוזבים את עבודתם ומשפחתם כדי להשיג עוד לייקים, לא מסביר למה
יס העניקו לסרט את השם “משוטטים: בעקבות הלייקות". לייקה היה שמה של הכלבה הרוסייה, שהייתה ליצור החי הראשון ששוגר לחלל. מלבד אולי רצון להסתחבק עם שרת התחבורה שלנו, רק ליס תשובה לשאלה למה שינו את מינו של הלייק הזכר המוכר לכולנו ללייקה נקבה - ובכל אופן ברשותה של יס ההתייחסות ללייק כאן תהיה על פי האולד סקול - זכר, ועוד איך זכר.
והייתה גם הבטחה נוספת בשם הסרט. חיככתי ידיים בהנאה ואמרתי לעצמי, הנה סוף־סוף הסרט שחיכיתי לו, שיבוא חשבון עם כל אלה שמתעוררים בבוקר ומיד, עוד לפני צחצוח שיניים, נכנסים לרשת לראות כמה לייקים קיבלו הפוסטים האחרונים שלהם מאתמול בלילה בפייס, באינסטוש, בטוויטר וכיוצא באלה אמצעי אי־תקשורת מודרנית, ועל הדרך לראות כמה צפיות היו בסרטון האחרון שלהם ביו־טיוב, בטיקטוק, בפיקפוק ובשאר פלטפורמות יצירת הטמטום וקהות החושים, הנגישות כיום חינם ללא תשלום לציבור הרחב.
לא שמשהו חדש פה, אבל הרשו נא לקשיש נרגן לשפוך את זעמו עוד פסקה אחת על היצור המודרני שמוחו, תחת השפעת הסמארטפונים למיניהם, הופך לגבינה מנוקבת. מה רע בזה שהכל קליפי כזה, מתנגחים בי מכרים, כשאני הולך ברחוב ורותח למראה ההמונים, מטף ועד בני גיל העמידה, שאפם כבר מחובר בנימיו עמוק לקרבי הסמארטפון, לא מרימים ראש אל המציאות, לא רואים את מצעד ההמון הססגוני, לא מלטפים גולדן רטריבר נחמד, לא מריחים את חילופי העונות, בולעים עוד ועוד בכמויות מפלצתיות את הטיקטוק והאינסטוש - מה רע, טוענים הטוענים, שהכל קליפי כזה, מטקטק כזה, קופץ ונעלם, שטוח, חסר עומק ואתגר?
אז הנה מה שרע: את הנפש המאובנת מביאים הנרקומנים הללו לסלון ביתם ומגישים לעצמם ולסביבתם הקרובה את המוגבלות חסרת הנפח שהטביע בהם המכשיר השחור הקטן. עם אותו מוח המטוגן עתה במיץ פיקסלים הם למשל, נגיד, מחליטים החלטות שגויות וחסרות התחשבות באחר הנוסע לצדם בכביש. לא תהיה סכנה גדולה להניח שגם לתיבת הקלפי, למשל, הם מביאים את אותו אינטלקט מותש וחסר שרירים שכבר מזמן איבד את היכולת והסבלנות לקבל החלטה מעמיקה ומושכלת. העולם, תחת דיקטטורת הלייק, ועל אחת כמה וכמה בטמפרמנט המקומי שהופך מטורלל ומעוצבן יותר עם השנים, הופך אומנם טכנולוגי ונוח במובנים שונים, אבל לא נעים יותר למשתמש.
אז כאמור, שמחתי לצפות בסרט “משוטטים: בעקבות הלייקות". הנה, חשבתי לתומי, יבוא הניתוח המעמיק ויחשוף את קלונם של המתמכרים ללייקים וייתן להם בראש ככה עד שאולי יימצאו ביניהם כמה חוזרים בתשובה שישלפו מעט את האף מהמכשיר הנורא ויושבו אל עולם החיים.
אז צפיתי. וכגודל הציפייה כך גם האכזבה. איך אומר הביטוי המוכר? לא דובים ולא זבובים. לא מה דוחף את הנרקומנים לחיים אלטרנטיביים בתוך המכשיר. לא מה מניע את הנרקומנים לספור לייקים. אם כבר אז להפך - אנשים צעירים שעזבו את חיי השגרה שלהם ובחרו בדרכים שמובילות לעוד לייקים: נאס, ערבי ישראלי שעזב משרה בפייפאל והצטלם באלף מקומות בעולם. צעירה גרמנייה שפירקה את נישואיה, חיה על גבי סירת מפרש ומשוטטת באוקיינוסים. וזוג מארגנטינה שמאפשר למשתמשים להזמין את הפנטזיה המינית שלהם ומקיים את הפנטזיה הפורנוגרפית מול המצלמה. ובסוף כמובן סופרים לייקים.
לוקח זמן להבין מה הסרט הזה רוצה מהצופה, וכשלבסוף מתברר שאין כאן איזה הסבר מלומד על מגיפת הלייק העולמית, מה שנותר מהסרט הוא בעצם סיפור על כמה אנשים שבחרו לעזוב את חיי השגרה ולחיות בתנועה. וזה, אם לנסח בלי להתפלפל, פשוט לא שווה סרט. חיים מעין אלה יכולים לעורר את קנאתו של צופה שעשרות שנים קם מדי בוקר לאותה עבודה וחוזר בערב לאותה דירה ואותם בני משפחה, אבל החיבור אל הלייק שנעשה כאן הוא מלאכותי ואפילו צורם. הבריחה מחיי העולם הטכנולוגי־מודרני שאותה חיים המשתתפים, לטובת מגיפת העולם המודרני מוזרה, לא מוסברת, ולא שווה את זמן הצפייה מול המסך.
# לראות או לוותר: לא לראות. סרט חסר פואנטה. דיסלייק.