איחודים ורימייקים
האיחוד המדובר ביותר בעולם בשנה האחרונה היה זה של הסדרה “חברים”, ששודר ברשת HBO MAX במאי 2021 והחזיר לחיינו לרגע קט את גיבורי הסיטקום המוצלח: רייצ’ל גרין (ג’ניפר אניסטון), מוניקה גלר (קורטני קוקס), פיבי בופה (ליסה קודרו), ג’ואי (מאט לה בלאנק), צ’נדלר בינג (מתיו פרי) ורוס גלר (דיוויד שווימר).
צילומי הפרק, שנערכו באולפן המקורי שבו צולמה הסדרה בלוס אנג’לס, נדחו פעמיים בשל הקורונה. בפרק התארחו דמויות מכל עונות הסדרה לצד טאלנטים שגדלו עליה, בהם ג’סטין ביבר, ליידי גאגא ודיוויד בקהאם.
בנוסף, 17 שנה אחרי שידורו של הפרק האחרון של “סקס והעיר הגדולה”, סדרת הקאלט שגוללה את מעלליהן של קארי בראדשו (שרה ג’סיקה פרקר), מירנדה הובס (סינתיה ניקסון), שארלוט יורק (קריסטין דייוויס) וסמנת’ה ג’ונס (קים קטרל), ארבע חברות רווקות בניו יורק – חזרה למסך מינוס דמותה של סמנתה, בסדרת האיחוד “פשוט ככה”.
“פרק האיחוד של ‘חברים’ הוא קטגוריה בפני עצמה”, מציינת ד”ר עלינא ברנשטיין, חוקרת ומרצה לתקשורת בבית הספר לתקשורת במכללה למנהל. “נטפליקס, שהחזירה את ‘חברים’ לתודעה בזכות הפיכת כל הפרקים לזמינים בפלטפורמה, חושפת קהל חדש וצעיר לסדרה, זאת לצד אנשים שעבורם זו נוסטלגיה. מאותה סיבה בדיוק, של נוסטלגיה, גם חבורת ‘סקס והעיר הגדולה’ התאחדה. זה מעורר עניין בקרב מי שצפה בסדרה בעבר וגדל עליה, ככה שזו הצלחה בטוחה, עוד לפני שבכלל צפית בפרקים”.
סדרה נוספת שזכתה השנה לסדרת המשך היא “דקסטר: דם חדש” המחזירה את מייקל סי הול לדמותו של הרוצח הסדרתי. תופעה נוספת שבלטה השנה היא הרימייקים, חידושים לסדרות קאלט ידועות, עם קאסט שונה ולעתים עם שינוי עלילתי.
כך למשל, סדרת הלהיט מהאייטיז “שנות הקסם” בכיכובו של פרד סבאג’ זכתה השנה לגרסה מחודשת, כשמשפחת ארנולד הלבנה הוחלפה במשפחת וויליאמס האפרו־אמריקאית; כעשור לאחר שירדה מהאוויר סדרת הנעורים “אחת שיודעת” היא חזרה עם קאסט שונה לגמרי, למעט השחקנית קריסטן בל ששבה לקריין את הסדרה; והסדרה “שקרניות קטנות: החטא הקדמון” עלתה השנה לאוויר בגרסה מחודשת כארבע שנים אחרי שהסדרה המקורית ירדה מהמסך.
“ראינו השנה מגמה של ללכת על בטוח בהקשר של האיחודים והרימייקים השונים”, אומרת ד”ר יסמין ששון, מרצה לקולנוע וטלוויזיה במכללות מנשר לאמנות וספיר. “בזמן מגיפה עולמית, הטלוויזיה מנסה ללכת בקו המנחם: במקום לשדר עוד שידור חוזר של ‘חברים’, בואו נשדר פרק איחוד. אומנם יש שינויים כדי להתאים רימייק לתקופה הנוכחית, אבל עדיין זה בא מהמקום של לחבק את הקהל ולהנגיש לו תכנים שהוא זוכר, מכיר ואוהב. הטלוויזיה מתייחסת לעובדה שאנחנו בבית ומתאימה את התכנים. המטרה היא לספק לקהל טלוויזיה שתלטף אותו, וזה מצליח בגדול”.
הלהיטים המדוברים
בין הלהיטים הגדולים של השנה החולפת הייתה הסדרה “הלוטוס הלבן” מבית היוצר של HBO. מבית היוצר של נטפליקס יצאו להיטים שהגיעו דווקא ממדינות שאינן אמריקאיות: מצרפת הגיעה קומדיית הפשע הצרפתית “לופן” ומדרום קוריאה הגיעו הסדרה “משחק הדיונון” ששברה את שיאי הצפיות בכל העולם, והסדרה “דין גיהינום”. בנוסף, הדרמה האמריקאית “עוזרת בית” הפכה ללהיט בנטפליקס.
“השנה ראינו בטלוויזיה הרבה סדרות שמגיעות מתרבויות שלא נחשפנו אליהן בעבר והופכות להצלחה בינלאומית”, אומרת ברנשטיין. “לנטפליקס, הפלטפורמה הבולטת כיום, יש נכונות יותר גבוהה לספק לצופים תוכן שונה ממה שהם רגילים אליו. אם בעבר היה ידוע שבארצות הברית לא מוכנים לראות סדרות בשפות זרות, השנה הזו הוכיחה שזה השתנה, ובראש הרשימה ניצבת ‘משחק הדיונון’”.
“משחק הדיונון”, שכתב, יצר וביים וואנג דונג־היוק, אשר בימים אלה כותב את עונתה השנייה, מתמקדת באנשים משולי החברה הנדרשים לשחק משחקי ילדות תמורת אפשרות לזכות בהון כספי שיחלץ אותם מהמצוקה. אלא שמשתתף שנפסל במהלך המשחק – מוצא להורג באכזריות.
“זו סדרה מעניינת ומרתקת מכמה סיבות. הראשונה היא הביקורת שהיא מעבירה על הקפיטליזם”, אומר ד”ר דוד גורביץ’, חוקר תרבות ותקשורת בבית הספר לתקשורת, המכללה למנהל. “שנית, הרעיון לשזור משחקי ילדים אוניברסליים בהקשר של חיים ומוות הוא מעניין. הסדרה הזו נהדרת כי היא מראה לנו איך דרך משחק ילדים אתה חוזר לאותו חוסר אונים של ילד, רק שהפעם אתה מהמר על החיים שלך כדי להציל את עצמך. גם הקורונה תרמה להצלחה של הסדרה כי רבים חווים בתקופה הזו התרוששות ואובדן עבודה”.
“גם כאן יצרו סדרות שהן במובן מסוים ללכת על בטוח”, טוענת מצדה ד”ר ששון. “אלו סדרות שזוכות להצלחה כי כולם מדברים עליהן ולא כי אנשים שצופים בהן באים ואומרים: ‘וואו, איך נהניתי!’. זו הרגשה שבלטה מאוד השנה בהקשר לסדרות הוויראליות ששברו שיאי צפיות”.
הצלחות ישראליות מעבר לים
סדרות ישראליות עשו השנה חיל מעבר לים, בהן הסדרה הישראלית־אמריקאית “פגע וברח”, שיצרו ליאור רז ואבי יששכרוף, יוצרי “פאודה”, המגוללת את סיפורו של מדריך טיולים ישראלי שאשתו נהרגת בתאונת פגע וברח, והוא יוצא למרדף אחר מי שפגעו בה. לצדו של רז כיכבו בסדרה, שעלתה בנטפליקס, גם מורן רוזנבלט, גל תורן, טלי שרון, אביב אלוש וליאור אשכנזי, לצד שחקנים אמריקאים. למרות שזכתה לאחוזי צפייה נאים, נטפליקס החליטה לא להמשיך את הסדרה לעונה שנייה.
“זו סדרה מדהימה ומבאס אותי לחשוב שמתייחסים אליה כאילו שהיא פחות הצליחה כי לא תהיה עונה שנייה”, מציינת ד”ר ששון. “גם העונה הראשונה מספיקה ואפשר ליהנות ממנה בלי להתנצל. עפו עליה בהתחלה, וכשהבינו שהיא לא ממשיכה, ראו בכך אכזבה, אבל אפשר להתגאות בה ולהתייחס אליה כאל הצלחה”.
סדרות ישראליות נוספות שעוררו הדים בחו”ל השנה הן הדרמה המוזיקלית “הד קולך” מבית התאגיד (שזכתה בפרס המשחק הטוב ביותר בפסטיבל סיריס־מאניה 2021 בצרפת), והסדרות “מנאייכ” ו”קופה ראשית”, גם הן מבית התאגיד, שנמכרו לשידור בחו”ל.
“ההצלחה של ‘קופה ראשית’ מוערכת בעיניי, ולא מפתיע שגם בחו”ל זיהו את הפוטנציאל שלה”, אומר ד”ר גורביץ’. “הסדרה חשפה את כל הסטריאוטיפים במלוא מערומיהם: היא צוחקת על ערבים, על הומואים ועל עוד דמויות. התוצאה היא תחושה שכולנו בני אדם, וזה משחרר מתחים”.
“הפריצה המשמעותית הגדולה שהפכה את ישראל למעצמת טלוויזיה הייתה הסדרה ‘בטיפול’, אבל הסדרות שנמכרות כיום הן יותר יוקרתיות מבחינת הפקה”, אומרת ד”ר ברנשטיין. “יש כיום התעניינות רבה - לא רק בסדרות ישראליות, אלא גם ביוצרים. הסיפורים שהם רוצים לספר אלו סיפורים שמעניינים את העולם”.
ההצלחה הישראלית הגדולה ביותר השנה בחו”ל הייתה הסדרה “טהרן”, מבית התאגיד, שזכתה בפרס האמי הבינלאומי לסדרת הדרמה הטובה ביותר. דרמת הריגול, העוסקת בסוכנת המוסד תמר רביניאן (ניב סולטן) שנשלחת למשימה חשאית בטהרן במטרה למנוע מאיראן התחמשות גרעינית, נוצרה על ידי משה זונדר, מאור כהן ודנה עדן ונמכרה לגוף השידור “אפל TV פלוס” בעסקה המוערכת ב־1.5 מיליון דולר לפרק.
“הגדולה של הסדרה היא היכולת שלה להבין את הקונפליקט של סוכנים כמו הגיבורה, שנמצאים בשני מקומות בעת ובעונה אחת”, אומר ד”ר גורביץ’. “מצד אחד הם פועלים מטעם ישראל ומצד שני יש להם קשר הדוק למורשת הפרסית שלהם ושל האנשים שאת המדינה שלהם הם רוצים להרוס. לכן זה מסמך אנושי רציני, מעמיק ונוגע כל כך. זו הסיבה שבגללה הסדרה זכתה לתגובות יפות מאוד גם באיראן עצמה. זו נקודת מבט שיש בה סובלנות ולא ניסיון לתאר את האחר כאויב”.
עונות המשך
לצד הסדרות החדשות שהגיחו לחיינו, היו גם הסדרות שחזרו בעונות חדשות, בהן הקומדיה הרומנטית “אמילי בפריז”, שעונתה השנייה עלתה בימים האחרונים; “יורשים”, ששבה בעונה שלישית; “לוציפר” שסיימה את עונתה השישית והאחרונה; “הגולדברגים” שהמשיכה לעונה תשיעית; “תוכנית הבוקר” שהמשיכה לעונתה השנייה; “האנטומיה של גריי” שנכנסה לעונתה ה־17; “תרגיע” שנכנסה לעונתה ה־11, ומותחן הפשע “את” וסדרת ההתבגרות הבריטית “חינוך מיני”; ששבו בעונה שלישית.
חלק מהסדרות הללו הכניסו את מגיפת הקורונה לעלילה: הדמויות שומרות מרחק, עוטות מסיכה על הפנים, וחלקן אף דיברו על החשש העולמי מהנגיף.
“הראשונה שהתייחסה למגיפה הייתה ‘האנטומיה של גריי’, ובעקבותיה שאר הסדרות התייחסו לכך”, אומרת ד”ר ברנשטיין. “אומנם מטרת הסדרות היא לייצר סוג של אסקפיזם, אבל אנחנו כצופים לא רוצים שהוא יהיה מנותק לחלוטין מהמציאות”.
לדברי ד”ר גורביץ’, הסדרה “יורשים”, הדרמה הסאטירית המגוללת את מאבקי השליטה של בני משפחת רוי, הבעלים של תאגיד תקשורת עולמי - מתכתבת עם “משחק הדיונון”. “הדמיון בין הסדרות הללו הוא באופן שבו הכסף והכוח משחיתים אותנו ומפרקים אותנו”, הוא מסביר. “אפשר לומר ש’יורשים’ מציגה את הצד של הקפיטליסטים ו’משחק הדיונון’ את הצד של הפרולטריון”.
