“מוות ל-2021" (Death to 2021), נטפליקס
לסיכומי שנה יש כיוון אחד בדרך כלל - כמות ואיכות הצרות שנחתו על הפלנטה בשנה האחרונה. כמה עיירות נחרבו בשיטפון בבלגיה. כמה חיות נספו בשריפות באוסטרליה. העיר בספרד שהר הגעש כיסה אותה בהתפרצות האחרונה. הפרידה בין נועה קירל לבן זוגה. אז אירוס הגלבוע לבלב בגבעה ההיא בנס ציונה? הגשם ניתן בעתו? אז מה. נא לא לבלבל לנו את המוח. יש קורונה, יש משבר אקלים, יש נשיא אמריקאי מטורלל שמחמם בגלוי תומכים מוטרפים להסתער על הקפיטול. אין מקום לשמחה.
ויש גם דרך אחרת. סוף שנה הגיע' ולאזרח המבוהל והמותש מוצעות שתי אפשרויות: להיאחז בתקווה הקלושה והבלתי מתקבלת על הדעת שבשנה הבאה יהיה טוב יותר (לא יהיה), או לחפש סיכום שונה, מוצלח יותר, מקורי יותר, לפעמים אפילו מצחיק.
“מוות ל–2021" מציעה את האפשרות השנייה. במקום ליילל היא מציעה סאטירה על כאילו סרט דוקו העוקב אחר האירועים העיקריים שהתרחשו השנה, מלווים בפרשנויות של כעשר דמויות מפוברקות ונלעגות, ועושה את זה באופן שגורם לצופה ללקק את האצבעות.
ג'ף בזוס המריא מכדור הארץ בחללית שבנה בעצמו? “מומחית" מבקשת לציין את המראה הפאלי של החללית, מזכירה שהאסטרונאוטים יושבים בעטרה של הטיל, ותוהה אגב כך אם החללית הייתה טסה יותר אם היו לה גם ביצים. עקרת בית מטופשת שהתפרצה לקפיטול עם ההמון המוסת לא יודעת למה בעצם הצטרפה להמונים, מה חיפשה שם ומה רצתה לבטא כשמרחה חרא על הקירות. אינטלקטואל נפוח (יו גרנט בתפקיד מצוין) מביע דעה תוקפנית ונמרצת בלי לומר דבר בעצם.
הסאטירה של “מוות ל־2021" אינה נוגעת בעצם ההתרחשויות עצמן. היא לועגת למסכמים עצמם. לכובד הראש הטמון בכמויות מסחריות בפרשנויות שלהם. כמו כל סאטירה היא לועגת לקיים ותובעת משהו חדש, ומצדה היא דורשת וגם מקיימת. והיא גם מעלה טענה מעוררת מחשבה. לא צריך ליילל כל הזמן, היא אומרת. השנה גם אכלנו טוב, שתינו, הגשם ירד בעתו. ועם כל הצער על הפרידה של נועה קירל ומרגי אפשר לסכם גם בלי לשפוך דמעות.
• לראות או לוותר: לראות. אחר. שווה.