"אגדת חורבן", כאן 11, הוט 8
בסופו של דבר, “אגדת חורבן" - המתאר את ימי חורבן בית שני - הוא סרט מצויר בליווי קריינות והטעמה המזכירות סרטים לבית הספר היסודי. לא קל לבלוע אותו
אנחנו, חייבים להודות, די מאוהבים באותו “חורבן" ישן משנת 66 לספירה, שבה החריבו לנו את הרומאים ימ"ש את בית המקדש ושילחו אותנו לקצווי כדור הארץ. אנחנו עושים בחורבן הזה יופי של שימוש - מאיימים על עצמנו בחורבן בית שלישי, מזכירים כל שני וחמישי את אותה “שנאת חינם" שמצווה עלינו את לקח ההיסטוריה ומחייבת אותנו לנהוג בסובלנות כלפי האחר - מה שאנחנו מצליחים כמובן שוב ושוב לשכוח. בעוד עמים אחרים משתמשים במושגים יומיומיים יותר, בגובה העיניים וההיגיון הישר, כדי לנסח את דרכם ואת פתרון הקונפליקטים השגרתיים שנולדים בחיי קבוצות בני אדם, אנו, בני ישראל - גם במידה רבה של צדק כמובן - אוהבים להיתלות בענפיה הבומבסטיים של ההיסטוריה. של “החורבן".
הסרט “אגדת חורבן", פרי עבודתו של גידי דר, לפי תסריט שכתב עם שולי רנד, מתאר את חורבן ירושלים בידי גיסות רומי, על רקע המחלוקת בין שתי כתות המורדים - הקנאים, אנשיו של יוחנן מגוש חלב שחתרו להישגים מתקבלים על הדעת: משא ומתן עם הרומאים כדי להציל את שניתן להציל מירושלים, והסיקריים של שמעון בר גיורא, שחתרו למלחמת הכל או לא כלום, ברומאים וגם במעמד הכוהנים העשיר והמושחת.
למעשה, מדובר בסרט מצויר. קטעי וידיאו רלוונטיים מהתקופה המדוברת הרי אינם קיימים, והסרט עשוי 1,500 תמונות מצוירות, המוקרנות ברצף ומדובבות בידי מוני מושונוב, שולי רנד, יעל אבקסיס, זאב רווח, עמוס תמם ואומנים מוכרים נוספים. מי שאוהב את צורת ההגשה הזו - מתרשם עד מאוד ואוהב. מי שאינו אוהב ואינו מסתפק בכך, כמו כותב שורות אלה, לא אוהב. באופן אישי, כחובב היסטוריה סקרן לגבי התקופה המכוננת כל כך בתולדות עמנו, הייתי מעדיף תיאור אקדמי המגיע מפי היסטוריון לבוש מעיל זמש עם טלאים בשרוולים, המפרט את חיי היומיום בירושלים הנצורה, על מחלוקות הענק שבהם, עד שריפת ממגורות המזון בידי הסיקריים המבקשים לאלץ את כל העם לצאת מהחומות ולהילחם ברומים, ואסון הגירוש מהארץ. כך נראה שראוי יותר. לא בטוח שסרטים מצוירים בליווי קריינות בהטעמה ובניסוח לילדי כיתות נמוכות משיגים את מטרת יוצרי הסרט. אם כבר, וגם אם לשפוט לפי התגובות המאוד מעורבות המתקבלות ברשת, הם מבריחים לא מעט צופים.
לראות או לוותר: סרט לא קל לצפייה. צריך להתחמש מראש בלא מעט סבלנות וגם אז לא בטוח שזה יספיק.