העונה השנייה של תוכנית הריאליטי של רשת לכאורה התחמשה בהכל, החל ממנחה מוכרת שמעוררת באז ועד לפורמט שיוצר עניין, אבל בכל זאת משהו שם מתפספס בדרך. החיבור בין הזוגות בסופו של דבר, שווה ערך למאצ' רנדומלי בטינדר – יכול להתממש או שלא, ואולי כאן הבעיה.
"בעולם האמיתי זה לא היה עובד", אמרה יפה דנה, כשניסתה לתאר את היחסים הפושרים-קפואים שלה עם עידן (אבל עכשיו זה פריים טיים אז ניתן לזה צ'אנס). אהבה חדשה מגישה לנו על כפית את חיי הדייטים של ימינו – ניסינו, לא עבד, אפשר להמשיך הלאה.
ואולי כאן מקור הבעיה. בשעה וחצי שאנחנו מקדישים לאסקפיזם טהור וחסר משמעות, אנחנו לא מעוניינים שהמציאות תכה בנו. תנו לנו סיפורי התאהבות שמגיעים לנקודות רתיחה (לכאן או לכאן), אבל הכי חשוב אל תיתנו לנו פרווה.
קשה להרגיש את החיבור בין הדמויות כי בכל רגע הסיטואציה בין השניים עתידה להיגדע (כן כן, מוכר לנו מהחיים עצמם כבר אמרנו) ויגיע בחור חדש מעבר לדלת, אפשרויות חדשות, מבחר. אהבה חדשה היא בעצם כמו שיטוט ברשתות החברתיות, אז איז.
בסופו של יום ארבע הבנות זוכות לבחון את הבחירה שלהן, ואם היא לא מתאימה כמו כפפה ליד לסגור את הדלת ולהמשיך הלאה, ונראה כי האופציה הזאת מונעת מהקשרים להמריא למקום כלשהו, כי מקסימום יש רק יומיים אז למה בעצם?
במשפט שמעורר אצל שני סלידה קלה, מצהיר מיכאל על הזוגיות הקודמות שלו "אני מתחיל ב-200 ומהר מאוד יורד למינוס 20", משפט שמצליח לערער מערכות יחסים משחר ההיסטוריה אבל דווקא נותן לנו זווית נוספת של החוויה.
אנחנו מקבלים על מרקע הטלוויזיה את חיי הדייטינג שלנו, ככה. אמנם על ספידים, בצורה מוקצנת, אבל גם לא מנסים למכור לנו התאמות גדולות מהחיים – אנשים רגילים שבוחרים באנשים רגילים. כיאה לכך, גם הדייטים נשארים בדיוק ברמה הבינונית והצפויה, מאימון אישי בפארק ועד שקיעה בים (חוץ ממך אמיר, ניצחת).
כן כן, העקב אכילס של הסדרה הוא בדיוק החוזקה שלה. לכן השאלה האמיתית שתופסת אותנו בסוף הפרק, היא לא מי יישאר ביחד או לאן זה ילך, אלא "מעניין מי יהיה הבחור הבא שיגיע" – וכאן, תוכנית הריאליטי הלכאורה קלישאתית ושטותית הזאת, מעניקה לנו הצצה לחיים האמיתיים (ומי רוצה סטירה למציאות כשאפשר לראות קומדיה רומנטית?).