"The Marked Heart", נטפליקס
זכריאס מחפש לב לזוגתו קאמילה, הזקוקה בדחיפות להשתלה, ופונה לארגון פשע, שרוצח את ואלריה ועוקר את לבה. אבל סימון האלמן יוצא לחקור ומתאהב בקאמילה, וכל זה מגולגל בתוך שטיח במערת צדקיהו, חד גדיא נטפליקס לא קראו עדיין בשם עברי לרך הנולד "The Marked Heart", אז ברשות הקורא, ובלי לפגוע בכבודו של הספר המפורסם, אזכה את הסדרה בשם המקוצר הזמני “הלב".
“הלב" היא סדרה קולומביאנית. זכריאס הוא גבר צעיר ומבריק, ממליך מלכים בפוליטיקה הארצית, חי עם זוגתו היפהפייה והאוהבת קאמילה, אלא שענן קודר מעיב על חיי הזוג - קאמילה חולת לב וזקוקה להשתלה דחופה. כשמצבה של קאמילה מחמיר ואין לב קיים ברשימות ההשתלה, פונה זכריאס בצר לו לארגון פשע העוסק בסחר איברים. אנשי הארגון רוצחים אישה בשם ואלריה, ומוסרים את לבה להשתלה בגופה של קאמילה, שניצלת ממוות.
אלא שאושרה של קאמילה קצר מאוד. זיכרונות חדשים מציפים אותה, זיכרונות השייכים לוואלריה, וחשדות מציפים את הקוראסון - לבה החדש. בה בשעה, בעלה האלמן של ואלריה, סימון, מוצף בחשדות דומים, ואם לא די בכך, במקרה ממוזל נפגשים קאמילה וסימון במועדון, ובמקרה ממוזל נוסף מתחיל ביניהם רומן, וכל זה רק בפרק הראשון ובחצי מהפרק השני מתוך 14 פרקים שבסדרה.
בל יהיה ספק בפני הצופה: גם אם עלילת הסדרה נוטה לפעמים להפתיע לטובה, היא שבה בתוך דקות לביצה שבה היא מתבוססת. “הלב" היא אופרת סבון. הדיאלוגים עלובים, מה שיכול להיאמר בפשטות נצרח בקולי קולות, דלתות נטרקות ברעם, א' עוזב/ת חדר בדרמטיות בתום משפט מפוצץ, ומעל הכל הסדרה נמרחת. אוי כמה היא נמרחת. אם היו מקצרים אותה בחצי, איש לא היה מרגיש ואיש לא היה מתלונן. ועכשיו אפילו הודיעו על חידוש הסדרה לעונה השנייה. אוי.
• לראות או לוותר: לא לראות. חבל על הזמן.
טקס המשואות, חידון הציונות, יום העצמאות
שלוש פעמים ברצף הקרינו קשת 12 את האירוע החשוב של נפילת ואלרי חמאתי על הרצפה. חבל שלא הוסיפו את רותם אבוהב שתתבל את הנפילה בצרחות זה היה יום עצמאות שמח, שונה, מלא תקווה. טקס השאת המשואות היה נהדר וכמוהו גם הריקודים, שבמהלכם נפלה על הרצפה הזמרת ואלרי חמאתי. חמאתי קמה והמשיכה למלא בקלילות את חלקה בטקס, ומאוחר יותר גם הוציאה תגובה נאה, שאנחנו ישראלים, נופלים ויודעים מיד לקום.
על פי התגובות ברשתות החברתיות, מרבית הצופים לא הבחינו כלל בכך שחמאתי מעדה, ואלה שכן הבחינו בזה, היו אדישים לגמרי לאירוע. מי שלגמרי לא נותרו אדישים לאירוע, ודוגלים בתפיסה העיתונאית הנעלה שאור השמש מחטא את הכל, היו אנשי קשת 12, אשר הרגישו שחובתם ליידע את הציבור באירוע הקוסמי רב־ההשפעה, ובמהדורת החדשות הראשונה שלאחר הטקס שידרו את נפילתה של חמאתי במשך שלוש פעמים רצופות, ולא זו בלבד אלא שהגדילו וסימנו את מיקומה של חמאתי בין המון הרוקדים בעיגול אדום ובולט.
ועל כך צריך לומר בראבו. ועוד פעם בראבו. בראבו שיש בקשת 12 מי שיודעים לשים את האצבע על העיקר, על החשוב ועל היפה שבדברים ולהניח בצד את האווילי, הטפל והמטופש. אשרינו שנתברכנו בעיתונות מהסוג הזה. אפשר, אם מותר להשיא עצה למערכת האוונגרד הכה נועזת הזו, לצרף גם קריין או קריינית לתיאור אירועים דומים.
למשל הייתי מציע את רותם אבוהב, שהנחתה את חידון הציונות מאוחר יותר בסוף יום העצמאות. בעצם לומר הנחתה יהיה מעט לא מדויק. אבוהב צעקה את הטקס. ליתר דיוק היא צרחה אותו. החידון התנהל בירושלים, המשפחות המתחרות היו רחוקות מאבוהב לא יותר ממטרים ספורים, אבל בהפקה ככל הנראה הסבירו לאבוהב שהן נמצאות באזור פתח תקווה, ותפער אבוהב את לועה ותשאג. ועוד איך תשאג.
במסגרת מצב הרוח הנעים ששרה עליי השנה הרגשתי חבר מעט טוב יותר של הציונות ורציתי לראות את החידון על אודות המפעל האדיר הזה מתוצרתנו, אבל פשוט כשל כוח הסבל. אבוהב, בצרחותיה, הבריחה אותי משם. כשמאזינים לה, לא ברור מדוע מערכת הביטחון מבזבזת מיליארדים על מערכות לייזר להפלת טילים. אפשר להעמיד את אבוהב בעוטף עזה ושפשוט תצעק עליהם. אחד אחרי השני הם ייפלו חלל לרגליה, ויהיה זה פרק נוסף בתולדותיה המפוארות של הציונות שלנו.