אחרי חופשה ארוכה, אופירה וברקו חזרו לזירת הראיונות, כשהם שופעים מרץ ואנרגיה. התוכנית ששודרה אמש, היתה אחת היותר מוצלחות שלהם. בכלל, התרשמתי שאופירה עברה שינוי כלשהו: פרצי הצחוק המתגלגלים שלא הוסיפו רצינות יתר לראיונות - פסקו, והיא מכבדת את מרואייניה ומאפשרת להם להתבטא יותר באין מפריע ובכלל, יודעת לתמרן בין כל היושבים בשולחן ולנתב את השיח בצורה מקצועית, ומדי פעם אף למתן ולהרגיע את ברקו כשהוא מתחיל להשתלהב יתר על המידה, כפי שאתמול היא ניסתה להסביר לו שחיילי צה"ל, לא יכולים להפוך לרוצחים ולהתחיל להרוג מחבלים אחרי שהם נכנעים.
לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>>
אז מה ששלה - שלה, ואפילו ארחיק ואומר שאם תמשיך לאמץ את הסגנון החדש, היא עלולה יום אחד לגלות שהדביקו לה את הכינוי: אופירה ווינפרי הישראלית - מחמאה לא מבוטלת.
באשר לברקו, אמנם הוא פלט פה ושם כמה אמירות שגרמו לי להרים גבה, כמו למשל שהוא קבע שבבית הספר רק מלמדים שטויות, ובאמירה הזאת, הוא לא רק העליב מורים ולגלג על מקור פרנסתם, אלא אמר בעצמו את השטות הכי גדולה. ברקו יקר, לבית הספר באים בעיקר לרכוש השכלה רחבה וכללית, דרך המקצועות השונים שלהם אתה קורא "שטויות". חוץ מזה, שמנהל בית הספר, מבין טוב ממך מה צריכה לכלול מערכת השעות של התלמידים.
דרך אגב, היציאה מהאולפן והביקור בבית הספר, היה לטעמי חרטוט אחד גדול שלא הוסיף ולא גרע ונראה לפחות בתחילתו, כמו פרויקט מיותר.
אולם, בצד הביקורת, גם היו נקודות שברקו נגע בהן בצורה משכנעת ונכונה, בסגנונו העממי והפשוט. בין היתר, המשפט הכי משמעותי שלו בערב - ש"מן הראוי שראש הממשלה הבא של ישראל, יהיה האיש שאהוב על רוב העם ולא רק על חלקו הקטן, על מנת לעצור את הפילוג והשסע, שנמצאים היום במדרון חלקלק לעבר תהום פעורה המאיימת על קיומנו".
ומי נכנס לאולפן על מנת להפיג את חששותינו ממצב של הדרדרות טוטאלית? הוא ולא אחר, שר הביטחון בני גנץ, שאם התרשמתי נכון, הציג הפעם פיגורה צנומה ורזה יותר מהפעם האחרונה בה התראיין, אולי בגלל כל הלחץ והאחריות המוטלים עליו בתקופה של מצב בטחוני רעוע. אולם בד בבד שהוא השיל קצת ממשקלו, נראה שביטחונו העצמי רק גדל.
על פי ברקו את אופירה, הוא האיש המתאים לתפקיד ראש הממשלה הבא, כי הוא חביב על רוב העם ולכן יצליח להרגיע את הרוחות הרעות המנשבות בין חלקיו השונים.
אני נוטה להסכים. גנץ אף הצליח להתחבב על אנשי האופוזיציה, ורק הגיוני, שהסימפטיה שהם רוחשים כלפיו, תקרין גם על מתפקדי הליכוד ותומכיו.
שמעתי פעם שהיו נוהגים לקרא לבני גנץ "מזליקו", כי במזל, נקרו בדרכו אירועים והתרחשויות שהיטיבו עימו וקידמו אותו בקריירה שלו. גם הפעם, נוצר למזלו מין ואקום של אי וודאות פוליטית ומנהיגותית, וחוסר משילות, ולתוך הוואקום הזה קל לו יותר להתברג כמנהיג פוטנציאלי, שאולי הוא זה שיביא את הבשורה והישועה.
מסתבר שלפעמים בחיים צריך יותר מזל משכל. כך, מבלי שיתאמץ מדי, או כך לפחות זה נראה, גנץ זוכה להערכה ואמון, על אף העובדה שהמצב הביטחוני רחוק מלהיות מזהיר. הוא מודע לכך, ושואף יותר מתמיד להיות ראש ממשלה, ואף הצהיר זאת בקול רם וברור אתמול בראיון.
וכאן הגיעה האמירה השנייה המשמעותית של ברקוביץ' שזיכתה אותו בחיוכי הסכמה מצד עורכי התוכנית שהסתובבו באולפן, כשאמר את המשפט האלמותי: גנץ חושב שהממשלה הנוכחית תשרוד את הקדנציה, אך מקווה בליבו שהיא תיפול. במילים אחרות, הוא מקווה שיהיו בחירות כדי לחזק את מעמדו ואת מפלגתו, וכך להתקדם להגשמת חלומו להיות ראש ממשלה.
אממה?
לעניות דעתי, במידה והוא באמת רוצה בסתר ליבו שהממשלה הנוכחית לא תשרוד, השאיפה שלו לראשות הממשלה, טומנת בחובה סתירה, כי אם הוא כל כך דואג אך ורק לאזרחי המדינה, כפי שחזר והדגיש, כדאי גם שיעקוב אחרי רחשי ליבם, ויפנים שהם לא מעוניינים בבחירות נוספות כפי שמראים הסקרים.