שובם של האנונימיים? אחרי כמה שנים בהן ראינו בתוכנית הריאליטי שלל "מפורסמים", VIPים, סלבס וידוענים מכל הרמות (לרוב כאלו שהתפרסמו בריאליטי והמשיכו לרכב על הגל), בתקופה הקרונה נראה שהמסך הולך להתמלא בשלל אנשים לא ידועים - ממש כמו בראשית ימי הריאליטי בישראל, עם שרון איילון, שפרה קורנפלד ודן מנו.
"האח הגדול" חזר בעונה רגילה, "הישרדות" צולמה עם משתתפים שאינם כוכבים ו"מאסטר שף" גם היא מציגה עונה נטולת אבק כוכבים. האם מאסנו במחזור שלל אותם ג'וזי זירה\ליהיא גרינר? האם זוהי חזרתם של ה"משה. מלצר. חולון"ים?
"חזרתם של האנונימיים לתוכניות הריאליטי מלמדת כי אנו נמצאים כעת בשלב של חיפוש מחדש של סלבריטאים חדשים בתוך אותו תהליך מעגלי שקורה כל תקופה", מסביר ד"ר מתן אהרוני מבית הספר לתקשורת של אוניברסיטת אריאל. "'אבק הכוכבים' של הסלבריטאים הנוכחיים אוזל נורא מהר, בגלל שרובם אינם עושים דבר מיוחד ומשמעותי מלבד להיות נוכחים בתקשורת. זאת בניגוד ל'כוכבים' של פעם שקיבלו את ההילה של כוכבות בשל דברים משמעותיים שעשו מחוץ לתקשורת".
"לכן, כשהאבק של הסלבריטאים של היום נגמר, התעשייה, חברות ההפקה, הזכיינים וגם הצופים זקוקים לדם חדש – ואת זה עושות תוכניות הריאליטי הכי מהר וטוב", מוסיף אהרוני . לזה כמובן מתלווה החיפוש הקבוע ומתמיד של הצופים אחר האותנטי בדמויות - ואת זה אמורות לספק הדמויות החדשות בתוכניות הריאליטי. לכן האוכל הכי אותנטי שמבשלת הדמות הכי אמיתית הוא הדבר שעליו ידברו בתוכניות הבישול, השורד הכי אסרטיבי אך גם חברי הוא שיזכה לזמן המסך הרב ביותר והמשתתף בווילה שהכי מרגש, מתלבט ולא סגור על עצמו, זה שלא יורה סיסמאות - הוא זה שעליו ההפקה תשים את הדגש. כל אלה הם שיוכתרו להיות הסלבריטאים החדשים, עד הסבב הבא, שיבוא עלינו לטובה ובמהרה".
"למעלה מ-15 שנה שתוכניות הריאליטי כבשו את המסך הישראלי", מוסיף פרופ' מוטי נייגר, בית הספר לתקשורת, אוניברסיטת בר-אילן. "העובדה שהתוכניות הללו משודרות בשעות צפיית השיא של הערוצים המסחריים המרכזיים (ברודקאסט) ולא בערוצי נישה מובילה לכך שחייבים לייצר גיוון הן בתוכניות והן בתכנים שלהם כדי לשמור על הרייטינג ועל הנאמנות של הקהל הרחב. אחרי עונות של VIP בתוכניות הריאליטי הגדולות, הופעתם של אנשים מן היישוב ("אנשים רגילים") מייצרת גיוון שכזה. מעבר לכך, אנשים כאלה מחזקת את אחד המרכיבים החשובים בתוכניות מציאות: אשליית האותנטיות, כלומר, שהן אכן שיקוף של מציאות. קל יותר להשיג זאת עם אנשים שאינם מוכרים לקהל בבית, אנשים שלא נתפסים כשחקנים. הם גם מביאים לקדמת הבמה סוג אחר של מציצנות, ובעלי פוטנציאל ליצור הזדהות של קרבה (האדם על המסך דומה לי) עם הקהל בבית".
שמי לא שלגייה
נראה כי אחד העקרונות הבסיסיים של ז'אנר הריאליטי הוא להביא אנשים לא ידועים אל קדמת הבמה, וכאשר בשנים האחרונות הביאו הערוצים סלבס אל המקומות שהיו שייכים בעבר לאנשים רגילים, הם פגעו באפקט הסינדרלה של הריאליטי. "אחד מהאלמנטים המזוהים עם ז'אנר הריאליטי לאורך השנים בפורמטים מסביב לעולם, הינו האפשרות לדמויות אנונימיות להגיע למסך", אומרת ד"ר יסמין ששון, מרצה במנשר ובמכללה האקדמית ספיר, אשר מלמדת קורס על טלוויזיית ריאליטי. "זאת עדיין אחת מהפונקציות המרכזיות בעונג הוויזואלי בצפייה בז'אנר (ואף בהשתתפות). אכן, אם מזוהה כאן מהלך שמצביע שמאסנו ממיחזורי VIP הרי זה משובח בעיני. שכן אחד מיתרונות הז'אנר שכה נהנים לזלזל בו, הינו מה שזיהו במאמר נייגר ויוסמן, 'אשליית הבחירה הדמוקרטית' את מוטיב הסינדרלה".
"האפשרות, רק בזכות ריאליטי, שנזהה בתרבות הישראלית יוצרות צעירות כמו נינט ועדן אלנה מהפריפריה"' מוסיפה ששון, "האופן שבו יובל שמלא ואלכס חזנוב מופיעים בפני ילדים וילדות במופעי אימון נינג'ה והעצמה. אקצין ואומר, שבמובן מסוים, זאת אחת הסגולות של הז'אנר: לתת במה למי שאחרת טרם נפתחה דלת לייצוגם בטלוויזיה הישראלית".
בנוסף, תוכניות VIP מערבות לעתים תשלום עבור משתתפים באופן שחוטא לאחת מהגדרות הז'אנר. ונראה לי שכאשר הז'אנר נאבק על שמו הטוב, כאופציה בידורית, לאופציית האנונימיות יש את האפשרות המלאה למימוש הפוטנציאל, מבחינת הנאה לצופה ולמשתתפים.
זה בא בגלים
בנוסף לכך, ד"ר עמרי הרצוג, מתכנית התואר השני בלימודי תרבות במכללה האקדמית ספיר, טוען כי לא מדובר בשינוי מגמה עמוק, אלא במחזוריות טבעית: "בריאליטי ממליכים מלכים ומלכות, שזוכים בהצלחה ובפרסום כמעט בן לילה. כבר עם ראשית המקור ההולנדי של 'האח הגדול', התבנית של הריאליטי התבססה על קידום האידיאולוגיה של 'החלום האמריקאי': כל אחד יכול לזכות בתהילה ובכסף, וזה לא משנה מאיפה הוא הגיע או כמה כסף יש לו. המציאות לא עובדת כך, כידוע; אבל תכניות הריאליטי משקפות את האשליה ש'כל אחד יכול'. כל אחד מאיתנו הוא סינדרלה בפוטנציה, שיכולה להיבחר על ידי הפיה הטובה - הטלוויזיה. הפנטזיה הזו מפרנסת את העניין של הצופים, שרואים אותה מתגשמת מול עיניהם".
"ההתנהלות היא מחזורית: כדי לקדם את החלום האמריקאי, הריאליטי יוצר כוכבים ומפגין את המעמד הסלבריטאי שלהם לתקופה מסוימת, 15 דקות של תהילה שמראים שהחלום התממש", מוסיף הרצוג. "ולכן הז'אנר מקדם אנשים מן השורה, הדומים לקהל הצופים ולפיכך מעוררים הזדהות. הוא ממשיך להשתמש בהם לאחר שהם זוכים בתהילה, כדי להוכיח את השינוי המעמדי שהם עברו עם הפיכתם לכוכבים".
"אבל אז תמיד חוזרים לנקודת האפס ומגייסים אנשים רגילים, שיהפכו בתורם למפורסמים, וחוזר חלילה", מסכם הרצוג. "זה מחזור החיים של הז'אנר - משום שרק כך הוא יכול ליצור את האשליה המתמשכת של החלום האמריקאי ולהוכיח אותה. כך שהסיבוב הנוכחי בריאליטי הישראלי אינו מפתיע: הידוענים עשו את שלהם; כעת הגיע הזמן לפתוח בסיבוב נוסף".
בלי לנפץ את האשליה
"לא תמיד אנחנו מעוניינים לדעת מה מסתתר מאחורי הווילון. אנשים שיש לנו סוג של הערצה אליהם - כמו סלבס כאלה ואחרים - מאפשרים לנו לעשות על דמותם המנצנצת השלכות שונות", מוסיפה שגיא ברסלב, עו"ס msw מטפלת זוגית ומשפחתית, החברה בקהילת המטפלים SomeBuddy. "אנחנו מדמיינים אותם ומפנטזים איך מתחת לתדמית מסתתרות התכונות שמציתות את הדמיון, ומלבות את ההערצה והאהבה שאנו חשים כלפיהם. כשסלב נחשף כאדם שהוא באמת, האדם המציאותי שהוא, זה פוגע ביכולת שלנו להשליך עליו ולייחס לו את התכונות הנערצות בעינינו".
"אנחנו לא באמת רוצים לדעת את האמת על הסלב, כי אנחנו עלולים לגלות מאחורי התדמית תקשורתית דווקא את הצדדים היותר אנושים, פגיעים, לא מושלמים ואולי אפילו ממש אפלים או בעייתיים שלו", מסכמת ברסלב. "זה יוצר מפח נפש, תחושת דחיה ואכזבה. המצב שונה כשמלכתחילה מגיעים למסך אנשים אנונימיים, שהם ככל האדם. מה שנקרא 'אנשים מהשורה'. במקרה שלהם אין צפיות ואין תדמית בסכנת התנפצות. רמת ההזדהות שלנו איתם עולה, וכך למעשה אנחנו חשים הרבה יותר קרובים למציאות שבריאליטי".