אחרי ישיבת התקציב האחרונה ששודרה אמש (חמישי), אני בטוחה שכל מי שצפה בה, יסכים שאפשר בלי נקיפות מצפון לשנות את השם של בית "האח הגדול" לבית "המשוגעים הגדול". מה בעצם אמר ממציא הפורמט? שאם תכלאו בבית אחד מספר גדול של אנשים לתקופה ארוכה, הרחק מביתם, עיסוקיהם ואורח חייהם, הם יהיו נחמדים אחד לשני בשבוע הראשון. ובשבוע השלישי הם יתחילו להשתגע.
בעונה זו, הם התחילו להשתגע כבר מהשבוע הראשון. להזכירכם שמי שנתן את אות הפתיחה היה קזאם, שצעק בכל הבית שאף אחד לא ייגע בשוקו שהוא גנב לעצמו כי מבחינתו, מי שגונב מגנב ממש לא פטור, ויהיה לו עסק איתו, עם קזאם וחרון אפו. מכאן החלה ההידרדרות החברתית. דיאן באקט שחוזר על עצמו, פרצה בצעקות שכמעט שברו את שמשות החלונות, תוך כדי שהיא מנפנפת באצבעותיה באוויר, ולא, היא לא נפנפה בהן על מנת לייבש את הלק הטרי שמרחה בציפורניים. ואז, ה-דו שהוצמד אליה, נתנאל, אף הוא נבח לעבר כולם בישיבת תקציב אחרת, שהוא רעב, ואיים שאם לא יביאו לו את האוכל שהוא אוהב, אלוהים ישמור מה יקרה.
והכי הזוי, שסתם כך, באמצע הקריז, נתנאל ודיאן פתאום משתתקים ונרגעים כאילו כלום לא קרה והארץ שקטה 40 שנה, והזוג המוזר הזה לפתע הופך למלאכים תמימים שוחרי שלום נצחי ושלווה קוסמית, ועוד מעט יעבירו לכולם סדרת טיפולי יוגה ודמיון מודרך. ואני שואלת היכן לעזאזל מסתתר הפסיכולוג של הבית שיחזיר להם את האיזון הנפשי?
ובואו לא נשכח את התפרצויות הבכי הלא מבוקרות של כמה מהדמויות הססגוניות בבית. מרינה למשל, שאללה איסטור, לא סתם בכתה, אלא יללה בקול צרוד ונאנק מכאב "למה? למה"? כמו אישה תחת צירי לידה שמקללת את בעלה שהכניס אותה להריון. ומופע האימים הזה קרה רק בגלל שדיאנה הודחה.
ומה עם שרין והבכי כמעיין המתגבר שלה, על כל שטות או נפיחה שמישהו משחרר. אז באמת, כל הכבוד על האמפטיה הבלתי נלאית לכל העולם וגיסתו, אבל היי, את לא ישו שרצה להציל את כל החלכאים והנדכאים.
בקיצור, התזה של אותו גאון ממציא פורמט האח הגדול, הוכחה בעונה זו, יותר מכל עונה אחרת, כנכונה, ובבית המשוגעים הגדול, חוגגים את הטירוף עד כלות, ואני מאחלת לכולם שעדיף שיודחו ויעזבו את הבית מוקדם ככל האפשר, לפני שייאלצו כל החיים לשלם לפסיכולוגים.
ובנימה אופטימית יותר. אחרי הכל, ביידן הבטיח שאמריקה מאחורינו ושלעולם לא נפחד מאיראן. אז הכל טוב.
הייתה לי פעם חברה חכמה שטענה שהיא לומדת דברים, אפילו מיצירות רדודות ושטחיות. כך גם מהאח הגדול, אפשר ללקט כמה חוכמות חיים, ובעיקר, מה לא לעשות. כי מה לא לעשות, זוהי גם למידה.
אז אתמול כשצפינו בעוד פרק של הסאגה המשוגעת הזאת, אחד הדברים שלמדנו היה, שכאשר אתה נכנס לבית האח כדייר, אתה לא חייב להגיע מוכן עם סיפור חיים טרגי ועצוב על מנת לסחוט אמפטיה והצבעות מהצופים. די מיצינו את השיטה של: "הייתה לי ילדות עשוקה". מי לא חווה משבר כזה או אחר בחייו, ולנפנף בזה כדגל או כרטיס ביקור שלך, כבר לא עובד. עייפנו מסיפורי דיכאון.
אתמול שמענו את נתנאל מספר שפעם, הוא גר אצל משפחה, שלקחה לו אוכל מהצלחת, ומאז הוא סובל מחרדת רעב, וזו הסיבה להתקפי הזעם שלו. ואני תהיתי למה הוא התכוון שהכל קרה "בתחילת חייו". מה זה תחילת חייו? ביום שהוא יצא לאוויר העולם? לא ייתכן שכתינוק, הוא אכל מצלחת ומישהו בא וחטף לו מהצלחת. את מה? את הסימילאק?
אני משערת שהוא התכוון לתחילת חייו כבוגר, ואני חלילה לא רוצה להטיל ספק באמיתות או אמינות הסיפור. אבל ברצינות, גם אם פעם חווית חרפת רעב, זאת סיבה לנהום על אנשים סביבך?
חוץ מזה, אני לא מבינה את כל הקטע הזה של "באתי לאח הגדול לעשות תיקון". נתנאל בא ללמוד איך לשלוט ביצריו. שרין באה ללמוד איך לא להרגיש כל הזמן, כי זה מעיק. ועוד פסיכוזות כאלה ואחרות.
עשו לנו טובה דיירים יקרים, ותעשו תיקון בבית הפרטי שלכם, או מול מטפל מקצועי. למה בפרהסיה מול כל עם ישראל?
ועכשיו לדברים שמחים. בשבת הדחה. למי תצביעו?