רן דנקר מצטרף לשולחן השופטים של "הכוכב הבא", לצד לא אחרת בת הזוג לשעבר נינט טייב, איתה גם הופיע בסדרה "השיר שלנו". הגענו לשמוע ממנו על הויכוחים בשולחן השופטים, החיבור המחודש עם האקסית המיתולוגית ולברר אחת ולתמיד האם כל מערכת היחסים הייתה פרי יצירתם של יחצ"נים.

"זה דבר גדול ריאליטי של מוזיקה. המון המון אנרגיה, המון כשרונות כל הזמן. שולחן של שופטים דעתנים, חזקים ונוצצים יש לומר. סך הכל חוויה טובה".


כולם דיברו על הקאמבק שלך ושל נינט לעבודה משותפת, איך זה היה?
"זה היה מאוד טבעי שאין מה לעבוד בו יותר מדי. זהו, יש כימיה טובה, כיף, בכלל שולחן צבעוני מאוד, יש תחושה טובה".


תוך כדי עבודה עלו זכרונות מפעם?
"כל הזמן זורקים לנו דברים. אסי ורותם דואגים לזרוק לנו יציאות, יואב, ההפקה. לפעמים מתמודדים שרים שירים מהסדרה. זה מעלה זכרונות טובים, מצחיקים".


כשראית את נינט היה רגש שעלה מהעבר?
"לא. אנחנו באמת לא שם, יש לנו חיבור טבעי כיפי נורא. אנחנו מעריכים אחד את השני, דברים שהיא אומרת אני מקשיב, דברים שאני אומר - היא מקשיבה. יש השלמה טובה".


שנים אחרי, היו טענות שמערכת היחסים הייתה יחצנ"ית, יש בסיס לטענה הזו?
"אני אפילו לא אתייחס לשאלה מרוב שזו פדיחה המחשבה הזו. חס וחלילה וחס. ממש לא".


ספר על העבודה שלכם יחד, יש ויכוחים, אי הסכמות?
"יש בכל השולחן, לא רק בנינו. יש בכל השולחן ויכוחים טובים. אנחנו שישה אנשים שכל אחד יש לו את הטעם המוזיקלי שלו ואת האהבה הגדולה שלו למוזיקה. ואת הניסיון שלו במוזיקה, וכל אחד מכיר את זה מהמקום שלו. אז לפעמים לא מסכימים, וזה מאוד חשוב, והמתמודדים מרוויחים מזה, כי לפעמים אני נלחם על מתמודד ופעם אחרת מישהו נלחם. לא היה קלאש גדול בנתיים, אבל אני מאמין שזה יגיע".


זה ממשיך גם אל מאחורי הקלעים?
"לא נעים להגיד, מאחורי הקלעים אנחנו הולכים כל אחד לחדר שלו רגע לנוח כי אין לנו זמן. אנחנו נמצאים בשולחן 15 שעות ביום צילום, אז כשאנחנו קמים אנחנו צריכים רגע שקט אחד מהשני, ואז אנחנו חוזרים להתווכח".


מה היה הרגע הכי קשה עבורך עד כה?
"הכי קשה היה להפרד מאנשים. זה קטע מטורף כאילו, כשאתה מסתכל על ילד או ילדה, וגם אם הם לא ילדים, ואתה צריך להגיד להם שזהו - נגמרה הדרך שלהם בתוכנית. זה דבר שלא מתרגלים אליו, כי זה דבר מוזר, כי 'מי שמנו'. מצד אחד אנחנו שופטים, אבל מצד שני זה דבר מוזר להגיד לבן אדם 'אתה תמשיך או לא'. אנחנו מנסים לקחת את זה ברוח טובה, אבל אני משער שנשברים לפעמים הרבה חלומות, וגם הרבה חלומות מתגשמים. זו עמדה לא פשוטה להיות בה, אבל משתדלים להשאר מקצועיים".


אחרי המון שנים של תוכניות מוזיקה, איך עושים את זה מעניין ומחדש?
"כל שנה אתה אומר לעצמך, 'די, אין יותר כשרונות. מה יבוא עוד תמיר גרינברג? עוד רביב כנר? כמה עוד יבואו', מסתבר שהם באים, מסתבר שיש. הם משתכללים כל הזמן, ומה אני אגיד, יש דברים יפים, בעיקר אנשים שמביאים יציאות בזווית אחרת. השנה למשל יש המון רוקנרול, אחרי הרבה זמן שהפופ שלט, וזה כיף וזה מרענן. זה מחזיר את הניינטיז אבל עם איזה זווית של פופ של היום".


אומרים שהתוכניות הופכות להיות מופע של השופטים יותר ממופע של התמודדים, איך אתה מרגיש עם זה?
"זה משהו טבעי שקורה, אנחנו בתוכנית בידור ועושים כיף ולפעמים הפוקוס הוא יותר בשולחן כי קורים דברים מעניינים. גם אנחנו בעצמנו, מעבר לזה שאנחנו שופטים, אנחנו גם פרפורמרים, גם בנקודה הזו. אבל מצד שני אנחנו פה בשביל המתמודדים ואני חושב שכשיש מתמודד טוב מהר מאוד הפוקוס עובר אליו. כשאני צפיתי בתוכניות ריאליטי עם כל הכבוד, לפעמים היה נחמד לשמוע אותם, לפעמים הם אכלו את הראש, בסוף אני רוצה להתרגש מאיזה מתמודד או מתמודדת".