"תמונת ניצחון", נטפליקס

“הערבים" של אבי נשר אינם סובלים ומנושלים, “היהודים" אינם אכזריים ומנשלים - זו בסך הכל זווית הראייה האומנותית שלו, עובדה שאינה מונעת מהמון טוקבקיסטים נזעם להסתער עליו.

לא עברו יותר מכמה שעות מאז עלה לנטפליקס סרטו החדש של הבמאי אבי נשר, “תמונת הנצחון", וכמות הטוקבקים שהתקבלו בעקבות הידיעות והכתבות שברה שיאים. בעיקר נתנה הופעה מרשימה המילה “בוגד", שממנה ניתן ללמוד כי הבמאי לא העניק לדמויות הערביות בסרט יחס של ג'וקים מסוממים בבקבוק, אלא העז וקבע כי הם משתייכים, לפחות באופן כללי, למשפחת ההומו סאפיינס.

תנוח דעתו של הצופה - או מי שטרם צפה עדיין: אבי נשר לא יצר סרט, עוד סרט, על סבלותיהם של ה"ערבים". הוא פשוט בחר להתבונן מנקודת מבט אומנותית שונה על קרב הכיבוש הערבי של קיבוץ ניצנים במלחמת השחרור בשנת 1948. “הערבים" שלו אינם, לא עלינו, אנושיים וסובלים, “היהודים" שלו אינם אכזריים ומנשלים - נשר פשוט מוסיף זווית ראייה לאירוע הקרב והכיבוש הערבי.

אם כבר, אז הצד הישראלי הוא האנושי, המתחבט, שבו סיפורי אהבה צומחים בין הצעירים החברים בקיבוץ הצעיר, שהאמהות נקרעות מדאגה לגורל ילדיהן, ולעומתם הצד הערבי בסרט מסתפק בהיבטים פוליטיים של הקרבות, ברצונו של המלך פארוק - שצבאו שפניו היו לתל אביב נבלם בגשר עד הלום בלבד ונאלץ לחזור אחורה בבושת פנים - ב"תמונת הנצחון", כך שאפשר להשמיע צפירת הרגעה: אין כאן ח"ו אהבת ערבים, שנאה עצמית וכו'. יש רובד נוסף, אומנותי ותו לא, המתבונן על הקרבות משני הצדדים, והיהודים הם עדיין “הטובים", ולא חובה לרוץ למחשב לשלוח לאבי נשר טוקבק “בוגד". אפשר לחזור לענייני בחירות ולקלל שם.

לא נורא, אגב, להיזכר, או לגלות, שמי שרצו/ביקשו/חלמו לחזור לאדמות שעל חלקן קם היישוב ניצנים היו האריסים הערבים שעיבדו אותן לפני הגעת המתיישבים היהודים. את האדמות קנתה הקרן הקיימת כבר בשנת 1942 מהמוכתר שהיה בעליהן, והאריסים, בוודאי למרבה זעמם, פונו מהשטח. העובדה הזו אכן מוזכרת בסרט אבל במשפט בודד, כפרט מידע המשמש כעובדה אומנותית יוצרת אווירה, ולא כעדות ל"רשעות" ישראלית. האיש על הצופר מוזמן להשמיע הרגעה נוספת.

במונחים ישראליים, עלתה הפקת הסרט כסף גדול. הקמת תפאורת הקיבוץ בדיונות איפשהו לא רחוק מהים. סלילת הדרכים המובילות לניצנים. פיצוצי המבנים הרבים שהצריכו אנשי מקצוע. ובעיקר שיירת המשוריינים המצרית הגדולה, שגם אם רובה עשויה קרטון הצריכה עבודת שחזור מדויקת ורבה - נשר קיבל כאן ארנק פתוח בגדול להגשים את רצונותיו.

בנקודה אחת נוקט נשר עמדה ברורה, שאולי הכרחית לסוף העלילתי כפי שבחר אותו. אחרי הקרב, כשנפלה ניצנים, ספגו הנותרים בחיים מבני הקיבוץ שהלכו לשבי המצרי ביקורת עזה על כך שנכנעו מוקדם מדי וללא הכרח. כשחזרו מהשבי, זעמו הלוחמים על הביקורת ודרשו הקמת ועדה שתטהר אותם מההאשמות שהוטחו בהם. הוועדה הוקמה וכך אכן נעשה.

לפי סרטו של נשר אין ספק כלל שאם היו ממשיכים להילחם היו נטבחים כולם עד אחד. אם כבר, הסרט מעורר תחושה חריפה של משמעות הביטוי מעטים מול רבים. מלחמה כשאתה חמוש בתת־מקלע מול שיירה ארוכה של טנקים ומשוריינים כשהקליעים הלא רבים שלך לא מדגדגים אותם היא ללא ספק מעשה בלתי נעים בעליל, וסרטו של נשר מדגים זאת בבירור.
לראות או לוותר: לראות. גם אם הסרט לא חף מבעיות, הוא משיב אותנו, ולרגעים גם בעוצמה, אל הימים “ההם".