זאת התקופה הזו של השנה, שבה עונת ה־NBA יוצאת לדרך, שאני נשבע לעצמי שזהו, השנה אני לא כותב עליהם, אני אתאפק, אנעל את הפה כמו כספת, ואז השידורים מתחילים ואני מחזיק מעמד שבוע, שבועיים, ואי אפשר, פשוט אי אפשר, ומתפוצץ מכעס אני רץ, שוב רץ אל לוח המקשים, ושוב, בפעם המי יודע, מוציא את העצבים על אלה שמשמידים לי את המשחק שאני כל כך אוהב.

באולפן בישראל ה"פרשן" שמחה ריגר והשדר, שלמרות כל ניסיונותיי וגם בצפיות חוזרות לא הצלחתי לתפוס את שמו, ועל כן אכנה אותו “לשון" על שום לשונו המתגלגלת וטוחנת בלי הפסקה. אי־שם בוושינגטון הרחוקה והלא חשובה מתמודדות זו עם זו שתי קבוצות מהליגה הטובה בעולם. זה מעניין את לשון וריגר כמו שזה מעניין את הסבתא שלהם. האולפן, ככה זה מרגיש, שייך לאבא שלהם. הם יכולים לעקוב אחרי המשחק ולהסתפק בהארות ממוקדות כמובן, אבל שני המוקיונים האלה משוכנעים שהם יכולים לדבר על מה שהם רוצים. שלכבודם התכנסנו הערב.

ריגר: “אני כבר בן 76, אתה יודע?".

לשון: “מה אתה אומר".

ריגר: “עוד עשרה ימים בן 77. איך שהזמן עובר, אני אומר לך".

ריגר: (לא אומר מה הוא "אומר לך") “יואו!" (צועק בעקבות מהלך נאה של שחקן), “יואו!" (שוב צועק אחרי מהלך נאה. ביטוי הערכה מורכב יותר משתי ההברות “שי" ו"או" הוא לא מכיר. טוב הוא עוד ילד, רק בן 76. חכו שיגיע לגיל 240).

לשון: “את המאמן של יוטה אני מכיר עוד כשהיה עוזר מאמן בקנזס".

ריגר: “הוא מצוין".

לשון חופר עוד קצת על ההוא מקנזס. זה חשוב. ברקע אומנם מתנהל איך קוראים לזה, משחק, משחק כדורסל, אבל קולות המשחק מושתקים, כדי שאיש הפח ודורותי יוכלו לספר לנו על קנזס. אני - מודה - לא יודע איפה קנזס, לא אכפת לי איפה קנזס, אני נשארתי ער באמצע הלילה לראות משחק כדורסל, לא לשמוע את לשון חופר על קנזס, על 48 המדינות התחתונות בארצות הברית, לא את הידע שלו בשום נושא, אני רוצה, בכל תא ותא מגופי שלשון יסתום וככה גם ריגר. אבל לריגר יש עוד תופינים רבים בפוזמק.

המצלמה נחה לרגע על פניו של מאמן וושינגטון. ריגר: “הנה המאמן הכי רע ב־NBA". זקני עמק חפר בוודאי מחסירים פעימה. הם עוד זוכרים ניצחון מפואר או שניים של ריגר במכבי חדרה נשים ויודעים שאם אלוהי כדורסל כמוהו אומר משהו זה בסלע. הם בטח נותנים עוד שפריץ נרגש בטיטול כשנערי האולם בוושינגטון מנגבים נוזל שנשפך על פרקט, וריגר אומר ללשון, “תן לי להגיד לך משהו. זה לא מים או זיעה. זה פיפי של ילד".

בואו בשבוע הבא בהמוניכם למופע של ריגר ולשון. יהיה קקי.

# לראות או לוותר: לראות רק בלי ווליום. אין ברירה. 