״גזלייט״, הוט 3, הוט VOD, NEXT TV
אם האנשים שהשתתפו בפרשת ווטרגייט היו שלומיאלים כמו אלה המופיעים בסדרה עליה, ניקסון עוד היה נשאר נשיא והמלחמה בווייטנאם הייתה נמשכת. ומה שהאיפור עשה לשון פן.
לא יהיה מוגזם להניח שאם השחקנים האמיתיים בפרשת ווטרגייט היו פועלים כמו השלומיאלים שבסדרה "גזלייט", הפרשה כלל לא הייתה באה לעולם. הם היו נתפסים עוד לפני שיצאו כלל מהבית, מפוטרים או נשלחים לכלא על החשבון. "טריקי דיקי" - ריצ'רד ניקסון - היה נשאר נשיא ארה"ב, המלחמה בווייטנאם הייתה נמשכת, ודרכו של העולם כולו הייתה צועדת, ככל הנראה למחוזות אחרים.
תזכורת קצרה: בתחילת שנות ה־70 הרוחות בארה"ב סערו. הצבא הלך ושקע במלחמה בווייטנאם, מטוסים עמוסי גופות חיילים הרוגים נחתו ללא הפסקה. צעירים סירבו להתגייס או נמלטו לקנדה השכנה עד יעבור זעם. במקביל, התעוררה מחאת האפרו־אמריקאים בתביעתם לשוויון זכויות. את המחאה הובילה - או שרכבה על גב הנמר המעוצבן - המפלגה הדמוקרטית. למרות היתרון העצום של ניקסון הרפובליקני בסקרים, החליטה צמרת הממשל שלו, ככל הנראה בעידודו של האיש עצמו, לפתוח במסע ריגול וחבלה במפלגה הדמוקרטית, גם בדרכים לא חוקיות. צוות מודיעין הוקם, פרץ למטה המפלגה הדמוקרטית בבניין ווטרגייט בוושינגטון הבירה, צילם מסמכים והטמין מיקרופונים למעקב. מספר שבועות לאחר מכן, לאחר תקלה במיקרופונים, פרץ הצוות פעם נוספת למשרדים בבניין ווטרגייט, אנשיו נתגלו בידי שומר טירון שהזעיק משטרה ונעצרו. פרשת ווטרגייט יצאה לדרך.
השנה הייתה 1972. החקירה טיפסה מעלה־מעלה. לאורך כל הזמן הזה הכחיש הנשיא כל ידיעה או קשר כלשהו להתרחשויות, עד שבאוגוסט 1974 פורסמה קלטת שחשפה את עומק מעורבותו בפרשה. ארבעה ימים לאחר מכן התפטר ניקסון מכס הנשיאות. הוא לא הועמד למשפט כלשהו לאחר שסגנו, ג'רלד פורד, מונה לנשיא במקומו והעניק לו חנינה.
"גזלייט" מסופרת מנקודת מבטה של מרתה מיטשל (ג'וליה רוברטס), רעייתו של התובע הכללי של ארה"ב ג'ון מיטשל (שון פן), המקורב לניקסון באותה תקופה. מילת שבח ראויה כאן לאמונים על האיפור: את השנים שצריכים היו להוסיף לג'וליה רוברטס הוסיפו בהצלחה. הצל"ש העיקרי כאן שמור למי שאיפר את שון פן. כמו בחידון מצויר, מי שיצליח לזהות במהירות בגבר בעל הכרס הגדולה, הקרחת הגדולה וארבעת הסנטרים את השחקן שון פן, מוזמן להתקשר למשרדי ההפקה לתאם את קבלת הפרס.
אבל איפור הדמויות הוא כמובן השולי כאן. בכוונת מכוון ככל הנראה החליטו יוצרי הסדרה להעניק לדמויות תכונה ראשונית ומשותפת לכולן, והיא טיפשות. על פי "גזלייט", יוזמי ומשתתפי ווטרגייט היו אוסף מטורללים, שטופי סקס ותאבי כוח מצד אחד, ורכרוכיים, מפוחדים וחלשי אופי מאידך, ובעיקר שלומיאלים שלא הייתם נותנים להם לתפעל מכולת.
חוסר יעילות זו היא שהביאה ללכידתם ולתחילת קריסתה של שורת הדומינו אבן אחר אבן עד שכעבור שנתיים הגיעה אל דלתו של המשרד הסגלגל בבית הלבן ולהתפטרותו של הנשיא. לא ברור מדוע בחרו היוצרים להעניק ארומה שלומיאלית כזו לשחקנים בפרשה, ולא פעם היא מצטיירת גם כמופרזת, אבל בשורה התחתונה העלילה, גם אם היא ידועה ומוכרת ומפורסמת ברחבי העולם, עדיין מחזיקה את הצופה לאורך ששת פרקי הסדרה. ווטרגייט, ו־וושינגטון בכלל, לא נראו עוד על המסכים מגושמים וחסרי תועלת כל כך, עד שקשה להאמין שהשררה האמריקאית מתנהלת כך. מאידך הרי אמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. עובדה: היה להם טראמפ.
# לראות או לוותר: לראות. גם כדי לא להאמין. שווה.