אני מאותם אנשים שלא אצא באמצע הסרט, גם אם הוא גרוע ולא מעניין. אני אשאר עד הסוף. ולא בגלל שקניתי כרטיס ואני צריכה להצדיק את הקניה, אלא בגלל שאני חייבת לדעת את סוף הסיפור, גם אם הוא בקושי מדגדג לי את קצה הזרת. כך גם לגבי תוכנית טלוויזיה, משמימה ומשתרכת ככל שתהיה.
וזאת "הישרדות" העונה. לא מעניינת. עד כדי כך, שאני בקושי זוכרת את שמות המתמודדים, המשימות, או מי אמר מה למי, אז עמכם הסליחה אם לא תמיד אדייק בפרטים. ולמה? כי בעונה זו, כולם יותר מדי טובים, רגישים, הגונים, אמפטיים ומנומסים. חסרה לנו מין ג'קי אזולאי כזאת, שתטיל אימה על כל השכונה. כי מהי דרמה טובה? כאשר הטוב האולטימטיבי, מנצח בסוף את הרע האולטימטיבי. הרי איך נדע מהו הטוב, אם לא נכיר את הרע?
היש יותר טוב ממישהו כמו, אופס, שכחתי את שמו, נו, זה שהודח בפעם האחרונה, רגע, הולכת לבדוק, אה, נבו. כן, אותו נבו, שבכה מרות על כתפה של דורין. תשמעו, הבחור כל כך טהור, שהוא פשוט לא בנוי לכל התככים והסכסוכים שנרקמים על האי, ובטח ובטח כשצריך בכל פעם להדיח מישהו ולחרוץ את גורלו לעד, איך אפשר לעמוד בנטל הרגשי הזה? הוא אפילו מנדב את עצמו להיות מודח, כי אחרת, הנשמה העדינה שלו תיסדק ותינזק באופן בלתי הפיך.
או קייסי. היא גם כל כך טובה שבא לבכות. פשוט מלאך משמיים. מבינה. מכילה. כל כך מחבקת, שמאיה, באיזה רגעון של משבר, כמעט נמחצה בתוך החיבוק הזה. או סהר היזם החברתי. איזה נשמה. רק דואג לאחרים, שלא ייצאו חלילה מהחווייה הזאת מעורערים בנפשם. או טל הרומנטיקן המשורר, המאוהב קשות במאיה, ולא מתבייש להצהיר זאת על רקע רעש הגלים המתנפצים אל החוף, ביחד עם כל הכחול הזך והנוצץ בעיניו.
גם שיקר, שמשחק אותה קשוח, מחוספס וריאליסט מובהק, הוא ילד טוב ירושלים, והיחיד שמציע כתף לאלית שמנסה לשכנע אותנו שאנחנו לא מבינים מה היא עוברת, פשוט שבעה מדורי גיהנום. כאילו שאם נבין, זה יעזור. את כבר שם, בתוך הברוך, אז מייק דה בסט אוף איט.
אפילו דורין, שמשחקת את האיש הרע בסיפור, היא לא ממש. אנחנו רוצים דמות של שטן, עם קרניים גדולות ודוקרניות. דורין לא שטנית. היא סתם מעצבנת, כי היא חושבת את עצמה. אבל היא גם יודעת לפרגן, ומדי פעם, לזרוק לכל נזקק, כמה פירורים של עידוד ונחמה. חוץ מאשר לאלית, שאותה היא לא סובלת, ואני לא מבינה למה. הרי דורין תעשה הכל על מנת להדיח את מי שהיא חושבת שמאיים עליה, גם אם הוא מועיל קבוצתית, ואלית היא שבר כלי, אז מה לעזאזל היא רוצה ממנה? רק בגלל שאלית תמיד נכנסת לדבריה ולא נותנת להוד מעלתה לסיים משפט? נו באמת. גם לאלית זכות קיום. גם היא רוצה להשמיע קול. והאמיני לנו דורין, פיך אולי מפיק מרגליות, ואולי על פיך ישק דבר כפי שאת חושבת, אבל הסירי דאגה מליבך, אנחנו נשרוד גם אם נחמיץ את שורת המחץ שלך.
אז אלית, דברי כמה שאת רוצה, ותיכנסי באימאימא שלה כי אנחנו רוצים, מכות, מכות. אבל דחילק, אלית. מה חשבת כשהגעת להישרדות? שיעטרו את ראשך בזרי דפנה ומשני צדדייך יעמדו שני גברברים ויעשו לך רוח עם מניפות במבוק, כמו הסריסים של קליאופטרה? את לא מבינה שככל שאת יותר מתבכיינת שלא שמים לב אלייך, את רק תהפכי לשקופה, אפילו יותר ממי הקוקוס שאתם שותים שם לשוכרה?
מסקנה. אם בתחילת העונה בירכתי את ההפקה על שינוי מגמה מצידה, ושהפעם סוף סוף לא נזדקק לכדור נגד הקאה בכל פעם שהאלימות המילולית תעלה על גדותיה, כפי שקרה בעונות קודמות, אני חוזרת בי. תנו לנו קצת מהצ'ילי החריף הזה של הרוע, שיתבלן את העלילה היותר מדי מתקתקה הזאת. ולא, אנחנו לא מסתפקים בטוויסט קטן בעלילה, כאשר הקבוצה (ששכחתי את שמה), הרגישה אתמול שהקבוצה האחרת (שגם את שמה שכחתי), עבדה עליהם, ובעיסקת חליפין הביאו להם חופן אורז, במקום סיר מלא. לא הייתי אומרת שזה היה ממש פיסגת הרוע הצרוף, כי בסוף הסתבר שמאיה הדקיקה פשוט התבלבלה, כי היא לא מבינה בכמויות של אוכל.