חשיבותה של ברברה וולטרס, המראיינת מספר אחת של ידועני העולם שהלכה לעולמה ביום שישי האחרון בביתה בניו יורק בגיל 93, הייתה בהעלאת מעמדם של מגישי ומגישות החדשות לדרגה של כוכבים, בהשפעה שלה על תרבות הסלבריטיז העולמית, וגם במלחמתה במיזוגיניה ובגילנות. לא רק שהיא איישה תפקידים והגיעה להישגים בקריירה שאף אישה לפניה לא הגיעה אליהם, אלא היא גם המשיכה לככב בטלוויזיה בקביעות עד גיל 84.
וולטרס, שבמשך השנים הנחתה שלל תוכניות טלוויזיה אמריקאיות פופולריות, הייתה עיתונאית פורצת דרך וחלוצית. אומנם כשהיא חצתה את גיל 60 אמרו שאף אחד לא ירצה לראות אישה בת 60 פלוס בטלוויזיה, אך היא הוכיחה שזה לא נכון והמשיכה לככב ולהביא רייטינג עוד שנים ארוכות לאחר מכן.
ברברה ג'יל וולטרס נולדה בבוסטון ב־1929 להורים יהודים ממוצא מזרח־אירופי. אביה היה בעסקי המועדונים, והמשפחה עברה דירה לעתים קרובות ברחבי ארצות הברית. וולטרס למדה ב"שרה לורנס קולג'" בניו יורק, ואחרי תקופה קצרה במשרד פרסום החלה בשנות ה־50 לעבוד בטלוויזיה - בהתחלה ברשתCBS ואחר כך ב־NBC.
בתחילת שנות ה־60 הצטרפה וולטרס לתוכנית הבוקר "טודיי" של NBC, בהתחלה כתחקירנית וכותבת, וב־1964 קיבלה את תפקיד "נערת טודיי" – תפקיד שעיקרו היה לנהל קצת סמול־טוק ולהקריא פרסומות. אך וולטרס לא הסתפקה בתפקיד הנשי הצר והתקדמה משם לתפקיד הנחיה משמעותי. היא הכינה כתבות, השתתפה בפאנלים ועד אמצע שנות ה־70 התקדמה לתפקיד מנחה שותפה של "טודיי", תפקיד שעליו זכתה בפרס האמי, הראשון מני רבים.
אחרי שנים ארוכות ב־NBC, רשת ABC פיתתה אותה לעבור אליה בעזרת משכורת שמנה (חמישה מיליון דולר לחמש שנים), שזיכתה אותה בכינוי "מיליון דולר בייבי". ב־ABC הקריירה של וולטרס נסקה לגבהים חסרי תקדים ושם היא נשארה עד לפרישתה. תחילה הנחתה לצד הארי ריזונר את חדשות הערב של ABC ובכך הפכה לאישה הראשונה שמנחה מהדורת חדשות מרכזית. בהמשך עזבה את התפקיד כדי להתמקד בראיונות אישיים, שאותם ערכה במסגרת מגזין החדשות “20/20" ובשלל ספיישלים.
המומחיות מספר אחת של וולטרס הייתה ראיונות עם סלבריטיז – לא חשוב מאיזה תחום. היא ראיינה לאורך הקריירה מאות סלבס, והתפרסמה בכך שהיא עורכת עליהם תחקירים מקיפים ומגיעה לראיון כשהיא מכירה אותם טוב יותר ממה שהם מכירים את עצמם. כמו כן, כוחה של וולטרס במתן גושפנקה לסלבס היה אדיר. מלבד סלבס, וולטרס ראיינה גם נשיאים, אלופי ספורט אייקוניים, דיקטטורים ופושעים.
בשנות ה־70 היא ראיינה את מוחמד עלי ולוסיל בול; בשנות ה־80 היא ראיינה את הנסיכה דיאנה, פרד אסטר, הנרי קיסינג'ר, רינגו סטאר, ווילי נלסון, וולטר קרונקייט ומועמר קדאפי; בשנות ה־90 היא ראיינה את וופי גולדברג, מייקל ג'קסון, ג'וליה רוברטס, ומוניקה לוינסקי - ראיון שובר שיאי רייטינג שצפו בו בזמן אמת לא פחות מ־74 מיליון צופים); ובשנות ה־2000 ראיינה את ארנולד שוורצנגר, ולדימיר פוטין, כריסטופר ריב, טום קרוז, אנה וינטור, אופרה וינפרי, ג'סטין ביבר, קרמיט הצפרדע ומיס פיגי.
כמראיינת, הישגיה של וולטרס היו חסרי תקדים. היא הייתה העיתונאית הראשונה למשל שהצליחה להשיג ראיון משותף של מנחם בגין ואנואר סאדאת אחרי חתימת הסכם השלום בין ישראל ומצרים. היא הייתה העיתונאית האמריקאית הראשונה שהשיגה ראיון עם פידל קסטרו, והעיתונאית האמריקאית הראשונה שהצליחה לראיין את נשיא ונצואלה הוגו צ'אבס אחרי שזה קרא לג'ורג' וו. בוש "שטן" בנאום באו"ם.
בנוסף, במהלך הקריירה הארוכה שלה, מ־1993 ועד לפרישתה, לפני כשבע שנים, היא הנחתה פעם בשנה את הספיישל הטלוויזיוני “עשרת האנשים המרתקים ביותר של ברברה וולטרס”, שבו הכתירה את האנשים החשובים ביותר של השנה החולפת.
הגיבורה של אופרה
כמראיינת וולטרס הייתה ידועה בגישה אישית וישירה וביכולתה לגרום לאנשים חשובים ומפורסמים להיפתח מול המצלמות. עם זאת, למרות שהצליחה להשיג ראיונות עם הבכירים במנהיגי העולם, כדוגמת ג'יאנג דזה־מין, אינדירה גנדי, בוריס ילצין והמלך חוסיין, היא מעולם לא זכתה להערכה מספקת כמראיינת פוליטית.
בין שהסיבה קשורה למגוון המאוד רחב של מרואיינים שעברו אצלה ובין שלסגנון שלה כמראיינת, וולטרס לא פעם טשטשה את הגבולות בין עיתונות לבידור – לטוב ולרע. במשך שנים צחקו עליה על כך שהיא שאלה את קתרין הפבורן איזה עץ היא הייתה רוצה להיות. וולטרס מצדה הייתה צריכה להזכיר לעולם שהפבורן היא זאת שהשוותה את עצמה לעץ מלכתחילה.
בעוד היא התחמקה מלשאול שאלות פוליטיות קשות, דווקא על כוכבי בידור היא מעולם לא חסה. כוכב הפופ ריקי מרטין העיד שהראיון שלו עם וולטרס היה טראומטי עבורו היות שהיא ניסתה בכוח להוציא אותו מהארון, שנים לפני שהוא הרגיש מוכן לכך. וולטרס עצמה הביעה חרטה על הראיון הזה ואמרה שהיא לא הייתה צריכה ללחוץ על מרטין. היא הבינה שהיא גרמה לו לא רק עוגמת נפש, אלא גם הזיקה לקריירה שלו.
ברוק שילדס טענה שהרגישה מנוצלת אחרי ראיון שוולטרס ערכה עמה כשהייתה בת 16, בעקבות קמפיין הדוגמנות המפורסם שלה לג'ינס של קלווין קליין. וולטרס שאלה את שילדס הנערה מה המידות שלה, השוותה את מידותיה שלה לאלה של שילדס, שאלה את שילדס אם היא מחביאה סודות מאמה וגם תחקרה אותה על ההיסטוריה המינית שלה. גם דרו ברימור סיפרה שעברה ראיון קשה אצל וולטרס בצעירותה, כשוולטרס לחצה עליה לדבר על סמים, אלכוהול וחוויות מיניות.
בנוסף, וולטרס הצטרפה למסע ה"סלאט שיימינג" המשפיל שמוניקה לוינסקי עברה בזמנו, רמזה שסלין דיון סובלת מהפרעות אכילה, לעגה לאליזבת טיילור על כך שהשמינה, העירה לדולי פרטון על הופעתה, שאלה את ברברה סטרייסנד למה לא עשתה ניתוח אף, ואת קורטני לאב אם היא מאשימה את עצמה בהתאבדות של בעלה קורט קוביין. עושה רושם שוולטרס לא ידעה גבולות. בין היתר, היא שאלה את נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר ואת אשתו אם הם ישנים במיטות נפרדות, ואת ראש ממשלת הודו מורארג'י דסאי אם הוא נוהג לשתות את השתן שלו מטעמי בריאות. חלק מהסלבס יצאו בכבוד מהשאלות המשפילות של וולטרס, אחרים פחות.
בין היתר, וולטרס פתחה דלתות לנשים בתחום החדשות והאקטואליה בטלוויזיה האמריקאית. ב־1997 היא יצרה את הפורמט הטלוויזיוני האולטימטיבי מבחינתה: תוכנית אירוח בהנחייתה לצד פאנל של נשים מרקעים שונים המשוחחות על נושאים אקטואליים. התוכנית עטורת הפרסים “The View”, שוולטרס עצמה פרשה ממנה ב־2014, משודרת עד היום.
למרות שהגישה שלה כלפי מרואיינות הייתה לא פעם מיזוגנית, אפילו נשים שנפגעו מוולטרס העריצו אותה על כך שפתחה את הדלת לנשים בעולם התקשורת. אופרה וינפרי אמרה לא פעם שברברה וולטרס הייתה הגיבורה שלה ושבלעדיה לעולם לא הייתה מגיעה לאן שהגיעה.
וולטרס עצמה הפכה במשך חייה לידוענית לא פחות גדולה מהאנשים שראיינה. היא הייתה נשואה ארבע פעמים לשלושה גברים שונים וניהלה שלל מערכות יחסים מתוקשרות. גם אם הואשמה בתרומתה לעליית עיתונות הסלבס הצהובה, לאינספור נשים מצליחות, בכל תחום שהוא, יש כנראה הרבה על מה להודות לה.