אסטרונאוט נעלם בשנת 2022 עם החללית במהלך משימה ניסיונית פורצת דרך בחלל. 30 שנה אחר כך, בשנת 2052 הוא מופיע מעל כדור הארץ ונוחת בשלום. הוא לא הזדקן ולו ביום אחד, אבל העולם שאליו חזר שונה לגמרי. חברתו, מבוגרת ב־30 שנים, נשואה לאחר ואם לילדה מתבגרת. חוקרי המדע רודפים אחריו, גם באלימות, בניסיון להבין מה התרחש וכיצד, והוא אינו מצליח לחזור לחיים השפויים שאיבד.
נשמע טוב, לא? סדרות מדע בדיוני בדרך כלל מיוצרות באמריקה בשל התקציב והאמצעים שהן דורשות, אבל מדי פעם אפשר למצוא פנינה ברזילאית, רוסית וגם פולנית, כמו ש"אהבה של קוסמונאוט" מנסה להיות. אלא שלוקח פרק אחד ואולי עוד חצי עד שסדקים ראשונים מתחילים להופיע ביחסים בין הסדרה לבין הצופה. מילא שבתחילה חמשת המועמדים לטוס לחלל מתחרים ביניהם באוויר במטוסי ה־F16 שלהם סטייל "טופ גאן" ואחר כך נוחתים למועדון הטייסת להתחרות ביניהם בכדורגל וממשיכים למועדוני לילה להשתכר ולהתחרות על בחורות. מהר מאוד הולכות ומתקצרות אפיזודות הסיינס פיקשן, והתחרות בין הטייסים ניקו ובוגדן על לבה של מרטה, צעירה בת 25, הולכת ומתפרסת על זמן מסך נרחב.
בתחילה מגלה הצופה סבלנות, בהנחה שתכף יתחיל האקשן בחלל, אבל מה שמתרחש הוא ההפך לגמרי. מעט המדע הבדיוני הולך ומתכווץ לכדי פירורים, והקשקוש העאלק רומנטי גדל לממדי בלון ריגול סיני, ואז תופס הצופה מה למעשה מתרחש כאן: לא סיינס פיקשן ולא בטיח. סתם אופרת סבון פולנית בתחפושת. צולעת, ירודה, מופרזת. אופרת סבון על פרטיה ודקדוקיה.
ופולנית כמו פולנית. עושה טובה. הנה הגיע הרגע לפני השיגור, מרטה בוחרת בניקו להיות אהובה, וניקו הוא זה שיוצא לחלל. בוגדן הרוס מהחיים. ניקו ממריא, נעלם ל־30 שנה, בוגדן מתחתן עם מרטה, ניקו חוזר, איך יכולת לעשות לי את זה, בוגדן, מרטה נאלצת לבחור מחדש, ומה שהיה סיפור נלעג מגיע לסוף דוחה במיוחד. הכי חשוב להרחיק ילדים מהמסך.
לראות או לוותר: לא לראות אפילו שנייה אחת.