אחרי יותר מדי עונות: עקרות בית אמיתיות - מיצינו | ביקורת נטפליקס

שמתם לב שבזמן האחרון כל שיחת מסדרון שלנו נצבעה בצבעי ההפגנות והרפורמה? שאת המשפט 'בלי ספוילרים' החליף משהו על חוק הסבירות, שערבי הסרט הפכו לצעידה בקפלן או לצפייה בצועדים בקפלן, והכי גרוע - שאת הבינג' חסר השליטה החליף ערוץ הכנסת, הג'ילטי פלז'ר שלי כבר עשור? אני יודעת שזה בדיוק הזמן למה שתיארתי, אבל סוף השבוע כבר כאן, מה שאומר שאנחנו צריכים לעשות את המוטל עלינו, וליהנות ממשהו שלא קשור למה שקורה במדינה. אנחנו חייבים את זה לעצמנו. צאו לדרך. 

לות'ר: תיק פתוח - Luther: The Fallen Sun

כבר שנים לא מעטות, רבים מאיתנו עוקבים בשקיקה אחרי ג'ון לות'ר (אידריס אלבה), בלש אמיץ ומיומן שמשחק ים יבשה עם התחום האפור של מה שאסור לו לעשות. בכל פעם מחדש, בכל אחד מפרקי חמש העונות, הצליח להפתיע אותנו עם תגליות משמעותיות, הסתבכויות לא צפויות ובעיקר חיים אישיים טריקיים ללא ספק, וזה עבד. 

פתאום, החליטו יוצרי הסדרה זוכת הפרסים לקחת על עצמם את אחד האתגרים הכמעט בלתי אפשריים לעשייה, לפחות כשמדובר על הצלחה מסחררת: להפוך את הפלא הזה לסרט באורך מלא. כן, אני יודעת מה אתם חושבים. סיכוי ודאי לכישלון. 

אז אפתיע אתכם ואומר שלא, התוצאה הסופית לגמרי משביעת רצון. הסרט די דומה לסדרה שקדמה לו, וגם כאן לות'ר בערך באותו מצב צבירה, רק שנקודת הפתיחה שלו מתחילה בכלא. אזהרת ספוילר: כנראה שמישהו עלה על שיטות העבודה השנויות במחלוקת שלו. 130 דקות הן בהחלט לא מעט, אבל זה לא מורגש כמו שאתם חושבים. לא כשזה אידריס שגונב את ההצגה מהרגע הראשון. נראה לי שזה היה ברור. 

מגלה טפח: הסיפור של פורנהאב - Money Shot: The Pornhub Story

גילוי נאות: התלבטתי לא מעט לפני שהחלטתי כן להמליץ לכם על הדוקו הזה. מצד אחד, עצם ההמלצה לצפות במה שמתחולל מאחורי האתר המוכר ביותר בתחומו משמעותו הודאה בכך שהוא מצליח, בשורה איומה לעולם שלנו שמנסה, לפחות בחלקו, להיות טוב ושוויוני יותר. מן הצד השני, זה שהטה את הכף לטובת שיתוף מחשבותיי עמכם, התעשייה הזו רצופה בהרבה עוולות שעל כולנו לדעת ולשנן. 

אז ככה.'מגלה טפח: הסיפור של פורנהאב', כשמו כן הוא, מגולל את ההצלחה המסחררת של האתר, שחולש כמעט על כל הגלובוס, ואז עושה זום אין על האותיות הקטנות והשערורייתיות המוטבעות על גב האריזה. יהיו שם עדויות מגוף ראשון של חלק מהשחקנים הנמנים עם המאגר הרחב שלהם, של עובדים לשעבר בחברה הקרינג'ית, ושל כאלה שמנהלים מלחמת חורמה מול כל מה שהם מייצגים. 

בדיוק כמו שחשבתם, יש לא מעט שנפגעו מהדרך הזאת. וזה מאוד לא נעים לצפייה. למה בכל זאת? כדי להבין על בשרנו מי נמצאים מאחורי המסך שלנו, להכיר אותם, ולדעת שאמנם תעשיית המין רצופה כולה בשקרים, אבל אנחנו חייבים לחזות באמת של אלה שהיו ועודם שם, שהפקירו את החלקים האישיים ביותר שלהם לטובת הכלל. 

מצאת את מה שחיפשת? !Have a nice day

הפרישה לגמלאות היא בדרך כלל לא שלב קל בחיים, כך שמעתי. החברה מצווה עליך להוריד הילוך, למרות שלא ממש בא לך, ואומרת לך 'לך תחיה, תלמד, תעשה קורסים'. נניח. ההבדל בין פנסיה של פעם לזו של היום, חוץ מקרנות הפנסיה שהשתפרו ותפחו לאורך השנים, הוא שבימינו אפשר לדבר על החסרונות שלה, להודות שלא ממש קל להפסיק לעבוד, בייחוד בדור שלא החליף מקום עבודה במשך כמה עשורים. 

הטלוויזיה של היום נותנת מקום גם לכאב הזה, ולא מתעלמת מאילו שהם לא צעירים פוטוגניים עם בעיות בתחום הרומנטי. ובגלל שזה כל כך חשוב, קבלו משהו חמוד בשפה אקזוטית למדי. מקסיקנית זה אקזוטי, נכון?

בתפריט: שדרן רדיו שפרש לגמלאות מתחיל לעבוד כאורז מצרכים בסופרמרקט כדי להעביר את הזמן לצד אנשים, ובעיקר כדי להרוויח כסף על מנת להשתתף במסיבה של העבודה הקודמת שלו ולזכות בלבה של אהובתו משכבר הימים. 

בינתיים הוא מתנסה בתחום חדש לחלוטין, מבין באופן הכי ברור שיש שעליו לנסות ולהתרגל לשגרה הלא מוכרת, ועל הדרך מרגש אותנו במסע שלו אל זו שאהבה נפשו. זה בסדר, לפעמים מותר לצפות במשהו רק כי הוא יגרום לדמעה או שתיים לרדת. לא נספר שהתרגשתם עד כדי כך. 

סיפורי תל אביב: Tel Aviv Stories

אני אוהבת לראות סדרות וסרטים ישנים, בעיקר אם הם מישראל. חוץ מחיבתי לרפרנסים, כלומר להגיד בשיחת חולין "זה מזכיר לי את 'פלורנטין'", או "ראיתי אותו כשעשיתי בינג' על 'לילה גוב'", אני מצליחה להרכיב את הפאזל הזה של מה שהיה כאן לפני שנולדתי. התרבות, מה היה מותר להגיד אז, הדרך בה ניסו לתאר סיטואציה, כולן סוג של תמונת מראה שכבר כוסתה בכמות אבק שלא מביישת מחסן ישן. וכן, ההצצה הזאת אל העבר, גם אם הוא לא כזה רחוק, מלמדת לא מעט גם על הימים שלנו. תנסו. 

ואפרופו תנסו, הנה הזדמנות מצוינת בשבילכם. 'סיפורי תל אביב', סרטם של איילת מנחמי ונירית ירון שעלה לאקרנים ב־1992 וזכה בלא פחות מארבעה פרסי אופיר, הוא בעצם חיבור של שלושה סרטים קצרים. ונחשו מה? לכולם יש את אותו ניחוח אהוב של תל אביב, על שלל בתי הקפה והספסלים שבה. 

לאורך הסצנות תמצאו את יעל אבקסיס, ענת וקסמן, שרון אלכסנדר, מודי בר־און האהוב שנפטר לפני כמעט שנה, ששון גבאי, אורי גבריאל ועוד ועוד, כשהם עוד היו בניצני הקריירה המשגשגת. אוהבים את תל אביב כאילו הייתה עיר הולדתכם? אתם תאהבו. חושבים שהיא מטרופולין צפוף שגורם לכם לתחושת קלסטרופוביה? בכל זאת תאהבו. מתאים לכל אזור חיוג מדן ועד אילת. 

עקרות בית אמיתיות: בוורלי הילס - The Real Housewives of Beverly Hills

במידה וגם אתם חלק אינטגרלי מכדור הארץ, אין שום סיכוי בעולם שלא שמעתם על 'עקרות בית נואשות'. אם אתם גם תושבי הכדור וגם ילידי שנות התשעים, ההסתברות הזו ודאי גדלה באופן אקספוננציאלי. 

ובכן, לא מדובר במשהו מורכב מדי. מספר נשים עם יותר מדי כסף ומעט מדי אירועים בלו"ז, מחליטות לנצל את הזמן בלהסתכסך אחת עם השנייה. אני מודה, שגם לישראלים כמונו, המעורים עם מזג חם, הצפייה היא די חווייתית. הדרמות, האינטריגות, כולן מצליחות לעבור אל הקהל המשולהב. מה שעל יוצרי הסדרה לזכור, הוא שגם מדם רע נמאס.

מאז ומתמיד היה ל'עקרות בית נואשות' את הקלף המנצח הזה. באופן מצער, פג תוקפו לפני משהו כמו שלוש עונות, מה שהופך את הבהייה בפרקים להרבה פחות מסעירה מבדרך כלל, יותר כמו צפייה בערוץ החיים טובים, שהוא נפלא אגב, אבל כשמו כן הוא, טוב מדי. אני, מיכל קדוש, אומרת נואש ועוברת הלאה. תודה על שנים יפות של חילופי מהלומות.