הכתבה נכתבה בשיתוף גיאו מוביליטי
יצאנו לחקור את אחת הנקודות החשובות ביותר על דרך המסחר העתיקה – העיר עבדת שבנגב. חשבנו שזה יהיה ראוי לעשות זאת עם אחת הנציגות הבולטות והמשמעויות ביותר לתוצרת המזרח של היום: ג'ילי ג'יאומטרי C שהייתה בין המכוניות החשמליות הראשונות להגיע לישראל ובישרה את מה שרבים אצלנו מכנים ה"המהפכה החשמלית"
מאז שסין נפתחה למערב היא הפכה למרכז הייצור של העולם כולו. אם תרימו רק לרגע את העיניים מהמסך הזה (או מדפי העיתון) ותביטו לרגע סביבכם – תגלו לא מעט פריטים, מכשירים וביגוד המגיעים מסין.
כיום, הסחורות מסין מגיעות באוניות ובמטוסי מטען, פעם היו אלה שיירות של גמלים ובהמות משא, שדיגלו מחאן לחאן – לרוב במרחק יומי של כ-30 קילומטרים אחד מן השני – כדי לספק את אוצרות המזרח תבלינים, בשמים ומשי לאירופה.
במשך מאות ואפילו אלפי שנים הדרכים פעלו ויצרו סוחרים וטייקונים מקומיים כשכל אחד מאלה מעביר את הסחורות בשטחו ואז מוכר אותן הלאה. האימפריה הרומית פרחה לא מעט גם בזכות הסחר עם המזרח וכשזו לבסוף נפלה במקביל לעליית הנצרות והאיסלם – גם דרכי המסחר הפסיקו לפעול ולבסוף נשכחו.
יצאנו לחקור את אחת הנקודות החשובות ביותר על דרך המסחר העתיקה – העיר עבדת שבנגב. חשבנו שזה יהיה ראוי לעשות זאת עם אחת הנציגות הבולטות והמשמעויות ביותר לתוצרת המזרח של היום: ג'ילי ג'יאומטרי C שהייתה בין המכוניות החשמליות הראשונות להגיע לישראל ובישרה את מה שרבים אצלנו מכנים ה"המהפכה החשמלית".
ממש כמו שיירות הבשמים והמשי שעברו מאות קילומטרים – גם הג'יאומטרי נבחרה למשימה הזו בזכות טווח הנסיעה הארוך-מאד שלה. 485 ק"מ רשמיים שהם גם מאד מציאותיים – גם בזכות סוללה של 70 קוט"ש אבל בעיקר בזכות צריכת זרם מאד יעילה של 16.5 קוט"ש ל-100 ק"מ המשחרר מחרדת טווח – בוודאי למרחקים שאנו נוסעים בישראל.
בקיצור, סימנו את עבדת כיעד ב-WAZE, הפעלנו את בקרת השיוט האדפטיבית ונתנו לה לעבוד ולעשות את הקסם שמעביר את הכביש בפחות סטרס לנהג – שזה אני. שמירה על הנתיב וכמובן שמירה על מרחק ועל המהירות החוקית והבטוחה זה רק חלק מהבנפיט של המערכות האלה.
אבל לא רק הטווח הוא העניין כאן – אלא גם חווית הנסיעה הנעימה של הרכב המאובזר בעושר והחלל הנעים שלו, המואר באור טבעי דרך גג שמש גדול, גרמו לנו לסמן יעד מרוחק עם ציפייה לנהיגה מהנה וללא חשש מחרדת טווח או נסיעה מייגעת. בסופו של דבר, נהגנו יותר קילומטרים מהתכנון המקורי. כי הרי כל תכנית היא בסיס לשינויים. והשינוי הגיע – איך לא – קילומטרים ספורים לפני הפניה לעבדת עצמה בצורה של "אבא אני רעבה!" מהמושב האחורי. השעה שעת צהריים – ממילא חם בחוץ אז המשכנו למצפה רמון – מרחק של עוד כ-20 קילומטרים דרומה.
היעד שסומן ב-WAZE המקורי שבמערכת המולטימדיה של הג'ילי, הוא קפה BACKSTAGE של רוני ואילין ברובע האמנים. לצד קפה מעולה ותפריט אקלקטי ומנות עם שמות מעולם הקולנוע – רוני עם הקסקט הניצחי שלו, הוא אמן וידאו ומפעיל בית קולנוע זעיר צמוד לקפה ובו מצגת סוריאליסטית ומרתקת המבטאת את כשרונו הרב בתחום. יתרון נוסף של הקפה הזה הוא שהוא ממוקם צמוד לעמדות טעינה סודיות של EV EDGE. כך שבזמן שאנו טענו פחמימות וקפה, הג'ילי לגם אלקטרונים מעמדת הטעינה. אגב, הטעינה לא ממש הייתה הכרחית, הגענו למצפה רמון עם 52% טעינה ובקצב נסיעה בריא – אבל העמדה הייתה שם – בבדידות מזהרת. לא נתחבר?
היה קשה להיפרד מהוויב של מצפה רמון ומזג האוויר הנפלא שיש בה בעונה הזו. וכשהשמש החלה לנטות מזרחה – נסענו לעבדת ולמפגש עם הנבטים. הם היו בין הסוחרים המשמעותיים באזורנו וחוליה מחברת בין שיירות הגמלים מהמדבר לספינות הסוחרים מאירופה שהגיעו לחופי ישראל לנמלי הים העתיקים בעזה ואל עריש. הנבטים הגיעו במקור מחצי האי ערב – דיברו דיאלקט של ארמית וערבית ואף היו מיודדים עם מיודענו החשמונאים המזכירים אותם כ"בני נביות" בספר חשמונאים א'.
בשטחה של ישראל יש עד היום שרידים לשש ערים נבטיות. ערים של עם שפשוט התמוגג ונעלם עם השנים אחרי שנטמע בעמי האזור. בין הערים המוכרות אפשר למנות את רחובות בנגב, שבטה, ממשית שליד דימונה ועבדת שהיא היעד שלנו היום.
עבדת נוסדה כארבע מאות שנים לפני הולדת ישו. לאורך מאות שנות קיומה היא התבססה כעיר הנבטית השניה בחשיבותה אחרי פטרה (שבירדן כמובן) אשר נחשבת ל"עיר הבירה" של הנבטים.
כיום חורבותיה הם אתר מורשת עולמי בזכות חשיבותה למורשת האנושית העולמית וגן לאומי חשוב מאד. בניגוד לשבטה – שגם בה אני ממליץ בחום לבקר – לעבדת יש שעות פתיחה וגם תשלום צנוע של 28 שקלים בכניסה. מומלץ לבדוק לפני שמגיעים למקום באתר של רשות הטבע והגנים.
לא אפרט מדי את מה שתפגשו בה – את הגילוי והסיפור המרתק של העיר אשאיר לכם לחקור ולחשוף. זה הרי רוב הכיף וגם לדמיין את החיים בעיר העשירה הזו. אספר רק שהעיר נקראת על שם מלך שנשא את אותו השם. מלך שאף לאחר מותו זכה לסטאטוס של אל וככל הנראה גם נקבר בעיר עצמה. מבחינה דתית – אם אתם כבר שואלים – הנבטים היו בתחילה עובדי אלילים ובהמשך היו נוחים לאמץ כל דת שנקרתה בדרכם – בין אם אלו היו היוונים, הרומאים ואף עברו לנצרות יחד עמם. זה לא נגמר שם ועם הכיבוש הערבי הם גילו את האיסלם ובמשך השנים, הפסקת המסחר היבשתי עם המזרח הערים ננטשו והם נעלמו אחרי שנטמעו בעמי האיזור. עבדת עצמה נחרבה עוד קודם ברעידת אדמה חזקה – שאת תוצאותיה אפשר לראות עד היום באופן שבו אבני הבניין התפרקו ונפלו.
בזמן השיטוט בין מתחם המערות הרבות, לווילה הרומית ולמרחבים המרשימים של העיר – קלטה העין מרחוק את הבוהק המהפנט מראש מגדל תחנת הכוח של אשלים. בפער של אלפיים שנים ויותר הסקרנות משכה אותנו למגדל הזה כמו עש לפנס רחוב בודד באמצע הלילה.
נפרדנו מהנבטים וחזרנו לכביש 40 עד לצומת טללים בה פנינו בזהירות שמאלה לעבר המגדל. כשמתקרבים קשה שלא להתרשם מהממדים והעוצמה של המתחם הזה. מתחם, שהמגדל הוא רק חלק ממנו מכיוון שבמקום יש לא אחת אלא ארבע תחנות כוח סולריות.
אלפי מראות נעות בתיאום מושלם כדי לרכז את קרני השמש בראש המגדל ושם הטמפ' הגבוהה הופכת מים לקיטור (שנפחו כידוע רב מאד ביחס למים במצב נוזלי) המוזרם לטורבינה המייצרת חשמל.
לידו ישנם עוד שני מתחמים גדולים של פנאלים פוטווולטאיים – מה זה מתחמים? שדות! וביניהם שדה נוסף – של שקתות ארוכות שבהן קרני השמש מרוכזות לתוך שמן שמצידו חם מספיק כדי ליצור קיטור – טורבינה וכל השאר. כשאנו הגענו לשם בסוף היום, ממש דקות לפני שהשמש סגרה את העסק – זה היה מרתק לראות את כל המרחב הזה עושה RESET ונע את כל המהלך בציפייה לזריחה של מחרת.
אנרגיה של העולם החדש המופקת מ-100% אנרגיית השמש.
חזרה לגיאומטרי וה-WAZE מספרת לנו על כשעה וארבעים כדי להגיע הביתה. בציר הקבוע של כביש 40, סובב באר שבע ומשם על כביש 6 צפונה למרכז. 170 קילומטרים של כבישים מהירים בשעת ערב מוקדמת. תענוג. הצצה מהירה ברמת הטעינה – אין בעיה. נגיע בכיף בלי עצירה, עם מזגן על 22 מעלות, פודקאסט מעניין במערכת השמע ונסגור מסע של יותר מ-400 קילומטרים ומעל ל-2000 שנים בזמן.
הכתבה נכתבה בשיתוף גיאו מוביליטי