כמעט שנה מאז אירועי 7 באוקטובר ופרוץ המלחמה, וישראלים רבים עדיין מרגישים את השלכותיה במגוון רחב של תחומים על חייהם. היבט שמעורר דאגה במיוחד, הוא התפקוד של הישראלים במקום עבודתם. בשנה החולפת, יותר ממחצית מהאוכלוסייה דיווחה כי תפקודה בעבודה נפגע בעקבות האירועים – כ-53%.
שיעורים גבוהים נמצאו בקרב נשים, שמתוכן כ-58% דיווחו על כך, וכן בקרב בעלי הכנסה נמוכה (59%) ותושבי הפריפריה (59%) – כך עולה מנתוני הסקר שערכה חברת מרס ריגלי באמצעות מכון המחקר רושינק. המדגם המייצג נערך 502 גברים ונשים בני 18 ומעלה.
מכת המלחמה על שוק העבודה: 13% מהעובדים בישראל איבדו את משרתם
לפי נתוני הסקר, הציפייה העיקרית שעולה מהעובדים השכירים כדי להקל עליהם במציאות הנוכחית היא יותר גמישות בשעות ובימי העבודה (56%). במקום השני נמצאת הציפייה לפעילויות רווחה לשיפור המורל (41%) ובמקום השלישי, אפשרות לתמיכה נפשית במימון העבודה (27%).
עוד עולה מהנתונים כי רוב מובהק של ישראלים (כ-67%) מרגישים שמקום העבודה מתחשב ומציע פתרונות להתמודד עם המצב. שיעורים גבוהים של התחשבות גבוהה מצד מקום העבודה זוהו בקרב בעלי הכנסה גבוהה (74%). רוב השכירים שהתפקוד שלהם נפגע מאוד (כ-65%), מדווחים שמקום העבודה מתחשב ומציע פתרונות להתמודדות.
המגמה הנשקפת מן הסקר עולה בקנה אחד עם תופעה עולמית של השפעת נושאים הקשורים בנפש על יכולת ותפוקת העבודה של העובדים. "למרות שההיגיון הכלכלי אומר שכל מטרתנו היא לחזור ולשדר יציבות לשווקים", אומרת תמי יצחקי, מנהלת משאבי אנוש במרס ישראל, "ברמת האדם הפרטי ומשפחתו, הניתוק הזה הוא כמעט בלתי אפשרי. השנים האחרונות לא היו שגרתיות, עברנו ממשבר למשבר, ואנו נדרשים לצלוח יום עבודה לצד האתגרים האישיים והרגשיים שאנחנו חווים ושחוסר היציבות מעוררים בנו".
"ברגע שמקום העבודה משכיל לבנות לנו תוכנית עבודה בהסתכלות קדימה, כזו שתיתן לנו תחושת הכלה של צרכינו האישיים והמשפחתיים – אי הוודאות הזו קטנה, ומתחלפת בהוקרת תודה על הליווי והקהילה אותה מקום העבודה מייצר עבורנו", טוענת יצחקי.
"גם אם העובד ממשיך להופיע לעבודה כסדרו, ומדווח כי הכול בחייו בסדר, חשוב להיות ער לשינויים בהתנהגותו של העובד", היא מדגישה, "הוא חיוני פחות, יצירתי פחות, משתף פחות, אנרגטי פחות, מעיר הערות שליליות (שלא כאופיו), מאחר, נמנע מפגישות, מבקש להעביר כמה שיותר מהפעילות לעבודה מהבית. כל אלה עשויים לסמן למעסיק שהעובד מתמודד עם קושי נפשי, עם או ללא מודעות לכך שזה מצבו. על מקום עבודה כזה, הן לאפשר סדנאות ״אוורור״, כדי לתת אפשרות לפורקן ושיתוף, אך גם להציע אפשרות לפנייה דיסקרטית לטיפול לבחירתו של העובד, שלא בידיעת מקום העבודה, ולאפשר לכך את המרחב, הזמן, והתקציב".