בשבועות האחרונים נכנס למילון המקומי מונח חדש, שאולי נשמע לחלקנו כמו קללה בלטינית: סטגפלציה. כל כלכלן, פרשן, ומנכ”ל שמחזיק מעצמו משתמש בה לתיאור המצב שאליו נכנסת הכלכלה הישראלית בצל המלחמה, רק שרוב הציבור לא ממש מבין את משמעותה. עומר מואב, פרופסור לכלכלה באוניברסיטת רייכמן ובאוניברסיטת וורויק, מגיש הפודקאסט “עושים חשבון” וחבר ב”פורום הכלכלנים”, פחות נלהב מעמיתיו להגדיר את מצבנו הנוכחי כסטגפלציה.
פירוש המונח הוא בעצם הלחמה של שתי מילים: סטגנציה ואינפלציה. איאן מקלאוד, פוליטיקאי בריטי, שכיהן גם כשר האוצר, היה הראשון שהשתמש בו בנאומו בפרלמנט בשנת 1965 ולמעשה הפך אותו למונח כלכלי המתאר שילוב קטלני של אינפלציה דוהרת יחד עם סטגנציה, כלומר האטה בפעילות במשק עד כדי סכנת מיתון.
“לא הייתי קופץ להשתמש במילה סטגפלציה”, מרגיע מואב כבר בפתיחת הריאיון את רואי השחורות, שמתייחסים לסטגפלציה כמו למחלה ממאירה שדורשת ניתוח חירום. “ההגדרה הזאת מתאימה למצב של אינפלציה של עשרות אחוזים כמו בשנות ה־70 וה־80. צריך לזכור שעד שנת 1985 הממשלה שלטה בבנק ישראל. וכשממשלה מתנהלת בחוסר אחריות כלכלית ותקציבית, כמו למשל אם היא מחליטה לממן גירעון בהדפסת כסף, נוצרת אינפלציה. זה יכול היה לקרות אז, תחת בנק מרכזי חלש.
“אבל אנחנו נמצאים בעידן אחר, של בנק מרכזי ששולט בכמות הכסף ובריבית השקלית קצרת הטווח”, הוא קובע. “זה לא עולם של אינפלציה שהיא תוצר של הדפסת כסף, אלא של גירעון תקציבי והוצאות גדולות. יש לחץ אינפלציוני שנובע מעודפי הביקושים. אנשים רוצים לצרוך ומולם יש ממשלה שמוציאה כסף בהיקפים אדירים. הביקושים עולים על התוצר, מה שיוצר לחץ אינפלציוני”.
מה שאתה אומר, זה שהיום קל יותר לשלוט באינפלציה?
“בהשוואה לעבר, זה נכון. בשנות ה־80 עסקת החבילה של תוכנית הייצוב חיסלה את הגירעון. צריך לקחת בחשבון שבעבר כל עלייה בגירעון הייתה מביאה מיד לאינפלציה, אבל היום יש באפר, בנק ישראל, שממתן את ההשפעה. הניסיון של המערכת הפוליטית לנגוס בעצמאותו, הוא ניסיון מסוכן, ואם הנגיד לא היה עצמאי, היינו בסרט אחר לגמרי”.
אומר שר האוצר בצלאל סמוטריץ’: “יש מלחמה עם הוצאות אדירות, אין מה לעשות. הכלכלה באה במקום השני אחרי הביטחון”.
“צבא נועד להגן על האזרחים. כשאנשים אומרים שהמלחמה מעל הכלכלה, זו שטות גמורה. בסופו של דבר אנחנו מדינה מוקפת אויבים שחייבת צבא חזק, וצבא חזק זקוק לכלכלה חזקה שתוכל לעמוד מאחוריו. האמונה שהערבים מטומטמים הכתה בנו חזק בפנים, והחמאס הוכיח את ההפך. הם היו יותר חכמים מאיתנו, והסיבה שאנחנו יותר חזקים מהם היא שיש לנו כלכלה חזקה. משום כך אסור לנו להחריב את הכלכלה על מזבח המלחמה. די ברור שנכנסים לניהול שלה שיקולים פוליטיים שעולים לנו בחיים, אבל זה כבר לא בתחום התמחותי.
“מה שאני רואה בוודאות, זאת ירידה בתוצאות המגזר העסקי והתוצר לנפש בישראל נמצא בירידה. שלא רק שאין צמיחה, יש דעיכה. אבל מה עושה הממשלה? היא כוללת בתוצר הלאומי גם את ההלוואות שאנחנו לוקחים ומנפחת את הנתונים לטובה. אנחנו במצב מאוד־מאוד גרוע”.
תקציב מדינה מרוסן, עם גזירות קשות, יכול לשפר את המצב?
“סמוטריץ’ עשה תפנית: מבלי שום תקציב בכלל, למצב שהוא מבטיח לגרד 35 מיליארד שקל להתאמות. הוא לא יצליח. למה? כי הוא לא יכול להגיד לציבור ולהסתדרות: 'כנסו מתחת לאלונקה, ואני אמשיך לשפוך כסף על התנחלויות, על חרדים ועל הסכמים קואליציוניים'. השרים ימשיכו לטייל בחו”ל בנסיעות מיותרות וראש הממשלה ימשיך לשפץ את ביתו על חשבון הציבור. יגידו זה כסף קטן, אבל יש לו משמעות.
“אי אפשר לצפות שהאזרחים יהדקו חגורה, בעוד מירי רגב מטיילת בהודו ובתאילנד, ודודי אמסלם ממשיך להשתמש בתפקיד שלו כדי למנות מקורבים. אי אפשר לבקש קיצוצי שכר במגזר הציבורי כשלא סוגרים משרדי ממשלה מיותרים. לבוא לציבור ולהטיל עליו גזירות, עלייה במיסים וביוקר המחיה, בזמן שלא רק שהממשלה לא נכנסת מתחת לאלונקה - היא פועלת לחוקק חוק גיוס שיאריך את שירות המילואים הבלתי נגמר של המילואימניקים בעלי העסקים”.
נתניהו וסמוטריץ מדגישים שאין העלאות מיסים, אלא הקפאת קצבאות ועלייה בשכר במגזר הציבורי.
“ואלה הן גזרות קשות ומיסים. כשיש אינפלציה ולא מעדכנים את מדרגות המס, או לא מעלים קצבאות לנכים ולקשישים, מטילים עליהם מס”.
מתנערים מאחריות
נחזור לרגע למה שהתחלנו בו. לסטגפלציה, שהיא, לפי פרופ’ מואב, חיבור בין שחיקה בערך הכסף להיעדר צמיחה כלכלית. “בכל מה שנוגע לתוצר לנפש, לא התוצר הלאומי הכולל, אנחנו בהחלט שם. אבל צריך לעשות רגע סדר בין האינפלציה לאיכות החיים של הציבור, או במילים אחרות, איך היא משפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו.
“אינפלציה לכשעצמה אינה אומרת עלייה ביוקר המחיה. כל המחירים עולים וגם ההכנסה הממוצעת עולה. יגידו, השכר לא עולה, וזה נכון, כי לא כולם נהנים מזה. הבעיה שלנו, שמעבר לאינפלציה, יש עלייה במחירי מוצרים ושירותים, בעיקר דיור, וזה רק ילך ויחמיר. ופה יש נקודה קריטית: מי שירצה לקנות או לשכור דירה, ימצא את עצמו בקרוב במצוקה. בגלל פופוליזם של הממשלה, ובניגוד להמלצת משרד הביטחון, לא מכניסים לישראל פועלים פלסטינים ולא בונים. זה הפתרון של הממשלה? לעשות שיהיה פה כל כך רע עד שאנשים יקומו ויעזבו את הארץ, ואז לא תהיה מצוקת דיור?
“לפני חודש שחררנו פרק בפודקאסט ‘עושים חשבון’, על ממשלות פופוליסטיות בעולם. ממשלת נתניהו היא קלאסיקה של שלטון פופוליסטי. במקום לטפל בבעיות – היא מחפשת אשמים. הממשלה היא זו שמייצגת את העם והיא לכודה בציפורני האליטות. זו התנערות מהאחריות של הממשלה בכל נושא שהוא, כלכלה, ביטחון. מי אשם במצב הביטחוני? אהוד ברק, הטייסים, שקמה ברסלר.
“במקום ששרת התחבורה תתעסק בכבישים ובתשתיות, היא עוסקת בקשקושים של תוכניות מזיקות ומופרכות. הממונה על החברות עסוק במינויים. גם שר הכלכלה, עוד פופוליסט עם אפס הישגים”.
שר הכלכלה הוא היחיד שהעביר רפורמה בממשלה הזאת. אי אפשר לבטל את ההישג של “מה שטוב לאירופה”, שחותך בירוקרטיה מיותרת.
“אני לא רואה איך זה ישפיע על הכיס של הצרכנים, כיוון שהרבה מאוד מוצרים נשארו בחוץ. אבל נחזור לסטגפלציה. בעבר הוא התייחס לאינפלציה דו ותלת ספרתית. לכן, אני מרגיש לא נוח להשתמש בה כשמדובר על אינפלציה של 5%. סטגפלציה אמיתית פוגעת ביוקר המחיה”.
מה צריך לעשות עכשיו?
“הממשלה כבר שנתיים בשלטון והיא עושה רק נזק. פרופ’ אבי שמחון יצא נגד התוכנית המאוד צנועה של סמוטריץ’ ואמר: ‘בואו לא נעלה מיסים ונקל על המיסוי של רווחים כלואים’. המשמעות של מהלך כזה הוא לקחת את הכסף עכשיו, להפסיד - ולדחות את הבעיה לעתיד. זה בדיוק כמו לא להטיל מיסים ולהעמיק את הגירעון. בעיניו, העתיד הוא בעיה של מישהו אחר.
“אנחנו צריכים ממשלה שתיקח אחריות. ממשלה אחרת הייתה מגיעה להסדר לסיום המלחמה, כי ההוצאות שלה עצומות, עושה עסקת חבילה במשק, מצמצמת משרדים מיותרים ומקצצת בהוצאות, מגדילה את השותפות בנשיאת הנטל ועושה למען החברה”.
בעיות היסוד והשורש
על רקע הנתונים הקשים, דווקא האבטלה שלנו במצב מצוין.
“וכאן אני חוזר לשאלה האם יש מיתון. יש פה תופעה מעניינת של ירידה באבטלה. חסר כוח אדם, כי אין פועלים פלסטינים ועובדים זרים, ויותר עובדים משרתים במילואים. רק שהנתון הזה מלאכותי. מובטל מוגדר כמי שמחפש עבודה ולא מוצא. אבל יש כאלה שנמצאים מחוץ לשוק העבודה, כמו מפונים, שחיים על תמיכה מהמדינה, שנכון, הם לא מובטלים, אבל הם גם לא עובדים ולכן הנתון של אבטלה נמוכה לא מרשים אותי”.
בקיצור, לא נראה הורדת ריבית בקרוב.
“איך יכול להיות שהמחירים בישראל יעלו והמחירים בארה”ב יעלו פחות? שילוב של שני דברים: נהיה פה יותר יקר ריאלית, ושער החליפין של השקל מול הדולר משתנה. אם לאורך זמן הריבית תישאר גבוהה, השקל ייחלש מול הדולר, היבוא יהיה יקר יותר, מה שיתדלק יותר את יוקר המחיה. התחלנו עם זה שיש פה עודף ביקושים בצריכה הפרטית והציבורית.
“קשה להגיד מה יהיה בעתיד מסיבה פשוטה: אין לדעת מה יקרה עם הממשלה הזאת. אני חושש שכל עוד ממשלת נתניהו בשלטון, הדברים רק יחמירו. בפורום הכלכלנים שמאגד 130 כלכלנים, יצאנו במכתב אזהרה מפני ספירלת קריסה. מה זה? הכלכלה הישראלית נשענת על הרבה מאוד אנשים שעובדים וכשיש עזיבה של מקצועות קריטיים, כמו רופאים ויזמים, הנזק שייגרם לכלכלה הישראלית גבוה בהרבה ממשקלם היחסי. ככל שיותר מהם יעזבו, הנטל על הנשארים יגדל והם ירצו לעזוב בעקבותיהם.
“צריך לטפל בבעיות היסוד והשורש של מדינת ישראל וליצור תקווה לעתיד. ובעיית השורש של מדינת ישראל היא הפלסטינים. מבצעים פה ושם לא יעזרו. הפתרון שאני מאמין בו הוא אופק מדיני. אחרים יטענו שצריך לגרש את הפלסטינים, אבל בלי שום פתרון נמשיך לחיות על חרבנו. בעיית שורש נוספת היא הציבור החרדי, שהוא ציבור נתמך, נטל על הכלכלה. ככל שחלקו בציבור הכללי גדול יותר - והוא מכפיל את עצמו כל 20־25 שנים, הבעיה מחמירה”.
גיוס לצה”ל אמור לטפל בזה.
“אבל הוא רק חלק מהעניין. גם אם יקרה נס, והם יעבדו כמו משקי בית לא יהודיים, עם הכנסה והשתתפות ממוצעת, ויקבלו השכלה מלאה, זוג עם הכנסה כזו, שיש לו 6־7 ילדים, עובר לצד הנתרם ולא התורם. צריכת החינוך, הבריאות והתשתיות – עלות אדירה לממשלה שנופלת על כתפי האזרחים. המתמטיקה מוכיחה שהמצב הזה איננו בר־קיימה.
“או שזה יהיה הסוף של מדינת ישראל, ואולי הכת הביביסטית תבין שהיא משמידה את מדינת ישראל. אני לא חושב שיהיו בחירות ב־2026. התסריט הסביר הוא שביבי ימשיך את המלחמה על אש קטנה. הוא משתלט על המשטרה, על מערכת המשפט. אז לא מבטלים באופן רשמי את הדמוקרטיה, כמו ברוסיה ובהונגריה, אבל אין דמוקרטיה”.
אם התחזית שלך כל כך קודרת, למה אתה נשאר בארץ?
“אני עם חצי רגל בחוץ. אני חי באנגליה מחצית מהזמן. יש לי כאן ילדים גדולים ונכדים, וזה מה שמחזיק אותי. וכן, אני פסימי לגבי העתיד”.