"זה לא זמן לפסטיבלים או לחגיגות", מספר לי השף עידו פיינר ממסעדת “רוברטה וינצ’י" וגם הבעלים של מסעדת “עמק בראסרי" במושב משמר השרון, שאירחה לכבוד ראש השנה הלא כל כך חגיגי השנה את מכוורת אופיר מכפר חוגלה לספיישל דבש, שבמהלכו הוגשו תפריטי מנות עם דבש מהכוורת, והדבש הוצע למכירה במסעדה. “יותר מכל אנחנו רוצים במסעדות שלנו לחבר את הקהילה המקומית אלינו, וזה מה שעשינו ואנחנו מקפידים להמשיך לעשות לאורך כל השנים".

את “עמק בראסרי" פתח פיינר לפני כמעט שנתיים באזור עמק חפר. “חשבנו די הרבה על חיבור בין הקהילה המקומית שלנו שמאוד עשירה ביצרנים אלינו. אנחנו יושבים בלב עמק חפר וזה מתבקש לעשות משהו שקשור לקהילה ולדברים הנהדרים שעושים כאן".

בצל הורדת דירוג האשראי: מחשבות חיוביות ואופטימיות זהירה
מלכת השולחן: כך תכינו ותעצבו חלות מיוחדות לראש השנה

''עמק בראסרי'' ומכוורת אופיר בספיישל ראש השנה (צילום: שני הלוי)
''עמק בראסרי'' ומכוורת אופיר בספיישל ראש השנה (צילום: שני הלוי)


דבש היה הרעיון הראשון?
“האמת שלא. אבל כשעלה הרעיון של דבש ומכוורת אופיר, ידענו שקלענו בול בפוני. זה היה מדהים ואפילו נרקם ונוצר בלי יותר מדי תכנונים מראש. כשהמצב הלך והסלים אמרתי אוקיי, אנחנו הולכים על זה, וגם אם לא נצליח להגיע לשום מדיה, וגם אם לא נצליח לפרסם כמו שרצינו, נעשה את שיתוף הפעולה הזה כדי שלפחות כל מי שיגיע אלינו יראה את זה ויזכור לשנה הבאה.

“אני מניח שהאורחים שלנו רגילים לקנות את הדבש שלהם בסופר", מוסיף פיינר, “ומה שאני עשיתי זה פשוט לשים להם דבש מהעמק שיש לו היסטוריה, ופנים וסיפור. אבל עצם זה שחיברתי להם פרצוף למוצר, כבר הופך את הסיפור הזה ליותר מרגש ומעניין ואני בטוח שבפעם הבאה שהם ירצו לקנות דבש זה יהיה ממכוורת אופיר".

''החיבור של פרצוף למוצר הופך את הסיפור הזה ליותר מרגש'' עידו פיינר (צילום: שני הלוי)
''החיבור של פרצוף למוצר הופך את הסיפור הזה ליותר מרגש'' עידו פיינר (צילום: שני הלוי)

“הכל נהיה יותר קשה"

מכוורת אופיר הוקמה על ידי ישי אופיר בשנת 1959. ישי, בן כפר חוגלה אשר בעמק חפר, בנם של חקלאים ממקימי הכפר, חיפש מקור פרנסה בנוסף לגן ירק, פרדס קטן ושתי עגלות שקיבל במתנה ליום נישואיו. ענף הדבורים, שעליו לא ידע דבר, סקרן אותו והוא החל ללמוד את הנושא. ראשית המכוורת בנחיל דבורים שאותו קיבל ישי מדודו ומנחיל דבורים נוסף שאותו לכד בטבע. כיום אלפיים כוורות פזורות ברחבי הארץ, מרמת הגולן דרך גבול הלבנון ועד הערבה. הדבש נאסף בעיקר מפרחי בר ומעצי הדר, אקליפטוס ואבוקדו.

“בהתחלה נמנעתי מלהיכנס לעסקי הדבורים", מספר אייל, בנו של ישי ומי שמנהל כיום את המכוורת, ומקווה שגם בנו ימשיך את דרכו. “אחר כך הבנתי שעדיפה עקיצה של שלוש דקות מדבורה מאשר עקיצה של בני אדם, ועזבתי את התחום שבו עבדתי קודם לכן ונכנסתי לעסק".

אז הכל דבש בענף הדבש?
“האמת שהכל נהיה יותר קשה. אנחנו פשוט נעים ומשתנים. בסופו של דבר דבורה צריכה שטח מרעה בדיוק כמו פרה, וזה שמור בידי מועצת הדבש ולכל אחד יש את הטריטוריות שלו. לנו אין כל כך הרבה שטחי מרעה ולפעמים אנחנו גם לא מצליחים להגיע ליבולים רבים, וזו הסיבה שהמכירה שלנו היא ישירה ולא דרך משווקים גדולים. העסק עובד במינימום פרסום ומפה לאוזן וזה עובד ככה כבר כמעט עשרים שנה".

בדומה לשמן זית, גם בענף הדבש היה סיפור עם הייבוא שמשפיע על היצרנים המקומיים. “אנחנו פחות מרגישים את זה כיצרנים קטנים, שמוכרים לבד בעצמנו, אבל בהחלט זו בעיה שיכולה גם להגיע לנישה שלנו בעתיד. כרגע אין לנו בעיה מול הייבוא, כיוון שאנחנו לא עומדים באותה קטגוריה".

שיתוף הפעולה בין שני העסקים מגיע בתקופה לא מזהירה בכלל. רק ביום שישי, שבו חוסל חסן נסראללה, בוטלו כמאה הזמנות לסוף השבוע ב"עמק בראסרי". “התחלנו עם אובר בוקינג ונשארנו עם מסעדה חצי ריקה", מספר פיינר, שחזר לעבודה אחרי כמעט חמישה חודשים שבהם שירת במילואים. “זה קורה בכל פעם שיש איזושהי טלטלה וזה מאוד קשה. במיוחד בשבועות לקראת החגים. אנחנו בדרך כלל נערכים עם המון עבודה לחגים, והפעם לא רק שאנחנו לא יודעים איך להיערך מבחינת אנשים, אנחנו לא יודעים כמה חומרי גלם וסחורה לקנות".

אייל אופיר (צילום: צילום פרטי)
אייל אופיר (צילום: צילום פרטי)


בזמן שאנחנו משוחחים, פיינר מספר שהוא מהבוקר בטלפונים עם ספקי בשר. “מצד אחד אנחנו לא יודעים מה עושים, והמחיר בגלל החג יקר ב־25%, ומצד שני אולי כשנצטרך לא יהיה. זו סיטואציה לא פשוטה, שהדבר היחיד הטוב שיצא ממנה הוא שאנחנו יותר מבינים אחד את השני".
תסביר.

“אם בעבר הקצב שלי היה אומר לי שהוא מצטער אבל אין לו את הנתח שביקשתי, הייתי כועס עליו. היום כשהוא אומר לי כזה דבר אני מבין שגם הוא במצוקה ומנסה לראות מה אני יכול לקנות במקום. בסופו של דבר כולנו בסיטואציה בלתי אפשרית, אבל אנחנו חייבים לגשר על הפער הזה מול האורח, שבסוף משלם".

גם לדבוראים הייתה שנה לא פשוטה, ואצל משפחת אופיר התמודדו כפליים. “הצלחנו להציל את הדבש שלנו, אבל חלק מהכוורות באזור הגולן נשרפו", מספר אייל, “אנחנו זזים עם הפריחות והצלחנו להוציא הכל לפני השריפות, אבל כרגע יש מקומות שאי אפשר להגיע אליהם. למזלנו כרגע אנחנו בקו אחורי ושום דבר לא מפריע לנו".

רעייתו של אייל, בת קיבוץ בארי, איבדה חמישה מבני משפחתה ב־7 באוקטובר. “לפני כחודש וחצי העברנו את קבריהם לבארי, ואנחנו כל היום חיים סביב הדבר הזה כבר עוד מעט שנה שלמה. אני מודה שזה הוריד לנו קצת את חדוות היצירה בשנה החולפת", הוא אומר. “בעסקי הדבש יש המון יצירתיות וחדוות יצירה ומן הסתם זה היה קשה עד בלתי אפשרי בחודשים האלה. כשעידו התקשר אליי זה חימם את לבנו, העלה את מצב הרוח והחדיר בנו קצת שפיות ועשייה טובה בתוך השנה הקשה הזו".