ח”כ ולדימיר בליאק ממפלגת יש עתיד, מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים ומהקולות הבולטים והמשמעותיים בכנסת בתחום הכלכלה, מגמגם מגיל 3. המומחים משערים כי גמגום הוא לרוב תוצאה של תורשה או טראומה - אצל בליאק זה היה מפגש עם כלב גדול שהפחיד אותו עד אימה בעיר הולדתו, בדרום מערב סיביר.
הגמגום שממנו סבל היה כבד, וההורים שלחו אותו לטיפולים שעזרו לטווח קצר. כדי להתמודד עם הלקות במהלך השנים, סיגל לעצמו כל מיני טקטיקות מתוחכמות, כמו לדבר לאט יותר, להימנע ממילים שגרמו לו להיתקע, להתבטא בכתב ולבלוט בתחומים שלא הצריכו דיבור, כמו ריצה מקצועית למרחק של 400 ו־֫800 מטרים והצטיינות בלימודים.
ירידה של 30% במספר המשקיעים: דו״ח מצב ההייטק הישראלי חושף תמונת מצב מדאיגה
ההסלמה, ההתפוררות ויריב לוין: הנימוקים להורדת דירוג האשראי לישראל
כשעלה לארץ בגיל 25, עם תואר ראשון בהנדסה וכלכלה ורקורד של מנהל מחלקת פרסום ויח”צ באחד הבנקים הגדולים ובחברת סלולר, הוא חשב שלעולם לא יוכל לכתוב בעברית כמו ברוסית. כשפגש פעם את יאיר לפיד, במסגרת פעילותו ביש עתיד, שאל אותו: “כשאגיע לכנסת, איך אנאם?”. לפיד, הוא מספר, נתן לו את שירו של רוני סומק, “נקמת הילד המגמגם”: “הַיּוֹם אֲנִי מְדַבֵּר לְזֵכֶר הַמִּלִּים שֶׁפַּעַם נִתְקְעוּ לִי בַּפֶּה./ לְזֵכֶר גַּלְגַלֵּי הַשִּׁנַּיִם שֶׁפּוֹרְרוּ הֲבָרוֹת/ מִתַּחַת לַלָּשׁוֹן וְהֵרִיחוּ אֶת אֲבַק הַשְּׂרֵפוֹת/ בָּרֶוַח בֵּין הַלֹּעַ לַשְּׂפָתַיִם הַחֲשׁוּכוֹת”. בינואר 2021 נכנס בליאק לכנסת, במקום אבי ניסנקורן שהתפטר. מיד אחרי נאום הבכורה, הראשון שנשא בפני קהל, כתב ללפיד בווטסאפ: “עשיתי את זה”.
העולה החדש מרוסיה, שעבד כשומר בחניון כדי להתפרנס ופילס את דרכו בציפורניים, שלמד ראיית חשבון ותואר שני במשפטים ללא משפטנים, שהצטרף למשרד רו”ח כשותף וניהל אותו, ושבמקביל התחיל כפעילות ציבורית שהביאה לבחירתו בכנסת, מכיר את הכלכלה הישראלית מכל הכיוונים ולעומק. בדיוק באותו האופן שבו הוא בקיא בכדורגל, בכדורסל, בהוקי קרח, באתלטיקה קלה, ועכשיו גם בשחייה, בזכות בנותיו השחייניות.
הוא מהאנשים שלא עוזבים משהו עד שהם לא יודעים לדקלם אותו הפוך. ההבנה, יכולת הניתוח והידענות המופלגת הפכו אותו לקול משמעותי - ולסיוט של שר האוצר, פקידיו, ויו”ר ועדת הכספים, שאותם הוא מנגח בלי הפסקה. הוא זה שחשף כי הסיוע האמריקאי בסך 5 מיליארד דולר לא הגיע, שתחזית ההכנסות לתקציב 2024 לא עודכנה, ואת הקופסה התקציבית בסך 400 מיליון שקלים שביקש האוצר לאשר כדי לממן את פינוי התושבים עד סוף ספטמבר.
לו היה ממשיך בקריירה כרואה חשבון, סביר להניח שהיה מרוויח הרבה יותר מאשר כחבר כנסת. אבל בליאק התעקש להתמסר לפוליטיקה, וב־2014 כתב לראש המפלגה שבה היה פעיל זוטר, “אני ולדימיר ממודיעין ואני רוצה להיות ח”כ”. לאט לאט התחיל להתקדם, ארבע פעמים רץ ברשימה לכנסת, ונכנס אליה כאמור כמחליף.
“הייתי בטוח שאכנס לכנסת לשלושה חודשים ואחזור למשרד. אבל אז נבחרה ממשלת השינוי. ביקשתי להיות בוועדת הכספים, ולפיד הציע לי להיות מרכז הקואליציה בוועדה, מי שדואג להצבעות וסוגר עניינים בתוך הקואליציה”, הוא מספר בריאיון מיוחד ל”מעריב עסקים”.
“אלכס קושניר היה יו”ר תותח”, נזכר ח”כ בליאק. “בדרך כלל יו”ר ועדת הכספים ושר האוצר לא מגיעים מאותה מפלגה, אבל באופן יוצא דופן קרה שישראל ביתנו ניהלה את ועדת הכספים והאוצר, אז אני נתתי את הקונטרה וזה העצים אותי. לא היו בינינו חילוקי דעות מרחיקי לכת, אבל בתקופת הקורונה, כשהם התנגדו למתווה פיצויים לאומיקרון, אמרתי לאלכס: ‘אין ועדה עד שיש מתווה’, וזרקתי את המפתח עד שהמתווה התקבל. ככה היה גם עם אגרת הגודש. היום גפני עושה אותו דבר לסמוטריץ’”.
“ניפגש עם תקציב מספר שלוש”
שתי סוגיות שלא הצליח לקדם במסגרת ממשלת השינוי לא מרפות מבליאק: “רשת הביטחון לעצמאים, שסוכמה עם לפיד ואביר קארה ושהיה צריך רק להצביע עליה, והממשלה הנוכחית לא אימצה. גם את העלאת קצבת האזרחים הוותיקים, שלצורך כך גייסנו תקציב של 3.5 מיליארד שקלים, לא הצלחנו להעביר. זה אוכל אותי”.
המעבר לתפקיד מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים תסכל את בליאק. בעיקר כי יכולת ההשפעה שם נמוכה, עד בלתי קיימת. “אי אפשר לנצח בהצבעות, אלא רק לבלום אותן ולהשפיע איפה שאפשר. בתחילת המלחמה מתווה הפיצויים עד סוף דצמבר עמד על 4 מיליארד שקלים. גפני ביקש ממני ומינון אזולאי לעבוד עליו והגדלנו אותו ל־17 מיליארד”, הוא מתגאה.
בדיוני התקציב בוועדה חשפת שבאוצר משחקים במספרים.
“חשפנו שמדובר בפיקציה. מעבר לזה שהוצאנו מאגף תקציבים הודאה שההימנעות מקיצוץ בכספים הקואליציוניים נעשתה בניגוד לדעתם, גילינו שיש עוד מיליארד וחצי כספים קואליציוניים ושעם סגירת המשרדים המיותרים אפשר להגיע לחיסכון של 3.4 מיליארד שקלים. גם תחזית ההכנסות, שהתבססה על 1.9% צמיחה וירדה ל־1.7%, לא שוקללה בתחשיב הגירעון, והדבר החשוב ביותר שחשפתי הוא ש־5 מיליארד דולר שהבטיחו לנו האמריקאים לא יגיעו.
“ועוד יותר מזה”, ממשיך בליאק. “מס רכוש היה אמור לשלם פיצויים בגובה של בין 20 ל־24 מיליארד שקלים. ההוצאה הזאת לא נכנסה לתקציב, וזה מטריד בכל המובנים. או שהם לא מתכוונים לשלם את הפיצוי לאזרחים עד סוף השנה, או שלא רוצים להגדיל את הגירעון עכשיו, אז דוחים את תחשיב ההוצאה לשנה הבאה. זאת הסיבה שאני אומר שהתקציב הזה הוא פיקציה, ולכן כולנו ניפגש שוב פה עם תקציב מספר שלוש והורדת דירוג מספר ארבע”.
“קשה לזכות באמון המשקיעים מחדש”
ביקשתי מבליאק לנסות לתאר מה יקרה כאן בשנה הבאה. התחזית שלו מאוד קודרת. “החשש הגדול הוא משילוב של אינפלציה ומיתון, מה שמכונה סטגפלציה. אם תוכניות האוצר יתממשו, נשלם יותר מס הכנסה, כי יקפיאו את מדרגות המס, והנטו שלנו יקטן. זה ישפיע על יישובי ספר, אלו שמקבלים הטבות מס, אותם תושבים בצפון שגם ככה גמורים. תהיה עליית מחירים, כיוון שבשנה הבאה נשלם יותר מ־8 מיליארד שקלים רק על ריבית בגין החזרי החוב, כתוצאה מהורדת הדירוג והגדלת הגירעון. זה יגביל מאוד את הוצאות הממשלה בחינוך, בבריאות וברווחה.
“בתחילת מרץ הייתה אמורה להיכנס לתוקף אגרת הגודש והיו צריכים לבנות שישה חניונים של ‘חנה וסע’. אם לא תהיה אגרת גודש, ש־50% מההכנסות שלה אמורים לממן את פרויקט המטרו, אז גם הוא יתעכב והפקקים יתגברו. בשורה התחתונה, בשנה הבאה כולנו נרגיש ירידה ברמת החיים. חלק משמעותי ממעמד הביניים יהפוך למעמד נמוך, על סף העוני. לכל זה צריך להוסיף הגירה של רופאים ומהנדסים והיפוך שרוול של חברות טכנולוגיה, שיירשמו בחו”ל. אופן ניהול המלחמה מאוד משמעותי, כי מה שגומר אותנו זאת מלחמת ההתשה שעשויה לגרום למשבר כלכלי. זו הסיבה שהמלחמות שלנו קצרות”.
אני לא בטוחה שממשלת שינוי של מפלגות האופוזיציה, הייתה לוקחת את הסיכון ומטילה גזירות קשות על הציבור, בטח כשבחירות נמצאות באופק.
“ב־2013, כשלפיד היה שר האוצר, הוא עשה צעדים קשים שפגעו בו אלקטורלית כדי לסגור את הגירעון ששטייניץ השאיר לו. אנחנו ביטלנו את החל”ת בקורונה, מה שלא הוסיף לנו תמיכה, והקפצנו את המשק. אני מזכיר שקיבלנו גירעון של 11% והחזרנו את המשק עם עודף. לפיד יודע ללכת לצעדים נכונים ולא בהכרח פופולריים. יש לו את המנהיגות, לטוב ולרע”.
סמוטריץ’ טוען שהמלחמה היא זו שהביאה לקריסה הכלכלית.
“המשבר הכלכלי התחיל עוד לפני המלחמה. הכנסות המדינה ירדו דרסטית, והפער שלנו מול העולם גדל בכל יום. אם עוד לפני המלחמה היו מבטלים את הכספים הקואליציוניים, סוגרים משרדים מיותרים ומבטלים תוכניות לא נחוצות, אפשר היה לבלום את ההידרדרות של המשק ולא היו מורידים את דירוג האשראי בשתי דרגות. בגלל שהממשלה סירבה לעשות זאת באופן מופגן, קיבלנו את מה שקיבלנו".
"יגידו, לא מדובר בכסף גדול, והוצאות המלחמה הן המשמעותיות באמת. העניין הוא לא הסכומים, אלא הפגיעה במוניטין וביכולת של הממשלה להעניק לאזרחים שירות ראוי", הוסיף.
“ובואי נדבר על עוד פיקציה: כשנתניהו וסמוטריץ’ אומרים שכאשר שתסתיים המלחמה הדירוג יעלה בחזרה מיד – זה שקר. כלל ידוע בכלכלה אומר: קל לאבד את אמון המשקיעים, אבל קשה לזכות בו מחדש. לקח למודי’ס חמש שנים להעלות בחזרה את הדירוג בפעם הקודמת מ־3 ל־2, ועוד שמונה שנים מ־2 ל־1. תוך שלושה חודשים חזרנו יותר מ־13 שנים אחורה. גם אם מחר המלחמה תסתיים, ייקח לנו שנים לחזור למצב הקודם”, אמר.
כלל ידוע בכלכלה אומר שאחרי מלחמות ההתאוששות חדה.
“לא בהכרח. אחרי מלחמת יום כיפור נכנסנו לעשור אבוד. הכל תלוי בפעולות הממשלה להגדלת מנועי הצמיחה בתעשייה, בהייטק ובעסקים קטנים. וזה לא קורה. הם הפכו את תקציב המדינה לסמרטוט שאפשר לנגב איתו הכל”.
“מותר לעשות כסף, אבל גם למדינה מגיע להרוויח”
ובכל זאת, שר האוצר מתכוון לעשות כמה צעדים חשובים, כמו טיפול מקל ברווחים הכלואים, שיכניס הרבה כסף ובאופן מיידי לקופת המדינה.
“עשו את זה ב־2009 וב־2017. ההערכה שלהם לגבי הכנסות של 10 מיליארד שקלים היא מופרזת. מה שכן, זה יגרום לאי־חלוקת דיבידנדים כדי לחכות למבצע הבא. הרבה יותר זול לגייס כסף ולהגדיל את הגירעון, ההפסד לקופת המדינה יהיה נמוך יותר. אגב, אני לא מסכים עם הקביעה שמדובר בהטבה לעשירים, כי יש גם עסקים קטנים שמתנהלים ככה, והם לא עשירים גדולים.
“אני מתנגד גם למיסוי קרנות השתלמות. אם מטילים מס מהשנה השישית, אנשים ימשכו את הכסף לפני הדד־ליין ויפנו אותו לאפיק השקעה אחר. זה יפגע במוסדיים ויאיים על היציבות הפיננסית. תקבלו אפס הכנסות, תפגעו בגופים פיננסיים – ובסוף הכסף ילך למקום אחר”.
ומה עם מיסוי על רווחי הבנקים?
“זה מס נכון. אם כתוצאה ממנו יתנו עוד כסף למילואימניקים, אז זה אפילו מבורך. במקרה כזה את המס הקבוע הייתי נוטה להמיר במענק חד־פעמי שלהם לקופת המדינה”.
הבנקים טוענים שהבטיחו להם שמיסוי על רווחיהם לא יעלה שוב לסדר היום, אחרי ששילמו יפה לקופת המדינה. הם יילחמו.
“אני לא זוכר הבטחה כזאת. גם הבנקים צריכים להתגייס. המשחקים שלהם עם הריבית על הפיקדונות לא היו בסדר. מותר לעשות כסף, אבל גם למדינה מגיע להרוויח”.
הצבעת בוועדת הכספים נגד העלאת המע”מ.
“מהטעם הפשוט שאם הממשלה לא מקצצת בעצמה, שלא תעז להעלות מיסים לאזרחים”.
לפני שנפרדנו שאלתי את בליאק אם הוא חולם להיות יום אחד שר האוצר. “48 שעות חולפות מרגע קבלת ההודעה של ח”כ שהוא נבחר, עד שהוא מושבע. מיד אחרי שקיבלתי את ההודעה שאני נכנס לכנסת, אחת העיתונאיות שאלה אותי איזה שר אני רוצה להיות, והציעה את תפקיד שר האוצר. צחקתי ואמרתי שאני אפילו עוד לא ח”כ.
“אני מאוד אוהב את הכנסת, ולא במקרה אני נמצא במקום הראשון בהשתתפות בוועדות. אם תשאלי איזה תפקיד הייתי שמח לקבל, הייתי עונה יו”ר ועדת הכספים. זה הרבה יותר מעניין אותי מלהיות סגן שר, או שר לענייני כלום”.
