יומיים לאחר שבעה באוקטובר 2023 גויס נתי דרי למילואים. הוא השאיר את משפחתו בבית, השהה את העסק שלו כטכנאי מזגנים - ומאז ביצע שירות ארוך וממושך של כמעט 400 ימים, בעזה ובלבנון, כלוחם בחטיבת השריון 188. בעוד הוא מסכן את חייו בשטח, צופיה, אשתו, שנשארה עם שלושת ילדיהם, גילתה יום אחד כי נתי חייב סכום אדיר לביטוח הלאומי.
“בפן הכלכלי, חשבתי שאין מקום לדאגה”, כתבה צופיה בפוסט שפרסמה, “הביטוח הלאומי מכסה ומשלם את הכסף במקום העסק, מס הכנסה משלים את ההפרש בפיצויים על ההפסדים. אבל אז הסתיימה 2023, עושים חישוב ומה מסתבר? ששלושת החודשים האחרונים של 2023, שבהם נתי היה במילואים, הורידו לנו את ההכנסות השנתיות, וזה גרם לפער פסיכי של 21 אלף שקל שאנחנו חייבים למדינה. חשבתי שאני הוזה, שזו טעות”.
נתי הוא לא היחיד. בחודשים האחרונים, אלפי משרתי מילואים בעלי עסקים, שמאז פרוץ המלחמה עזבו את עבודתם והתגייסו לשירות ממושך וארוך, לעיתים בכמה פעימות, החלו לקבל דרישות מהביטוח הלאומי להחזר תגמול המילואים שקיבלו.
מנגנון חוק הביטוח הלאומי קובע כי גובה התגמול שמקבלים המשרתים העצמאים יינתן בהתאם להכנסותיהם בפועל. במילים אחרות, השכר בגין המילואים נקבע לפי ההכנסה שהייתה למשרת בטרם יצא לשירות. כאשר ההכנסות של בעל עסק יורדות בזמן המילואים, נוצר פער בין הסכום שקיבל מהביטוח הלאומי לבין ההכנסה שלו בפועל. מכיוון שהכנסות בעל העסק יורדות באופן טבעי כתוצאה מהשירות הממושך, החוב מגיע לעיתים לאלפי ועשרות אלפי שקלים. מדובר בתופעה שעלולה להחריף בתחילת 2025, עם הגשת הדוחות השנתיים ל־2024.
וכך, מילואימניקים שעזבו את ביתם לתקופות ממושכות וסיכנו את חייהם בעזה ובלבנון, בזמן שהעסק שטיפחו קרס – חזרו הביתה וגילו שהם חייבים כסף שקיבלו כ”משכורת” עבור המילואים. “במדינה מתוקנת, החוב היה הופך לזכות”, כתבה צופיה. “מתנה על שנה של הקרבה פיזית ונפשית. אבל במדינה שלנו הכל עקום: מי שנותן את נשמתו, גופו וחייו – לוקחים ממנו”.
חשוב לציין: בביטוח הלאומי וברשות המיסים מודעים לבעיה כבר כמה חודשים, וניסו לקדם חקיקה שלפיה גם אם תימצא ירידה בהכנסות העצמאים, הם לא יחויבו להחזיר את הפער בדמי המענקים שקיבלו - אך במשרד האוצר התנגדו לכך. לפי הביטוח הלאומי, באוצר נימקו את התנגדותם בכך שלעצמאי שהכנסותיו ירדו יש שני פתרונות מהמדינה: מענק מקרן הסיוע של משרד הביטחון ומענק לעצמאים מרשות המיסים. “הם טוענים שעם המענקים האלו, החוב מתקזז”, נאמר בסרטון שפורסם ברשתות החברתיות של הביטוח הלאומי.
ואכן, יש דרך לקזז את החוב. אולם היא דורשת דיווח מסוים של רואה חשבון, פנייה לקרן הסיוע, ומהווה תהליך בירוקרטי מסורבל ומייגע שנועד להבטיח מטרה פשוטה – שמילואימניקים יקבלו את התגמול שמגיע להם. החקיקה שנבלמה הייתה יכולה לחסוך זמן יקר ומאמץ מיותר של אזרחים טובים שמסתבכים בין שדה הקרב לעסק המדשדש.
ביום שני האחרון, לאחר חודשים שבהם העניין נשאר תלוי באוויר, הודיע סמוטריץ’ חגיגית כי הוא “מקדם מול הביטוח הלאומי תיקון חקיקה, שיבטל את האבסורד שבו חיילי מילואים מתבקשים לשלם חוב שנגרם בשל שירות מילואים ממושך ואי־מיצוי זכויות דרך קרן הסיוע״. סמוטריץ' הוסיף כי ביקש מהביטוח הלאומי "להקפיא את כל קיזוזי המקדמות עד העברת החקיקה. פערים הנובעים מבירוקרטיה לא יכולים לבוא על חשבון חיילי המילואים הנמצאים בעומס רב”.
בביטוח הלאומי קיבלו זאת בהפתעה רבה, שכן לדבריהם האוצר היה הגורם המעכב באירוע. אז מה פתאום, אחרי כל כך הרבה זמן, השר נזכר לפעול בנדון? סמוטריץ׳ מצידו אמר שהנחה את הביטוח הלאומי “כבר לפני חצי שנה להגיש תיקון חקיקה”, ולצערו זה לא קרה. אולם חשוב לזכור: המוסד לביטוח לאומי אינו גוף מחוקק. הוא יכול אולי לנסח הצעת חוק, לקדם אותה, אולי אפילו להפעיל אי אלו לחצים - אבל בלימה של שר האוצר לא מותירה לניסיונות הללו יותר מדי סיכוי.
בתגובה להודעה זו, שיגרו מהביטוח הלאומי מסר חריף לשר: “אחרי עשרה חודשים שהביטוח הלאומי מבקש לשנות את החקיקה ולא לייצר מלכתחילה חובות למילואימניקים העצמאים, אנו שמחים שסוף־סוף, לאחר שיחות, פגישות, דוגמאות והצלבות נתונים, דעתנו התקבלה. נכון היה לקבל את דעתנו בטרם יצירת החובות ובטרם חיילי מילואים שסיכנו את חייהם עבור אזרחי ישראל - קיבלו חוב. הטענה כי פשוט ניתן ‘לדרוש’ לבטל חובות של עשרות מיליוני שקלים כי הנחו גוף סטטוטורי - אינה נכונה וגם לה יש הליך משפטי. טוב שיש הסכמה להעברת החקיקה, חבל שנדרשו לכך ‘רק’ עשרה חודשים”.
בינתיים, בעוד שר האוצר מבטיח לקדם חקיקה שלא מקודמת, אלפי מילואימניקים, בהם נתי, ממשיכים לקבל דרישות להחזיר למדינה את השכר שמגיע להם. “אנחנו אמורים לשתוק, לקבל את המחדל”, אומרת צופיה. ״להוריד את הראש ולהמשיך לשלוח את הבעלים שלנו להילחם בלבנון, למות על קידוש השם, ולקוות שאולי אנשים טובים יעזרו לנו כשנקרוס כלכלית בגלל המחדל הממשלתי״.
ועד שנתי ישוב הביתה, בתקווה לקצת יותר מאפטר קצר, ויוכל להתחיל לשקם את העסק שלו כטכנאי מזגנים, נותר רק לתהות כפי שתוהה צופיה – “איך אפשר להתעמר דווקא באנשים הכי טובים?”.