כשהתיישבתי לשוחח עם אילן פלטו, כלכלן, לשעבר בכיר במשרד האוצר ומי שמשמש כיום כמנכ”ל איגוד החברות הציבוריות - חשבתי שנתמקד בעיקר בהורדת דירוג האשראי, בתקציב 2025 ובמימון המלחמה האינסופית שאנחנו נמצאים בה. אלא שהשיחה עם פלטו, מהכלכלנים הבכירים בישראל ומי שכיהן בעבר גם כיועץ הכלכלי של יצחק רבין ושמעון פרס, גלשה גם לענייני יוקר המחיה ולגישה קצת אחרת, ואולי פחות צפויה ומקובלת.
רבות דובר כאן על עליית מחירי המזון, הטואלטיקה והדלק. גם השיח הציבורי מבקר בחריפות את המגמה, ובצדק. אלא שבעיני פלטו, המייצג כאמור גישה אחרת, הגורם העיקרי להעלאות המחירים טמון דווקא בפעולות שבאחריות המדינה (העלאת מחירי הדלק, הארנונה, החשמל, העלאת שכר המינימום, ריבית בנק ישראל ועוד), הדוחפות את החברות להעלות מחירים. מעבר לכך, חלק מהאשמה טמונה גם בנו, האזרחים.
“ה'עליהום' הציבורי כלפי חברות עסקיות בישראל מופרז”, פותח פלטו. “על פי חוק החברות, כל חברה מחויבת למקסם את הרווחים שלה. זה אולי נשמע ‘לא חברתי’, אבל אנחנו חיים בחברה קפיטליסטית וזו התכלית של כל חברה עסקית ומה שמאפשר את קיומה והישרדותה. רווח הוא כמובן לא חזות הכל, אבל בסוף זו סוגיה של ביקוש והיצע”.
כלומר, הביקורת על החברות מיותרת?
“מיד קופצים על מי שמעלה מחירים, אבל הציבור קונה, וכשהציבור קונה - המחירים עולים. זהו כלל בסיסי בכלכלה, היצע מול ביקוש. אם לא היה כסף בידי הציבור, אי אפשר היה להעלות מחירים. הפירמות והחברות פועלות תמיד למקסום התשואה של בעלי המניות, ואף אחד לא יעלה מחירים אם הוא יבין שבעקבות אותה העלאה הרווחים שלו יקטנו. העלאות מחירים מתקיימות רק כשזה מגדיל את הרווחיות, והגדלת הרווחיות אפשרית רק כשיש כסף בידי הציבור”.
"כיוון שאינו מבשר טובות"
פלטו בהחלט משאיר חומר למחשבה לציבור המתלונן והמבזבז כאחד, אך הוא גם מעביר ביקורת על התנהלות הממשלה והאוצר בכל הנוגע לתקציב המדינה. “תקציב 2025 לא טומן בחובו שום בשורה לכלכלה הישראלית”, אומר פלטו. “הוא מטפל רק בנושא הגירעון, ובעיקר בנושא המיסים, ואין בו דבר שעשוי להביא צמיחה למשק הישראלי. זה פספוס מאד גדול”.
מלחמה של יותר משנה, ועוד היד נטויה, יצרה ללא ספק בור גירעוני.
“תראי, אין בתקציב רפורמות מבניות, או בשורה, או צמיחה. בתחום הטיפול בגירעון, הייתי אומר שהחלוקה היא לא שוויונית ושהציבור היה מוכן לקבל את הגזירות שמטילים עליו אם הוא היה מרגיש שהן מוטלות בצורה שוויונית. אבל גם פה יש פספוס גדול. גם ההחלטה לצמצם כמה משרדי ממשלה כמובן מוסמסה. שלא לדבר על קיצוצים. הן הציבור והן הכלכלנים והאנליסטים היו רוצים לראות תקציב הרבה יותר ‘מוזל’ מבחינת קיצוצים, וגם כזה שנושא בשורות משמעותיות - ואין לא את זה ולא את זה”.
גם בעניין תקציב הביטחון יש לפלטו השגות. כמי ששימש בעבר כרפרנט הממונה על תקציב הביטחון במשרד האוצר, הוא טוען שההתנהלות שגויה ומדאיגה. “על פי ניסיוני, מה שרואים במספרים לא תמיד מבטא את מה שבאמת קורה”, הוא מסביר. “יש כמה פרמטרים בתקציב הביטחון שהם קריטיים. אני מתעלם כרגע מהוצאות המלחמה, ומתרכז ברמה הבסיסית בתקציב הביטחון עצמו. לצערי הרב, הכיוון שאליו הולכים לא מבשר טובות מכמה סיבות, כולל האווירה הציבורית, שמתחברת בסוף לחיפוש אשמים במלחמה. יהיה קל לומר שאחד האשמים זה התקציב הקטן, אף שאני משוכנע שאין שום קשר בין גודל התקציב להיערכות ולקונספציה, או להתמודדות שלנו במלחמה עצמה. אנחנו ניפול בנקודה הזאת של תקציב הביטחון הבסיסי, ויהיו לזה השלכות קשות על הכלכלה שנים קדימה. גם על היכולת שלנו להוציא תקציב על דברים אחרים, וגם בסופו של דבר על היכולת שלנו לצמוח ולהתקדם מבחינה כלכלית”.
בשנת 1982 שימש פלטו אחראי על תקציב הביטחון בזמן מלחמת לבנון הראשונה. “הפקנו לקחים ממלחמת יום הכיפורים”, הוא מספר, “הפרדנו את התקציב לשניים: תקציב ביטחון ותקציב להוצאות מיוחדות. זה עבד. הוצאות המלחמה הן חד־֫פעמיות, והתקציב חוזר לגודל הבסיסי שלו. כשזה לא קורה, זאת בעיה”.
אחת הבעיות הנוספות שמאתר פלטו בתקציב החדש היא אי־התייחסות לשוק ההון. “חוסר ההתייחסות הזה הוא אחד הפספוסים הגדולים, משום שבשוק ההון לא חסר כסף, לגופים המוסדיים יש לא מעט כסף, וההשקעה במדינת ישראל והחיסכון במדינת ישראל הם בין הגדולים בעולם. יש מספיק מקורות. כאן לא פעלו לדעתי מספיק כדי להשתמש בשוק ההון כמרכיב חשוב לצמיחה של הכלכלה בישראל, אף שהגשנו לא מעט תוכניות מסודרות למשרד האוצר שקיבל אותן בחיוב אך לא עשה דבר”.
מה לדעתך היה אפשר לעשות שלא נעשה?
“אפשר היה לפעול בכמה מישורים שיכולים לעזור, כמו הסטת השקעות לישראל (בניגוד למה שקורה היום, כשרוב הכספים מופנים לחו”ל - ט”ל) של הגורמים המוסדיים. ועשו את זה בעבר. ניסיון העבר מראה שבסוף המדינה לא באמת צריכה להכניס את היד לכיס, ובטווח הארוך ההשקעות מניבות תשואה טובה לגופים המוסדיים.
ומה לגבי הרגולציה? אין נוכחות של הייטק ישראלי בבורסה בתל אביב.
“זה הדבר השני: לעודד חברות שנסחרות בחו”ל להירשם בישראל, לעודד חברות לבוא ולהנפיק פה. יש לא מעט תחומים ברגולציה שאנחנו צריכים לטפל בהם, וההיענות היא לא גבוהה. החל מעידוד חברות קטנות ובינוניות ופחות תיווכים. יש שורה ארוכה של סעיפים שכבר נדונו בעבר, ואפילו היו מוסכמים על הרשות לניירות ערך, אבל לצערי הרב גם הם לא נכנסו. גם בנושא של מיסוי הבורסה: קודם כל לעשות הבחנה בין מיסוי על השקעות של ישראלים בחברות שנסחרות בתל אביב לעומת חברות שנסחרות בבורסות בעולם. צריך לעשות את ההבחנה הזאת ובאמצעותה לעודד את הפעילות בבורסה בתל אביב”.
בכל זאת אופטימי
התחומים הללו, מוסיף פלטו, לא מטופלים - לא במסגרת התקציב וגם לא מחוץ לו. “בתקופה האחרונה אנחנו רואים שהבורסה קצת התעוררה. הנפקות הן הלחם והחמאה של הבורסה, ובלעדיהן היא נידונה לכיליון. אבל יש לא מעט חברות פרטיות במדינת ישראל שיכולות להתאים להנפקות, וצריך לעזור להן ולעודד אותן על ידי הקלות. לצערי, אנחנו רואים כבר שנתיים סטגנציה בתחום”.
זו מגמה שהחלה עם המלחמה?
“זה התחיל לפני כן, מהפעילות המשפטית, המלחמות בעולם, יש הרבה מרכיבים שמשפיעים. בכלכלה אין אף פעם גורם אחד שאתה אומר 'אם אני משנה אותו, הוא משנה את כל התמונה'. כלכלה היא אוסף של הרבה משתנים ומרכיבים וצריך לטפל בכולם, או באלו שאתה יכול לטפל. אז הכלכלנים לא יכולים לטפל בסיום המלחמה, אבל הם כן יכולים לטפל בדברים שבאחריותם. ולצערי הרב, אנחנו לא רואים טיפול. גם הרשות לניירות ערך לא נכנסת לתמונה, רשות שוק ההון עסוקה בבעיות שלה והפיקוח על הבנקים יותר עסוק באיך להוציא חוזרים נוספים ורגולציות נוספות ולא באמת איך לעזור ולפתח. גם אין מישהו שרואה את התמונה הכוללת, מגבש את כולם לשולחן אחד ומסדר איזושהי תוכנית ממשלתית מסודרת של כל הגורמים במשק”.
אתה חושב שהמלחמה היא סוג של הישענות או תירוץ כדי לא לפעול?
“כולם מסתתרים מאחורי המלחמה, אבל אפשר לעבוד, יש מקום לעבוד ויש מקום לעשות הרבה דברים גם בתקופת מלחמה – ואפילו בעיקר בתקופת מלחמה. גם בהקשר של שוק ההון. שני הדברים הללו הם הבסיס להורדת הדירוג של ישראל. אין באמת יד מכוונת, אין מי שחושב קדימה לקראת צמיחה, אלא מתעסקים פה ושם רק בסגירת חורים. כשאת רואה כלכלה שהיא במצב הזה, זה משפיע גם על החלטות הדירוג שלך, אף שאתה יכול לבוא ולהגיד שמבחינת נתונים כלכליים הורדת הדירוג הייתה מוגזמת. אבל אני אומר שוב: הורדת הדירוג לא הייתה רק בגלל הנתונים הכלכליים, אלא בגלל ההסתכלות שיש סוג של חשש שהכלכלה לא באמת מנוהלת אלא יותר נגררת, והמיקוד נעשה על דברים אחרים”.
עד כמה זה מדאיג אותך?
“מאוד. משרד האוצר אמור לנהל את הכלכלה ולהגן על הסקטור העסקי, ואנחנו לא רואים את זה בשנים האחרונות. הסקטור העסקי הוא לא האויב של הכלכלה, הוא הבסיס של הכלכלה. ואם אתה רוצה לקבל את תשלומי המיסים של העובדים ושל החברות ושל הפעילות בשוק ההון, שזה הבסיס של החלטות התקציב, אתה צריך לעשות הכל כדי לתמרץ את הסקטור העסקי ולא להגביל אותו או להתעלם ממנו, ולא לנסות להפוך אותו לאויב הכלכלה”.
יש לנו נטייה לאידיאליזציה של העבר. מניסיונך כיועץ כלכלי, עד כמה המצב היה שונה ועד כמה מה שיעצת בזמנו רלוונטי בימים אלה?
“אין ספק שאנחנו כבר בעידן אחר, אבל הבסיס הוא אותו בסיס. כמות הזמן שראש הממשלה ושר האוצר עסקו נטו בכלכלה אז, גדולה לאין שיעור ממה שקורה כיום. היה ניהול, וכיום לצערי לא עוסקים בכלכלה בכלל. אין ספק שאנחנו במצב מאוד קשה, בשילוב של אינפלציה עולמית עם זו הישראלית, לצד ערעור הסדר החברתי שמשפיע על המשקיעים וקרנות ההשקעה - ונוסיף לכך את המלחמה. ובכל זאת, עברנו כבר תקופות עם אינפלציה של מאות אחוזים וגירעונות ויצאנו מהם. השילוב של תקופה קשה לצד חוסר ניהול ממוקד גורם רק להחמרת הבעיות".
נושא נוסף שמעסיק את המערכת הכלכלית הוא סכנת הריכוזיות של הגופים המוסדיים בישראל. פלטו טוען כי מדובר בעוד נושא שהממשלה לא מטפלת בו. “אנחנו מודאגים מזה. כמות המשקיעים הפרטיים בישראל לא גדולה, כמות הקרנות ההון סיכון בישראל לא גדולה, ומה שנוצר הוא שרוב הפעילות בשוק ההון מתבצעת על ידי הגופים המוסדיים. תוסיפי לזה רגולציה, שהרבה פעמים נותנת לגופים המוסדיים וטו בהחלטות של חברות ציבוריות, וכך נוצר מצב מסוכן מאד של ריכוזיות בתחום הזה. צריך לטפל בזה היום ולא לחכות עוד חמש או עשר שנים, ואז לעשות ועדת חקירה או להקים ועדה ממלכתית ולהגיד איך מגדילים את הגופים המוסדיים בשוק ההון”.
אבל הטון שלך עדיין אופטימי
“כי אני אופטימיסט מושבע. אני מאמין בחוזק של הכלכלה וביכולת שלה להתאושש. אבל אני מתחיל לחשוש בעיקר כשאני שומע את ההתייחסות של הדור הצעיר, ויש לי במשפחה גם דור צעיר. יש את כל הטלת הספק ודיבורים על ירידה שקטה או לא שקטה. ואלו הדברים שיותר מדאיגים אותי כרגע מבחינת עתידה של מדינת ישראל. ולמרות זאת, אני מאמין שבסוף נגיע לאיזשהו הסדר ונצליח להסתגל”.