ירידת מדד נובמבר מחפה על מציאות בה מקפיצים מיסים, הרשתות חוגגות – וביבי אדיש

1. מדברים מהשטח

לקורא אברהם ש. משכונת נוף כנרת בצפת נמאס. השבוע פנה אליי כדי לחלוק איתי תובנה או שתיים מניסיונו האישי בנושא המדד ויוקר המחיה. בהמשך אתייחס בהרחבה לנושא, אבל תחילה אביא את פנייתו אליי במלואה, במסגרת פורמט שאני בוחר לכנותו "מדברים מהשטח".

"באזור צפת וחצור הגלילית אין ירידת מדד. אנו לקוחות שבויים של שופרסל דיל. הבעלים החדשים הפסיקו את המותגים המוזלים. המאפים עלו מ־42 ל־50 שקל לקילו. המבצעים הופסקו: בירה קרלסברג ב־40 במקום 30 שקל", כותב לי אברהם וממשיך: "שעת עבודה במוסך עלתה מ־357 ל־427 שקל, לא כולל מע"מ. הביטוחים התייקרו. עיריית צפת העלתה רטרואקטיבית את הארנונה ב־25% לשנת 2024. מסעדות העלו מחירים ב־15%. הגיע הזמן שהתאחדות התעשיינים תמדוד את המדד ולא תסמוך על הלמ"ס שבחסות הממשלה".

לדבריו, "ראש עיריית חצור ותושבים רבים פנו לרמי לוי שיפתח סניף בחצור הגלילית, אבל כנראה שזה לא משתלם לו. בתקשורת 'מזבלים' שמס רכוש מטפל מיד בנפגעי פעילות אויב. הבית שלנו נפגע משברי טיל (שכונת נוף כנרת צפת) לפני חודשיים, המשטרה הגיעה באותו היום, השמאים הגיעו 3־4 ימים מאוחר יותר. תיקנו את הנזקים, שלחנו חשבוניות, אבל עד היום לא קיבלנו את הכסף לבנק".

המכתב הזה מתאר בקליפת אגוז (וסליחה על השימוש בביטוי המשפטי השחוק) את סיפורו של יוקר המחיה. מדברים על מדד שלילי, אבל רשתות המזון מעלות מחירים. מקטרים על עודף מיסים, ועיריית צפת ואחרות כמו תל אביב מעלות את מס הארנונה רטרואקטיבית. אבל עם כל הכבוד לרשתות המזון, לחברות הביטוח ולעלות שעות העבודה במוסכים – נטל האחריות העיקרי רובץ על הממשלה, שאינה שולחת במועד את שמאי מס רכוש, שאינה דואגת להגדלת התחרות בין רשתות השיווק – ושמאפשרת עושק של מאות שקלים בארנונה רטרואקטיבית.

2. מחיר למשתפן

אחת לזמן מה מפילים דווקא על יצרני המזון הפרטיים את אות הקלון ומאשימים אותם בתחלואי המשק, ביוקר המחיה ובהתעללות באזרחים. עוד רגע ותוקם ועדת חקירה ממלכתית למחדלי ענף המזון. זה קורה עכשיו, כי אחת היצרניות העזה להעלות מחירים, ואחריה האחרות.

תחילה לעובדות. לפי נתוני איגוד המזון בהתאחדות התעשיינים, מדד תפוקת התעשייה במזון עלה מתחילת השנה ב־2.4% בלבד. אם מביאים בחשבון את המחיר הקמעונאי, מדובר בעלייה של 3.9%. בהתחשב בעליית המדד ב־2024 (כ־3.5%), זאת עלייה ריאלית אפסית.

הנהלת אסם נסטלה קפצה השבוע ראש לבריכה בלי מים והודיעה שבעקבות ההתייקרויות במחירי חומרי הגלם והאריזה, עלויות ייצור ועלויות לוגיסטיקה, היא נאלצת לעדכן חלק מהמוצרים כמו קפה, שוקולד ומאפה, קטשופ ורטבים ב־2.2% בממוצע. מאותן סיבות העלו מחירים גם שטראוס יוניליוור, ואולי בדרך גם דיפלומט.

אלא שממש עם אישור התקציב השבוע פצחה הממשלה בפסטיבל העלאות מחירים במוצרים הנמצאים באחריותה הישירה. החשמל והמים יתייקרו ביותר מ־3%, וגם הארנונה, המע"מ, התחבורה, הביטוח הלאומי ומס בריאות. השפעתם של אלה על הצרכן היא דרמטית הרבה יותר ומביאה לייקור ההוצאה המשפחתית השנתית בכ־2,000 שקל בשנה. ממשלת נתניהו שבה ומוכיחה כל פעם מחדש שאין לה עניין או זמן לטפל ביוקר המחיה. זאת הסיבה לכך שאין לה האומץ או ההצדקה לבקר את מדיניות יצרני המזון.

אבל אפשר גם אחרת. בתקופת משה כחלון כשר אוצר הוא ידע להפוך שולחן אם אחד הקונצרנים הגדולים כמו אסם העז להודיע על העלאת מחירים. יו"ר הדירקטוריון דן פרופר זומן מיידית ללשכת כחלון, שדפק על השולחן, והוזהר מההשלכות השליליות של המהלך זה. פרופר ביטל את ההעלאה לאחר שהובטח שהממשלה תפעל להורדת עלויות היצרנים.

כחלון היה יכול להרשות לעצמו לאיים, כי הוא עצמו נהג באחריות תקציבית ופעל ללא לאות להורדת יוקר המחיה. המהלך הבולט שעשה היה הורדת המע"מ מ־18% ל־17%, עד שהגיע בצלאל סמטוריץ' והעלה אותו בחזרה. ומי היה מנכ"ל האוצר בתקופת כחלון? שי באב"ד, המשמש כיום כנשיא קבוצת שטראוס. באב"ד רואה את המתרחש וצוחק בליבו. הוא מבין שסמוטריץ' אינו כחלון, ושאם יקפיץ מחירים אף שר לא יתרגש, ואחרי מספר כותרות בעיתון הביקורת תחלוף.

לכן, כל עוד הממשלה חוגגת – למעט מהלכים שנעשים כדי לצאת ידי חובה כמו אלה של שר הכלכלה ניר ברקת – אין לה יכולת אמיתית לבוא בטענות או בדרישות לסקטור הפרטי. היצרנים מצדם פועלים לפי שיקולים כלכליים, כפי שמצפים מהם בעלי המניות. חבל שהממשלה לא סופרת באופן דומה את בעלי המניות שלה, שהם הציבור הרחב.

אז מה ניתן לעשות כדי לצמצם את ההוצאה על מזון? הממשלה חייבת לפעול להגדלת שקיפות המחירים ולהגדלת נגישות הצרכנים למידע. אבל מה ששר הכלכלה שוקל לעשות זה לבטל את חובת סימון המחירים בסופרמרקטים. סימון המחירים נועד לאפשר לצרכנים להשוות מחירים בזמן אמת ולא רק בקופה. מהלך כזה שקול בדיוק לחולה עם חום גבוה, המנסה למדוד חום במכשיר שלא מראה מה הטמפרטורה.

סימון מחירים יאפשר לצרכן לרכוש מוצרים דומים (מותגים פרטיים של יצרן הבית), גם אם לא מדובר במותגים בעלי שם עולמי. רשת קרפור החזירה השבוע למדפים את שמן הזית של המותג הפרטי. מבחינת הרשת אין סיבה לשלם עבור מוצר באיכות דומה יותר מ־30 שקל לבקבוק.
כתרופת הרגעה מוכרים לנו את הרפורמה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", אבל זה מטעה. מספרים שניתן לייבא מוצרים עם תקינה פחות מחמירה, אלא שהמהלך לא נוגע למוצרי בריאות. וחוץ מזה, יבואנים משאירים את מרבית הרווח בכיס ולא מגלגלים את מלוא החיסכון לצרכן.

3. מי יצחק אחרון

השבוע פורסמו לא פחות משלוש הצעות לרכישת השליטה בתשלובת כרטיסי האשראי ישראכרט: מצד חברת הביטוח מנורה מבטחים, מצד חברת דלק שבשליטת יצחק תשובה, שהוגשה ממש ברגע האחרון, ומצד בנק ירושלים. קדמו לכך הצעות שנשקלו מצד חברת אל־על, שהסיכוי להיתכנותן היה אפסי ולכן ירדו מהפרק.

אתייחס לשתיים הראשונות בלבד, כי בבנק ירושלים מדברים על עסקה להחלפת מניות. כבעל מניות בישראכרט לא הייתי מעוניין לקבל את מניות בנק ירושלים. בשביל זה לא צריך להמתין לעסקת ישראכרט, אלא לקנות את מניות הבנק במישרין בבורסה. אגב, בכל העסקאות מדובר על כך שעוד לפני המכירה ישראכרט תחלק לבעלי מניותיה דיווידנד במזומן של 700 מיליון עד מיליארד שקל. אז לאיזו הצעה כדאי לבעלי המניות בישראכרט להיענות?

ראשית, בעניין העסקה, המחיר העודף שהוגש על ידי דלק חשוב אבל זה שיקול לטווח הקצר. מה שבאמת אמור לקבוע בסופו של דבר הוא פוטנציאל עליית הערך של ישראכרט על ידי בעל הבית החדש. לגופים מוסדיים המחזיקים בישראכרט, ובתוכם חברות הביטוח, מומלץ להסתכל על פוטנציאל ההשבחה ושיקולים ארוכי טווח, ולא על עוד כמה עשרות מיליוני שקלים לכאן או לכאן, ולא שאני מזלזל בסכום שעוד יעלה.

 הסיכוי להשבחת ישראכרט על ידי מנורה מבטחים גבוה פי כמה מהיתכנות השבחת חברת האשראי על ידי יצחק תשובה התזזיתי. מנורה הוכיחה את עצמה בעסקאות מעולות שביצעה בעבר, כמו רכישת השליטה בקרן מבטחים החדשה או בחברת הביטוח שומרה. אתם יודעים מה? אפילו יצחק תשובה עצמו האמין במנורה, כשרכש 10% ממניותיה ואף מימש אופציה לקניית 5% נוספים. בסופו של דבר הוא נאלץ למכור את מניותיו לאחר שנכנס להשקעה בהפניקס ביטוח.

וחוץ מזה, ישראכרט אמורה לשלם קנס של 62 מיליון שקל (4% מגובה ההשקעה) אם העסקה עם מנורה לא תצא אל הפועל. למען האמת זה כסף קטן, כי במסגרת המגעים עם קבוצת דלק עשויה ישראכרט לדרוש מתשובה שיפוי למימון תשלום הקנס. אבל צריך לזכור שגם למנורה יש הזכות להשוות ולהעלות מחיר פעם נוספת.

המכשול הרגולטורי העיקרי העומד לטעמי בפני יצחק תשובה הוא מבחן "פיט אנד פרופר" שייערך מול בנק ישראל והצורך בקבלת רישיון. מוניטין העבר של איש עסקים זה אינו מזהיר. תשובה כבר מחק 1.4 מיליארד שקל בהסדר החוב לפני יותר מעשור בדלק נדל"ן. הוא גם ביצע פריסת תשלומים לבעלי איגרות החוב (והעלה את הריבית) במסגרת הסדר חובות.

השקעה בחברה פיננסית זה כבר סיפור אחר, וכאן הוא עלול להיתקע במכשול רגולטורי. מי שאמורים לסלול בפניו את הדרך לאישור הם עורכי דין מפולפלים ששכר, וכן רוני חזקיה, לשעבר המפקח על הבנקים ויו"ר הבנק הבינלאומי. נאחל לו שיצליח במשימה.

אגב, ההיסטוריה של תשובה מוכיחה שהוא סומך על בעלי שם ושותפים ציבוריים כדי שיעזרו לו. הוא צירף לדירקטוריון דלק קצינים בכירים לשעבר במשטרת ישראל, או בכירים לשעבר במערך האשראי של בנק הפועלים. בזמנו הוא שכר את שירותי גדי סוקניק כיועץ תקשורת מיוחד לאחר שפרש מהטלוויזיה. גם כשנאלץ למכור עם אקדח על הרקה את אחת מאחזקותיו, הפרידה הייתה קשה. לכן הוא תמיד טורח להשאיר אצלו נתח ממניות החברה הנמכרת (20%־25%) כדי שייהנה מאפסייד עתידי.

כשמכר את דלק ישראל למקורבו איליק רוז'נסקי, הוא נשאר עם נתח ממניות החברה. בחברת חנן מור (בשמה הנוכחי "צילו־בלו") הוא צירף את איש הנדל"ן דודו זבידה המצוין. הוא גם נשאר עם נתח ממניות דלק רכב יחד עם בעל השליטה גיל אגמון.

אבל אם נניח שבכל זאת הוא יקבל את ההיתר לקניית ישראכרט, האם יצליח להציף ערך עבור בעלי המניות? אחרי הכל, תשובה אינו האחים אמיר, שקנו את שופרסל בזכות ניסיונם בשוק הקמעונאי והצליחו להדהים את המערכת הפיננסית בצעדים העסקיים, שהביאו כמעט להכפלת ערך מניותיה. מבחינתו מדובר בעוד עסקה, כשהוא־הוא עצמו לא מבין בכרטיסי מועדון, עמלות סליקה או באשראי ללקוחות פרטיים.

התשובה (תרתי משמע) פשוטה. תשובה מעולם לא זנח את התיאבון לעסקים חדשים, אף שבעבר הצהיר שבכוונתו להתמקד באנרגיה. הוא פשוט מכור לעסקאות, והפיתוי הוא הרבה יותר חזק ממנו, ואין באמת מי שיבלום אותו. עם יתרות המזומנים הנוכחיות בקבוצת דלק, הוא לא יהסס לחזור לענף המלונאות, להצטרף כשותף לרשת בתי קפה, או להפוך לאמרגן ברשת למכירת מופעי בידור. כסף לא חסר, וההשקעות מבחינתו הפכו להובי או למשחק מונופול.

מה שחשוב באמת הוא שעיקר ההשקעות לא ייעשו על חשבון בעלי המניות בקבוצת דלק או במימון העסקה בהנפקת איגרות החוב. בסרט הזה כבר היינו והיה לו סוף לא טוב. אבל בכספו האישי הוא חופשי לעשות מה שהוא רוצה.

4. תחיית האופוזיציה

קשה להתעלם מנאומו (המתקרא "ריאיון") הלוחמני של בני גנץ, יו"ר המחנה הממלכתי, השבוע ליונית לוי בחדשות 12. קיבלנו את גנץ המנומנם על סטרואידים, ובסוף דבריו אפילו טרח להתנצל על שהרים את הקול. אצל ביבי זאת השיטה.

האופוזיציה מתחילה להתעורר. משהו קורה באוויר. מי שגורמת לכך היא הממשלה, המרימה לאופוזיציה להנחתה ומנסה בכל כוחה להעיר מתרדמת החורף. זה קורה באמצעות חידוש המהפכה המשפטית, הרצון להדיח את היועצת המשפטית, השינויים בתקשורת, ומה לא. ביקשתי מיו"ר האופוזיציה יאיר לפיד (יש עתיד) להתייחס לכל אלה, אבל תחילה להזנחת הטיפול הממשלתי בבעיית יוקר המחיה, ולשאלה אם באמתחתו פתרונות לבעיית המחירים.

"החוליה החלשה בעניין יוקר המחיה היא הממשלה, ולכן כולם מרשים לעצמם להשתולל", אומר לפיד. "כשלא סוגרים משרדי ממשלה מיותרים, לא מבטלים כספים קואליציוניים, דירוג האשראי יורד, מה שמגדיל את ההוצאות בתקציב – זה איתות מובהק שלממשלה לא אכפת מיוקר המחיה.
"כשהייתי ראש ממשלה, ישבנו במשך שלושה לילות לחשוב כיצד נמנעים מהעלאת מחיר הלחם האחיד. רציתי לשדר שמדובר בבעיה רצינית. הפעם האחרונה שבה התכנסה ועדת השרים ליוקר המחיה הייתה בפברואר. יש הוכחה טובה יותר שלממשלה לא אכפת מהמחירים?".

לפני עשור הצעת להנהיג מע"מ אפס על דירות. יש לך רעיונות דומים בתחום?
"ביש עתיד הצגנו תוכנית כלכלית שבנינו עם הרבה מאוד סעיפים. הדבר המיידי שהייתי עושה היום הוא סגירת משרד הכלכלה, צמצום סמכויות משרדים אחרים והקמת משרד ממשלתי שיטפל רק בענייני יוקר המחיה. הייתי נותן לו לעבוד, מגדיל את סמכויותיו כדי לעשות את המאמץ הגדול להורדת מחירים. הייתי אז מגדיר את הנושא כמטרה לאומית. אולי הייתי חושב גם על מיניסטריון להתייעלות.

"ניתן להסתדר כיום רק עם 16 משרדי שרים. ב־2013 העברתי בחקיקה אישור ל־18 משרדי ממשלה בלבד. בשביל מה צריך 34 משרדים, כשיותר מ־15 מתוכם מיותרים לגמרי ואפשר לסגור אותם בלי שאף אחד ירגיש? אלה משרדים שגוזלים מאות מיליונים ומיליארדים של שקלים מיותרים.

"אתה יודע מה הבעיה? הבעיה הגדולה היא שאת הממשלה לא מעניינים שלושה סוגי אזרחים: אנשים עובדים, אנשי מעמד הביניים ואנשי מילואים. בזמן שמעבירים מיליארדי שקלים האחד לשני, ניסיתי לאשר חקיקה שתיטיב עם אנשי מילואים, אבל בקואליציה התנגדו. בזמנו שאלתי 'איפה הכסף', ועכשיו אני שואל לאיפה צריך ללכת הכסף. התשובה היא למעמד הביניים".

האם אתה יכול להרשות לעצמך מבחינה כלכלית לטוס בביזנס?
"התשובה היא כן, אבל תלוי לאן אני טס. אם מדובר בטיסות קצרות, אני טס באקונומי. בטיסות ארוכות אני בביזנס. בניגוד לשפע שרי הממשלה הטסים לחו"ל בביזנס על חשבון המדינה, אני טס על חשבוני הפרטי בלבד, אלא אם מדובר בשליחות מטעם המדינה".

פרסמתי בטור זה בשבוע שעבר על נבחרת הדירקטורים והמלצתי לסגור אותה. האם לתוצאה הזאת ציפית עשר שנים אחרי הקמתה?
"הקמת הנבחרת הייתה רעיון מצוין, אבל הביצוע של ממשלות הליכוד לאחר מכן דרדר אותה למצב גרוע. הליכוד לא רצה מלכתחילה את הנבחרת, כי היא הפריעה לו למינויים פוליטיים. הנבחרת הצליחה בעבר, הביאה לשינוי מבני שגרר את מעברן של החברות הממשלתיות מהפסדי עתק של 600 מיליון שקל לרווח של יותר ממיליארד שקל. זאת הייתה הצלחה אדירה.

"הרעיון בתחילת הדרך היה להתחיל בקריטריונים חמורים ולהרחיב אותם לאחר מכן. זה לא נעשה כי ב־2014 עזבתי את האוצר, ואת מקומי תפסו אנשי ליכוד שרצו מינויים פוליטיים. ניהול הוא דבר יומיומי, ולכן אסור לבטל את הנבחרת, אלא לבחון מחדש את הקריטריונים הרלוונטיים".

המהפכה המשפטית מתקדמת על סטרואידים, כולל פגיעה בשופטי בג"ץ ובתאגיד השידור והדחת היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה. האם אתה לא חושש מאובדן הדמוקרטיה?

"בפעם הקודמת של ניסיון המהפכה, התוצאה הייתה 1,800 הרוגים, 12 אלף פצועים ו־100 חטופים. חמאס ראה בקרע שנוצר בעקבות המהפכה הזדמנות לתקוף מיידית. עוד לא התאוששנו וכבר מחזירים את המהפכה, וזה ייגמר רע מאוד מבחינה ביטחונית וכלכלית. זה הטירוף של יריב לוין בגיבוי ביבי עם הבעיות המשפטיות. אם המצב הנוכחי לא ישתנה, זה בהחלט יוביל לאובדן הדמוקרטיה, וישראל לא תהיה כפי שהיא היום".

איך אתם מתייחסים לניסיון הדחת היועמ"שית?
"הנקודה שבה אנחנו כאופוזיציה יכולים להתערב היא באמצעות עתירה לבג"ץ, כי מדובר במהלך לא חוקי. במקרה שבג"ץ יתערב, הממשלה תיאלץ לציית לחוק. אנחנו נהיה שם, והדבר החשוב הוא שהממשלה המטורפת הזאת תציית. ברור שהסיבה שנתניהו מאפשר את זה היא משפטו. אם הערעור על משפטו יגיע לבית המשפט העליון, והדיון ייעשה על ידי שופטים שהוא מינה – התוצאה ברורה.

"גלי בהרב־מיארה קיבלה החלטות לא נוחות גם בממשלת השינוי, אבל כשאמרה לנו שאנחנו עושים משהו לא חוקי, כיבדנו בלי להתבכיין. זה מה שעושה כל ממשלה נורמלית, אבל לא ממשלת נתניהו. הממשלה הזאת רק צורחת, כי היא לא באה באמת לעבוד. הביטחון האישי בשפל, בגבולות רואים מה שקורה, ועל הכלכלה דיברנו. אז הם מחפשים אשמים וגם את האופוזיציה. כשאתה יושב בממשלה, יש לך שתי אפשרויות: אתה יכול לעבוד קשה ולהצליח, או להאשים את כל האחרים בכישלונות, וזה מה שהם עושים".

האם לדעתך חוק ההשתמטות יעבור? ואם כן, מה יקרה?
"אני לא חושב שהוא יעבור. אין לו רוב בכנסת. לא ייתכן שבכל יום בטלוויזיה יופיע 'הותר לפרסום' – ואז יעבירו חוק השתמטות רק בגלל הפוליטיקה. זאת חרפה ועלבון קשה ללוחמינו המצוינים ולאלפי פצועי צה"ל".

האם אתה מבין לליבם של טייסים ששוקלים להפסיק להתנדב על רקע זה?
"לא. אני נגד כל סוג של סרבנות, גם אם מדובר בהתנדבות. אבל זה מגוחך שבממשלה מדברים על סרבנות בגלל דברים שאמר בעל תפקיד מהעבר, ובמקביל היא מנסה לקדם את חוק הסרבנות. הטייסים שאני מדבר איתם הם ציונים ונלחמים למעננו בכל דרך. אני ממליץ להשאיר את הצבא מחוץ למשחק הפוליטי".

אם אסון 7 באוקטובר היה קורה בממשלתך, מה היית עושה? מקים ועדת חקירה? מקבל אחריות ומתפטר?
"ראשית, זה לא היה קורה אצלנו, כי ממשלתנו לא עסקה בהפיכה משפטית או בסיגרים ושמפניות, אלא בביטחון ישראל ובכלכלה. היינו ערניים לכל איום והגבנו כשצריך. הפסקנו את מזוודות הדולרים לחמאס והתנגדתי בתקיפות לקונספציית חיזוק חמאס שנמשכה כעשור. לו חלילה זה היה קורה במשמרת שלי, חודש לאחר מכן הייתי מתפטר ומקים ועדת חקירה ממלכתית. אבל אצל ביבי לקיחת אחריות אישית זרה לו ולאנשים מסביבו.

"אבל אין מה לדאוג: לא ישכחו לו את אסון 7 באוקטובר, האסון הגדול לעם היהודי מאז השואה. זה קרה רק אצלו ולא יעזור לו כלום. מבחינת צבאית היו הישגים יוצאים מהכלל, אבל ניצחון אמיתי יהיה רק כשנחזיר את כל החטופים, ולאחר מכן, כשנקים קואליציה עם הסעודים שתנהל את עזה, תייצר הסדרים עם סוריה ויפתרו את בעיית הטרור האיראני. הצבא מאפשר לדרג המדיני לשנות את פני המזרח התיכון, אבל חבל מאוד שהממשלה הזאת לא מסוגלת לכלום".

האם ביבי מוכן לשלם את המחיר הפוליטי להחזרת כל החטופים?
"למרבה הצער, אני חושש שלא. היה אפשר לעשות עסקה כבר באפריל וגם ביוני – ולא נעשתה. הסיבה לכך היא פוליטית. זה נורא להגיד את זה, אבל זה המצב. גם עסקה בפעימות היא טעות. צריך עכשיו להחזיר את כל החטופים בבת אחת, אבל זה לא נעשה בגלל בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר. כל השאר זה תירוצים".

האם אתה לא מיואש מכישלון האופוזיציה להפיל את ממשלת נתניהו למרות המחדל הביטחוני?
"אני אף פעם לא מיואש, כי ייאוש זאת לא תוכנית עבודה. נדיר שאופוזיציה מפילה ממשלה, אבל בסוף נפיל אותה למרות אילוצים אובייקטיביים. לולא האופוזיציה היינו כבר בשיא המהפכה המשטרית ואחרי חוק ההשתמטות. הממשלה גם לא תיפול מבפנים, כי מרבית חברי הכנסת שלה ילכו הביתה. התפקיד שלנו הוא לייצר את התנאים שהממשלה תפיל את עצמה".

אתה אחד הקורבנות העיקריים של מכונת הרעל. האם אתה מתרגש מכך?
"לא. אני אומר לאנשים המפעילים את מכונת הרעל – 'ממה אתם בדיוק מפחדים שאתם תוקפים?'. אם תוקפים אותי בלי סוף, אז כנראה יש להם סיבה טובה מאוד לפחד ממני ומכוחה של יש עתיד. אנחנו אלטרנטיבה שלטונית אמיתית".

האם אתה רואה היתכנות לבחירות כבר ב־2025?
"בהחלט כן. בסוף, גם אם יעבירו את התקציב ל־2025, את התקציב ל־2026 הם כבר לא יעבירו בגלל הבחירות המתקרבות. ייתכן שנצא בנובמבר 2025, ולדעתי אפילו קודם. אני קורא לכולם להחזיק מעמד עד אז ולא להתייאש. בממשלת נתניהו מבינים שכל הטוב שהביא צה"ל נמצא כבר מאחור, וביבי ינסה לנצל הצלחות מסוימות כדי להקדים את הבחירות. חוק ההשתמטות מבחינת הקואליציה הוא אסון וגם התקציב ל־2026.

"גם המשפט של ביבי הוא אסון מבחינתו. הוא סותר את עצמו בלי סוף, ועוד לא התקרבנו לחקירה הנגדית. ממשלת נתניהו היא חולה, ודברים חולים מתפרקים לבד. הממשלה הזאת תוקפת את עצמה ולא רק את מדינת ישראל".