רהיטי יוקרה בעיצומה של מלחמה: מנכ"ל ניסו רהיטים על האתגרים וההזדמנויות

קצת קשה לדבר על קניות ויוקרה בזמן שיש חטופים בשבי ובזמן שמדינת ישראל נמצאת בעיצומה של אחת המלחמות הקשות בתולדותיה. ובכל זאת, אחת ההשלכות של התקופה נעוצה לא רק במחירים המאמירים (ושעוד האמירו קודם לכן), אלא גם בבידודה של ישראל במישור הצרכני.

כמעט מדי יום אנחנו מדוּוחים על עסקים נוספים שנסגרים, ובכל זאת ישנם כאלה הנמצאים בקצוות, ושם באופן יחסי נדמה שהעסקים כרגיל.

בימים כתיקונם היינו מספרים אולי בצורה אחרת על ניסו רהיטים, מעצמת ריהוט הקוטור הארצישראלית. בכל זאת, מדובר בעסק משפחתי בן 50 שנה שהספיק לעבור כאן הכל מהכל, ולא רק לצלוח משברים, אלא גם להמשיך ולייצר בישראל כחול־לבן, עם כמעט אפס תחרות. כן, גם בזמן מלחמה.

אלא שהשאלה הראשונה ששאלתי את לאון אדוט, המנכ"ל והבעלים של ניסו רהיטים ואחד מבניו וממשיכי דרכו של ניסו עצמו, היא מה קרה בשנה החולפת - ואם יש פחות רכישות. “בתחומי היוקרה אני חייב לומר שאני לא מרגיש שינוי", מסביר אדוט וחושף בפנינו עולם שבו גם בתקופות הללו – אין פשרות.

“אני מניח שהעובדה שאנשים לא נוסעים לחו"ל אבל בכל זאת מרהטים בית, זה מה שגורם אפילו לעלייה הקטנה בתחומים הללו", פותח אדוט בהסבריו. “דבר נוסף הוא שהשווקים הבינלאומיים נסגרו: היבוא מטורקיה לא מגיע, מסין כבר הרבה יותר קשה להביא רהיטים, ואפילו אירופה עושה קשיים". וכשאדוט מדבר על הקשיים באירופה, הוא מתכוון בעיקר לעובדה שלקוחות שהיו מזמינים בעבר מותגי־על כאלה ואחרים, עלולים היום להיתקע עם משלוח שלא מגיע אפילו במשך חודשים רבים. “מדינת ישראל היא האחרונה בשרשרת המזון", הוא מוסיף. “אנחנו מדינת אי, ואני מניח שזו הסיבה שדווקא בתקופות כאלה הייצור הישראלי הוא שמרוויח מזה יותר, וטוב שכך".

“אין לנו מתחרים, זו בעיה"

זה 50 שנה שניסו רהיטים מייצרים רהיטים, אביזרים לבית, ובשנה החולפת הם גם התרחבו לרהיטי גן. הממלכה הקטנה שלהם, הממוקמת בדרום תל אביב, מנוהלת כיום על ידי בני הדור השני לניהול, לאון ואחיו יוסי. “אבא עדיין עובד בעסק, בעיקר בעיצוב של כל מחלקת העור", מספר אדוט. “גם הילדים שלי כבר נכנסו. אנחנו מייצרים הכל ביחד, מתכננים ובונים הכל מאפס".

ידעת שזה יהיה המקצוע שלך בעתיד?
“אני חושב שכן, לא חשבתי שאעשה משהו אחר. גם הילדים שלי שנכנסו לעסק פשוט נכנסו מכוח האינרציה. גדלנו בבית שחי את הרהיטים, זה התחיל מאבא, וזה עבר אליי, ואני כנראה משריש להם את זה ב־DNA. העסק התחיל כמרפדייה, כשאבא שלי היה מייצר לכל מיני חנויות יוקרה בארץ שהחלו להכיר אותו לאט־לאט. אחר כך הלקוחות הפרטיים באו, ביקשו ספה, ואחר כך שולחן ופינות אוכל, וכך העסק גדל והתחלנו לייצר רק בעצמנו".

בחודשים האחרונים נכנסו לראשונה לתחום מכירות האונליין. ובפעם הראשונה בישראל קיים אתר שמוכר קוטור בתחום. “זה לא משהו שקורה בתחום רהיטי היוקרה, לא היה אפשר לקנות אונליין ספה של מותג־על, וגם לא היו מציגים מחירים בדרך כלל. לאחר לבטים רבים החלטנו לעשות את המהלך פורץ הדרך הזה", הוא מסביר. “זה מוזר לבני הדור שלנו, אבל גדל כאן דור שירכוש בעתיד את הדברים האלה גם באונליין. אני למשל רכשתי טסלה ברשת. כשאתה יודע שיש אבא ואמא למותג שלך, אתה גם לא מפחד ממהלכים כאלה".

איך מתמודדים עם התחרות הגוברת בשנים האחרונות בעולם מותגי היוקרה הבינלאומיים, שמגיעים כבר לכל בית כמעט?
“קודם כל התחרות שלנו היא מול החברות הבינלאומיות, וזה באמת היה אחד האתגרים של השנה החולפת. מותגי־העל של החברות המובילות מולנו, הקטנים, שנאבקים להשאיר את הייצור כחול־לבן. כל מיני מותגי־על שמגיעים לארץ הם התחרות היחידה שיש לנו, אין לנו כל כך מתחרים בארץ. אבל בכל זאת יש לציין שהריהוט שמיוצר בארץ הוא ייצור המוני, וגם הוא כמעט נמחק. היצרנים הקטנים נמחקים, ובנתח השוק הזה נשארנו לבד. זה רע בעיניי, כי כשאתה לבד אתה בבעיה. אם הייתה עוד חנות או שתיים שיודעות לייצר ברמה כזאת, זה היה מותח אותנו כלפי מעלה".

כמו מרצדס או טסלה

את עולם הריהוט מקביל אדוט גם לעולם הביגוד. “גם שם את רואה איך היצרנים המקומיים נעלמים, ומביאים מחו"ל כמעט הכל, ויש מעט מאד ייצור מקומי של בגדים בארץ. נותר נתח שוק מאוד קטן".

מה לגבי איקאה? הם מאפשרים התמודדות עם יוקר המחיה, שאי אפשר להתעלם ממנו.
“כשהשוק נפתח, מה שקרה שהאמצע נעלם. יש חברות שמביאות סחורה מסין, משכם או מטורקיה - מה שכמעט כבר לא קיים בגלל המלחמה – ומנגד הלקוחות שיש להם את הכסף והם משקיעים במותגי־העל. היכולת שלנו היא להביא את הלקוחות הללו בדיוק כמו מי שקונה מרצדס למשל או טסלה אפילו. אנחנו נותנים מענה הן ביכולת הייצור, הן מבחינת איכות המוצר, וכמובן הלקוחות שלנו לא צריכים לחכות כמה חודשים למשלוח".

יתרון הביתיות, לדבריו, נותן למותגי־העל פייט. “היכולת שלנו היא לתת מענה כולל. מעצב מגיע לניסו, יכול לתפור את החליפה המלאה ללקוח לפי הצרכים שלו. אנחנו מרכיבים לו את התמונה השלמה".

מהם האתגרים בניהול עסק שכזה?
“קודם כל בכוח אדם, ודבר שני ביוקר הייצור. ישראל יקרה בצורה מטורפת, והבחירה לייצר כאן, ולא באיטליה למשל, מגיעה עם מחיר גבוה. לייצר באיטליה עולה רבע מכאן, בטורקיה אפילו פחות. אז יש מחיר בשמירה על הייצור בארץ, אבל זה עדיין בעיניי פרמטר שמשמר את העסק.

“עם השנים ייצרנו ופיתחנו כל מיני שיטות וטכניקות טכנולוגיות, שהן כמו סטארט־אפ וייחודיות רק לנו. זה גם מה שסייע לנו להתמודד עם עניין כוח האדם למשל, עם המהירות. כולם יודעים הרי להביא מחו"ל דברים, ואתה תמיד תלוי במעצבים שם ובמה שיש להם להציע לך. אז עמלנו ופיתחנו מכונות וטכניקות הדפסה ייחודיות שאין לאף אחד בעולם. זה נותן לי להיות גמיש, לא להיות תלוי בנגר, למשל. זה מאפשר להתגבר על הרבה מכשולים. ויש לזה עוד אלמנט כלכלי: תחשבי שיבואן שמייבא מותג יוקרה חשוף לכך שיבואן אחר יביא ארצה את אותו המותג. פה מי שרוצה לקנות ניסו, חייב לעבור קודם כל דרכנו".