ליזמית חנה רדו היה לפני שנים רבות חלום, או ליתר דיוק שאיפה: לבנות קבוצת חברות בנגב ובגליל שיעניקו הזדמנויות תעסוקה לעובדות ועובדים המתגוררים בפריפריה. לפני שנתחיל – חשוב לציין כי כל מה שתקראו בכתבה הבאה אינו בגדר מיזם חברתי. "כל החברות הן חברות בע"מ - לא עמותה, לא מלכ"ר, לא מיזם פילנתרופי כלשהו. חברות עסקיות לחלוטין", מבהירה רדו.
קבוצת Group19 הוקמה על ידי רדו בשנת 2016 במטרה להרחיב את מודל התעסוקה האיכותית והמתקדמת לאנשים בפריפריה, תוך התמקדות ביישובים מרוחקים כמו מצפה רמון, שדרות, אופקים, ירוחם וצפת, שבהם אין כמעט הזדמנויות תעסוקה לאנשים. "אני אוהבת לכנות את זה 'הזדמנויות תעסוקה איכותיות'", פותחת רדו. "אנחנו נותנות שירותים מקצועיים מרחוק, ובכל מקום גיאוגרפי השירותים הם שונים - בין אם חשבונאות ושירותים פיננסיים, דאטה אנליסטים, שיווק דיגיטלי ופיתוח בתחום ההייטק. זאת בהתאם להתמקצעות של כוח האדם במקום. 90% מהלקוחות שלנו מגיעים מהמרכז, מה שאומר שכסף חדש מגיע מהמרכז לפריפריה. מנגד, לאנשי הפריפריה הרחוקה אנחנו נותנים הזדמנות לעסוק במה שהם חזקים בו".
העקרונות העומדים בבסיסם של העסקים הללו הם קודם כל היתכנות כלכלית ופוטנציאל צמיחה משמעותי. כולם ממוקמים בפריפריה הרחוקה ומעסיקים באופן ישיר עובדים מהאזור עצמו, בתנאי העסקה זהים לאלה במרכז הארץ, וכל המנכ"ליות הן נשים. בחרנו להתמקד בסיפור היפה של Group19 Finance, המכונה גם "לב 19" – חברה המעניקה על פי המודל של רדו שירותים פיננסיים, הנהלת חשבונות וחשבות שכר, ומעסיק הרבה נשים חרדיות – והכל מאזור צפת והסביבה.
"אני מנהלת את החברה כבר חמש שנים", אומרת עינב אלון, מנכ"לית Group19 Finance, המנהלת את תחום הפיננסים של החברות הגדולות בישראל. "התחלנו לעבוד בעיצומו של משבר הקורונה, שדווקא נתן לנו את האפשרות לקדם את העסק ולהוכיח שעבודה מרחוק היא משהו שעובד טוב. זה קרה בתקופה שכל החברות הגדולות בדקו את מבנה התעסוקה שלהם וגילו שיש הרבה אבטלה סמויה, ושאפשר לשפר תהליכים". את השירותים של לב 19 בצפת החלו להציע כבר אז, והלקוחות רק הלכו וגדלו. במקום מועסקות כ־45 עובדות, חלקן חילוניות, חלקן חרדיות ועוד היד נטויה.
"העובדות מגיעות למסוגלות מאוד גבוהה ומשמעות גבוהה, ומבחינתנו זה משנה מציאות וזה המודל", מסבירה אלון. "מעבר לפרנסה, חנה ואני נותנות לעובדות גם ביטחון כלכלי, ואת המקום הזה שהן יכולות לסמוך עלינו גם במשבר או בכאוס, כמו שקרה בקורונה או בזמן המלחמה. אנחנו לא מרימות ידיים, אנחנו לא מוציאות לחל"ת. שמרנו לאורך השנים על כל העובדות, ואף אחת מהן לא נפגעה. מבחינתנו זה משהו שהיה חשוב מאוד לבניית הדנ"א של החברה".
המודל שמפעילה רדו שונה קצת ממה שאנחנו מכירים בחיבור הרגיל בין פריפריה למרכז, בעיקר בתחום ההייטק. "אני מאמינה שאנחנו מביאות את הכישרון שלנו בצורה מיטבית", היא אומרת. "כלומר, אומנם מדובר במודל היברידי של עבודה מרחוק מול חברות במרכז הארץ, אבל לעובדות שלנו יש משרד שהן מגיעות אליו יום־יום, יש מנכ"לית ומנהלות הכשרה, ויש מי שרואה אותן בכל יום. הן באות למשרדים ואנחנו מורידות להן את כל הפחדים. הן לא צריכות לדאוג לרעש שעלול להפריע בזמן עבודה מהבית או לאינטרנט חלש, הן לא צריכות לחשוב מתי יקבלו שכר או אם מישהו יפטר אותן. אתמול למשל הייתה לנו הפסקת חשמל, ועינב סידרה הכל כדי שהן יוכלו להמשיך לעבוד".
"אנחנו עובדות בשיטת הקוסמת ושוליית הקוסמת", מספרת רדו. "לכל חברה יש מנכ"לית ולה צוות 'קוסמות', כך אנחנו קוראות להן, שמגיעות בכל בוקר כדי להכשיר ולשבח את העובדות, שכולן מגיעות כג'וניוריות ומתקדמות בסולם התפקידים, כדי שבסופו של דבר הלקוח יקבל את אשת המקצוע הטובה ביותר ואת מנהלת החשבונות המיומנת ביותר".
אוקיינוס אדום
השנה החולפת, מיותר לציין, הייתה מאתגרת עבור תושבי צפת. "חטפנו פגזים כל חצי שעה בערך", נזכרת אלון, אבל מרגיעה שזה לא פגע בשטף העבודה: "כולן המשיכו לעבוד ולהגיע למשרד כרגיל. קודם כל, כי אנחנו מאפשרות להן להיות באזור מאוד נעים ונוח. דבר שני, בפרט בזמן המלחמה, בזכות הצוות ומה שבנינו פה ידענו לתמוך אחת בשנייה. אף עובדת לא עזבה, ובזכות הממ"ד הצמוד יכולנו להמשיך לעבוד. הכי מצחיק שהעובדות הרגישו הרבה יותר בטוחות במקום העבודה מאשר בבית. זה לא היה מובן מאליו להמשיך לעבוד, אבל זה קרה, ועמדנו בכל ההתחייבויות, גם בימי המלחמה הקשים ביותר".
אף לקוח לא עזב?
אלון: "להיפך, אפילו גדלנו".
ההיתכנות וההצלחה של העסק דורשות כמובן שיתוף פעולה עם חברות גדולות במשק הנמצאות במרכז הארץ. "זה דורש את הרצון מחברות גדולות", מודה רדו. "וכשיש כזה, הנס קורה. הם פתאום מבינים איזה שירות מקצועי יש להם שפותר כל בעיה. לקוחה אמרה לי השבוע: 'אף פעם לא עבדתי עם חברה שגם מבחינה מקצועית וגם מבחינה שירותית נמצאת ברמה כל כך גבוהה, כי תמיד אחד בא על חשבון השני, ופה יש הלימה בין המקצועיות לשירותיות'.
"יש לנו בסביבות 150 לקוחות, ש־90% מהם חברות גדולות ממרכז הארץ, חברות הייטק, סטארט־אפים, שיתופי פעולה עם רואי חשבון גדולים. אני לא מפחדת לומר שמתאהבים בנו, באותנטיות שלנו ובמקצוענות שלנו. אנחנו מגיעות תמיד למרכז לעבור חפיפות עם החברות, משפרות תהליכים, ולשמחתי הגענו למצב שאנחנו כמעט לא מפרסמות, והכל עובר מפה לאוזן. כל סמנכ"ל כספים שעבד איתי פעם אחת ועבר לחברה אחרת, מתקשר אליי ועובד איתי שוב".
מה הקריטריונים לקבלת עובדים ועובדות?
"העובדות צריכות להגיע עם תעודה של הנהלת חשבונות וחשבות שכר. בריאיון אני חייבת לזהות פוטנציאל, יכולת וכמובן רצון להתקדם. מעבר לכך, את כל המעטפת הרגשית, המקצועית והאישית אנחנו נותנות פה. יש פה נשים צעירות בלי ניסיון, שזה מקום העבודה הראשון שלהן, והן מתפתחות פה וצומחות ומגיעות כעבור כמה שנים לשיאים מקצועיים, ולמקומות שהן בכלל לא האמינו שיש בהן. אני חווה את ההצלחות הללו בכל יום, וזה מה שמרגש אותי בעבודה, לראות את הדברים האלה. נכון שגם עוד לקוח חדש מרגש אותי, אבל ההתפתחות הזאת היא קודם כל עבורי".
אומרים שכל יזמות מצליחה עונה על צורך מסוים. מה היה חסר?
רדו: "בתקופה שהתחלתי לחשוב על היזמות בתל אביב, היה אוקיינוס כחול של לקוחות ומעסיקים, ואוקיינוס אדום של עובדים. ואני זוכרת שהגעתי לחברת ביטוח מסוימת בתל אביב במגדל ענק, ומול המגדל הענק הזה יש בנק, אחד משלושת הגדולים, ואז מנהל משאבי האנוש אמר לי 'היום שתי מנהלות חשבונות עברו ממני אליהם. חצו כביש כי הן קיבלו 1,000 שקל יותר'. ואז הבנתי שאוקיינוס אדום של עובדים הוא מיותר במדינת ישראל. אנחנו מדינה קטנה, ובכל זאת אנחנו רואים הרבה חברות שלוקחות שירותים מרומניה, מאוקראינה ואפילו מהודו. ואנחנו בסך הכל נמצאות בצפת, שעתיים מפה, שלוש שעות גג עם פקקים. זה מגוחך לא לעבוד עם אנשים מהפריפריה הרחוקה. שם החלה המוטיבציה שלי. פחות בכיוון הלקוחות, יותר בכיוון האנשים. מין אינטואיציה כזו שלא מבוססת על מחקרים. פשוט הבנתי שחשוב ללקוחות במרכז להבין שיש עובדות כל כך טובות באזורים אחרים. אם קשה להשיג עובדים ועובדות בתל אביב, אני אוכיח להם שזה יעבוד".
קל יותר לעבור לניו יורק
ההוכחה הזו, מודה רדו, עולה הרבה כסף, "אבל הייתי נחושה להצליח. ואני אומרת לך שאם כולם היו מבינים זאת - מעבר לציונות, שאנחנו מבינות היום כמה זה חשוב, ומעבר לחיזוק הגליל והנגב, שגם היום אנחנו מבינות ומבינים כמה זה חשוב - היו כבר 20 אלף עובדים במיזם הזה. עובדים מקצועיים, נאמנים, כיפיים. אנחנו עדיין עקב בצד אגודל, גדלים לאט־לאט".
מה האתגרים שלכן ומה עוד צריך לעשות?
אלון: "מגיעות אליי עובדות עם קורות חיים ואומרות לי שהן שמעו שזה מקום טוב ושהן מחפשות עבודה. ואני עונה שהלוואי שיכולתי לקלוט עכשיו עוד 30 עובדות, כי יש לי מקום. אבל אני צריכה שתהיה הלימה בין מספר הלקוחות למספר העובדות, ורק אם יהיו לי יותר לקוחות, אוכל להשתמש בכוח האדם המעולה שיש לי".
רדו: "יש במרכז הארץ הרבה מנכ"לים של חברות גדולות ומבטיחות, כולל הייטק, שמאוד רוצים לעזור למדינת ישראל להיות יותר חזקה, נגיד את זה ככה. הם מאמינים שביחד ננצח. ואת הביחד הזה הם אפילו לא צריכים לבנות, כי אנחנו בנינו להם פלטפורמה. הם לא צריכים להקים משרד בצפת או בקריית שמונה, כי יש אותנו. אנחנו ניתן את השירותים. אנחנו יכולות להעסיק בין חצי משרה ל־30 או 100 משרות מלאות עבור חברה בתל אביב. אנחנו בעצם חוסכים מהחברות את הקמת המשרדים הללו בפריפריה. תעבדו איתנו, תקבלו שירות מהצפון והדרום, ותסייעו לעוד ועוד אנשים להיכנס למעגל העבודה.
"זה מאפשר מוביליות. עובדות מצפת נפגשות עם לקוחות מתל אביב לפעמים בפעם הראשונה בחייהן. זה משנה פוליטיקה של מדינה. והפנייה שלי אחרי ניסיון של 15 שנים היא רק לתחום העסקי. אני לא פונה לממשלה. בעזרתנו אפשר לשנות מציאות למאות משפחות בצפון ובדרום".
אלון: "יזמות ועסקים הם לא בחינם ולא בהתנדבות, ולא עושים פה טובה לאיש. כולן מקצועיות, כולן עוברות הכשרות, ואף אחת לא לוקחת עובדת שהיא לא טובה. אנחנו מדברות על מקצועיות ושכר נאה מאוד. מה שחשוב זה להבין את האימפקט שקורה בעשייה שלנו. אנחנו גם מקדמות נשים, גם נותנות פרנסה, גם הערך העצמי שלהן עולה, יש הרבה אדוות שנהנות מהדבר הזה. אני בונה פה פאזל ובוחרת כל חלק בקפידה. יש לי פאזל של 45 חלקים, ואני רוצה פאזל של 100 חלקים לפחות".
תמיד ניסו להביא את המרכז לפריפריה, להעביר חברות לקצוות של המדינה, וזה לא צלח. פה זה בעצם לעשות הכל הפוך.
רדו: "בדיוק, ואת יודעת איך זה: לישראלים קל יותר לעבור לניו יורק מאשר לעבור לצפת או לאופקים. ופה אנחנו אומרים לא, תישארי בתל אביב, ואנחנו ניתן את כל השירותים מצפת. וזה הכי נכון בעולם".
