אהרון לפידות, מומחה לתעופה, מעריך כי האפשרות שנתב”ג יושבת בעקבות איום הטילים היא בהחלט סבירה, ואף אירעה לא פעם בעבר. את הדברים אמר לפידות בשיחה שקיים עם "מעריב", ברקע החזרה ללחימה בעזה, כמו גם חזרתם של שיגורי הטילים מתימן על ידי החות'ים.
בפתח דבריו, אמר לפידות: “קודם כל, אני לא מופתע אם יקרה מצב בו נתב”ג ייסגר לטיסות נכנסות, משום שזה קרה כל כך הרבה פעמים בעבר במסגרת כל מיני מבצעים בעזה, עוד לפני ה-7 באוקטובר. במלחמות קודמות, כמו מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991, אני זוכר שסגרו את השדה, וגם במבצעים מאוחרים יותר של מדינת ישראל".
"למדינת ישראל יש מה שנקרא ‘מותניים צרות’, והמרחק של נתב”ג מכל מקום הוא קטן יחסית. לכן, כל פעם שיורים טיל – וזה לא משנה אם זה מלבנון, מעזה, או מכל מקום אחר – שדה התעופה עומד בסכנת סגירה. אנחנו זוכרים את זה גם כשאיראן שיגרה טילים במלחמה הזאת”. הוסיף מומחה התעופה.
לפידות מדגיש כי החוסר באלטרנטיבה לנתב”ג הוא בעיה קריטית שכבר שנים אין לה פתרון אמיתי, ולכן הקמת שדה התעופה בנבטים היא הכרחית: “למדינת ישראל יש כרגע רק נמל תעופה בינלאומי אמיתי אחד – נתב”ג. נכון, רמון יכול לשמש בשעת חירום, ויכולים לנחות עליו מטוסים בינלאומיים, אבל יש שם רק מסלול אחד ורחבת חנייה קטנה מאוד".
עוד אמר והוסיף: "לגבי שדה התעופה בנבטים, אשר הקמתו אושרה בקריאה שנייה ושלישית בשבוע שעבר – אין צל של ספק שאנחנו צריכים את השדה הזה. אם אנחנו מסתכלים על התנועה שהייתה לפני ה-7 באוקטובר, שכולנו מקווים שתחזור כמה שיותר מהר, אנחנו מדברים על עשרות מיליוני נוסעים בשנה. נתב”ג כבר נמצא בקצה הקיבולת שלו ואינו יכול להתמודד עם יותר. אם נסתכל קדימה, עשר או חמש-עשרה שנים קדימה, מספר הנוסעים יגדל בכ-50% על פי כל החישובים, ויגיע לסדר גודל של 35–40 מיליון נוסעים בשנה. אין שום סיכוי ששדה אחד יוכל להחזיק מספר כזה של נוסעים”.
“כמובן שבמצב הביטחוני שלנו, כשאנחנו מותקפים כל פעם ממקום אחר, אנחנו מחויבים לפחות אלטרנטיבה אחת. גם בלי טילים, אם יש מזג אוויר גרוע, ערפל כבד, רוחות חזקות או ברד – מוכרחים להפנות את המטוסים למקום אחר. כיום, האלטרנטיבות שלנו הן לרוב לרנקה בקפריסין או עמאן בירדן. זה מצב בלתי מתקבל על הדעת”. הוסיף.
לפי לפידות, הפגיעה בתעופה והתיירות בישראל בעקבות ביטולי הטיסות של חברות זרות היא עצומה, אך גם מובנת: “אם ננסה להיכנס לנעליים של חברות התעופה, אפשר להבין למה הן מבטלות טיסות. למה שטייסים יסכימו לטוס למקום שבו עלול ליפול עליהם טיל? מדובר בחברות מסחריות, לא בטיסות חירום או צבאיות. הטייסים והדיילים פשוט מסרבים להגיע לישראל כי הם לא רוצים להסתכן. ואם נוסיף לכך את הדעות הפוליטיות שלהם – הרי רוב החברות שמגיעות לכאן הן אירופאיות, וידוע מה מצבנו באירופה. טייסים ודיילים מסרבים להגיע לכאן מסיבות בטיחותיות, אבל גם בגלל הלך הרוח באירופה כלפי ישראל”.
לפידות מסביר כי חוק הפיצויים לנוסעים, הידוע כ’חוק טיבי’, היווה גורם נוסף להימנעות של חברות תעופה זרות מטיסות לישראל: “החוק קובע שחברות מחויבות לפצות נוסעים במקרה של עיכובים או ביטולים, וזה הרתיע אותן. הן הבינו שהן עלולות להפסיד מיליונים אם טיסות יתבטלו בגלל מצב חירום בישראל. הממשלה התחייבה לפצות את שלוש החברות הישראליות – אל על, ארקיע וישראייר – במקרה שייאלצו לפצות נוסעים, אבל החברות הזרות לא קיבלו כל פיצוי. לכן הן פשוט נמנעו מלטוס לכאן”.
המציאות הביטחונית המורכבת של ישראל ממשיכה להשפיע באופן דרמטי על התעופה והתיירות. נתב”ג עלול להיסגר בכל רגע, אין אלטרנטיבה אמיתית, והתיירות ספגה מכה קשה. לפידות מדגיש כי הקמת שדה תעופה נוסף היא לא רק צורך כלכלי, אלא גם הכרח ביטחוני.
