האירועים הקשים של 7 באוקטובר 2023 הותירו צלקת עמוקה בחברה הישראלית. לצד הכאב, עלה הצורך בשימור הזיכרונות ובהנצחת הנופלים והנרצחים בדרכים שלא רק מביטות אל העבר, אלא נוגעות בהווה ומקרינות אל העתיד.
בעקבות זאת, החלו לצמוח יוזמות חדשניות שמבוססות על טכנולוגיה מתקדמת ועל בינה מלאכותית. יוצרים, חברות טכנולוגיה וארגונים שונים לוקחים חלק בתהליך, כדי להציג סיפור ולהעניק קול לחללים, וגם לשורדים.
אחד המיזמים המובילים בתיעוד זיכרונות השורדים הוא "עדות 710", שהוקם על ידי קבוצת מתנדבים מתחומים שונים – קולנוע דוקומנטרי, מחקר היסטורי ובריאות הנפש. הייחוד במיזם הוא השימוש הנרחב בבינה מלאכותית במטרה לעבד ולתמלל את העדויות, ולייצר מהן ארכיון מעמיק.
ראש צוות טכנולוגיה ב"עדות 710", ניר דפנא, מסביר: "השימוש בבינה המלאכותית לתמלול העדויות שנאספו מאפשר לנו קיצור משמעותי של התהליך והנגשת העדויות לציבור הרחב. מעבר לכך, הבינה המלאכותית מסייעת לנו לזהות דפוסים ופרטים שלא תמיד נראים לעין בצורה מיידית".
עד כה נאספו למעלה מ-1,200 עדויות במסגרת הפרויקט, והן צפויות להיות חלק מארכיון לאומי. העדויות נגישות דרך אתר ייעודי, שמאפשר הצגה של העדויות מנקודות מבט שונות וחיבור ביניהן.
באמצעות שיתוף פעולה מיוחד עם "מיקרוסופט ישראל", "עדות 710" פיתח כלי טכנולוגי שמקל על הציבור ביצירת טקסי זיכרון מותאמים אישית. הכלי עושה שימוש בתמלילי העדויות שנאספו, ומאפשר למשתמשים לבנות טקס המותאם להעדפותיהם, תוך בחירת תכנים שונים הקשורים לאירועים ולמונצחים.
תהליך העבודה עם הכלי פשוט ואינטואיטיבי: המשתמשים יכולים לבחור עדויות מסוימות, לעקוב אחרי אירועים שונים מכמה זוויות, ולשלב טקסטים אישיים או שאלות לדיון. בסוף התהליך, מתקבלת מצגת מוכנה ובה כל החומרים שנבחרו. בנוסף, קיימת אפשרות לשלוח מסרים אישיים לשורדים שעדותם שולבה בטקס.
דיוקן ללא פנים
יוצרת התוכן מורן אוליאל ביצעה מעבר משמעותי מעולם ההייטק לתחום האמנות והיצירה באמצעות בינה מלאכותית. היא השתתפה בערבי הנצחה לנרצחי פסטיבל נובה, ובאחד מהם חשה שמשהו חסר – רובד אמנותי עמוק יותר.
אוליאל הציעה ליצור תמונות הנצחה לנרצחים, וכך נולד פרויקט ''תמונות בדמותם". התמונות הן דיוקנאות מיוחדים, שאינם חושפים את פני המונצחים אלא מבטאים את זהותם האישית בדרכים אחרות. אוליאל חוקרת לעומק את דמותם של המונצח או המונצחת דרך עיסוקיהם, תחביביהם, חלומותיהם ועוד.
היא נעזרת בחומרים שהיא מקבלת ממשפחות החללים וממקורות אחרים ויוצרת תמונות שמשלבות בין הקריאייטיב האישי שלה ובין הבינה המלאכותית.
עד כה יצרה אוליאל כ-50 תמונות הנצחה, והמיזם שלה זוכה להכרה ולתגובות רבות. היא הציגה בתערוכות בארץ ובעולם, בין השאר בניו יורק ובלוס אנג'לס, כחלק ממיזם ההסברה הבינלאומי. אוליאל אומרת שהחיבור שלה לפרויקט אישי ועמוק, עד כדי כך שהיא חווה אותו ברמה הרגשית.
אחות שכולה שראתה ואהבה את הפרויקט פנתה אל אוליאל בבקשה להנציח את אחיה ואחותה, שנרצחו ב־7 באוקטובר. האחות, שרון רפאי ז"ל, הייתה אמורה להתארס בינואר 2024. בשבת השחורה אחיה אלי רפאל ז"ל יצא לחלץ אותה מהנובה ושניהם נרצחו. גם בן זוגה של שרון, שחר מנצור ז"ל, נרצח במסיבה. במרכזה של היצירה להנצחתם מופיעה שמלת כלה, כסמל לשמלת הכלולות של שרון.
"אני לא מצליחה לנתק את עצמי מהכאב", היוצרת אומרת, "אבל זה מה שמניע אותי להפוך את הכאב ליצירה אמנותית". בחודש נובמבר תעלה אוליאל תערוכה עם 25 תמונות מתוך הפרויקט "תמונות בדמותם" בבית חיל האוויר בהרצליה.
הנפשה עם נשמה
שירן מלמדובסקי סומך, מייסדת ומנכ"לית Generative AI for Good ומובילת אימפקט בחברת D-ID, הייתה חלק מצוות שפיתח פרויקט הנפשות להנצחת הנרצחים ב־7 באוקטובר. D-ID, המתמחה ביצירת אווטארים מונפשים, פתחה את הפלטפורמה שלה לשימוש חינם לאחר פרוץ המלחמה, במטרה לתמוך במאמצי ההסברה ולהפיץ בהתאם תכנים בשפות שונות.
מלמדובסקי סומך מספרת שההחלטה להיכנס לנושא ההנצחה לא הייתה קלה: "היו הרבה שאלות לגבי השימוש בבינה מלאכותית, בעיקר סביב החשש מדיפ פייק ומהתגובות שעלולות לצוץ בעולם".
בכל זאת הוחלט שיש להשתמש בטכנולוגיה זו כדי להשמיע את קולם של אלה שכבר אינם יכולים לדבר. שיתוף פעולה עם משפחות הנרצחים, שתרמו עדויות וחומרים שונים, הביא ליצירת סרטונים דיגיטליים, מותאמים אישית, באיכות גבוהה מאוד. שחקנים מקצועיים דיבבו את הדמויות המונפשות כדי להבטיח שהקולות יהיו קרובים ככל האפשר למציאות.
"היה חשוב לנו שהתוצאה תהיה אותנטית ומכבדת", מסבירה מלמדובסקי סומך, "והמשפחות קיבלו את הסרטונים בהתרגשות רבה. הם הוצגו באירועים משפחתיים, בכתבות בתקשורת ובאירועי זיכרון שונים".
למרות ההצלחה, הוחלט שלא להמשיך בשלב זה בפרויקט ההנפשה על רקע החשש מהשימוש בטכנולוגיית דיפ פייק. עדיין, מלמדובסקי סומך אומרת שהמיזם עורר שיח חשוב: "הצלחנו לגעת בלבבות רבים ולהעביר את המסר שאומר שאנחנו זוכרים, גם בעידן הדיגיטלי".
מציאות שאינה קיימת
אריאן טופול מתל אביב, מפתח תוכנה במקצועו, החל את דרכו בעולם האמנות לפני כשנה. יצירת ההנצחה הראשונה שלו הוקדשה לרס"ן בנימין (בנג'י) טרקינסקי ז"ל, שנפל בקרבות.
שרון, אחותו של הקצין שנהרג, פנתה אל טופול ביום הזיכרון לחללי צה"ל וסיפרה על אחיה, שלא זכה להכיר את אחיינו. "הוא היה כל כך מדהים עם תינוקות וילדים", אמרה. בהשראת דבריה, טופול יצר תמונות מעוצבות של בנג'י ז"ל עם אחיינו, ובכך הצליח ליצור מציאות שלא התקיימה. "המשפחה מאוד אהבה את התוצר ופרסמה אותו במקומות שונים", מספר היוצר, "וזה ממלא אותי בגאווה".
בשנה שקדמה לטבח 7 באוקטובר יצר טופול חידות היגיון ויזואליות, שבהן הופיעו דמויות מפורסמות. "שבוע לפני יום הזיכרון פרסמתי הודעה שבה ביקשתי מאנשים לשלוח לי בקשות להנצחה", הוא מסביר. "כמעט כל אחד מכיר מישהו שנפל, והמלחמה חידדה את הצורך שלי לעזור". טופול החל ליצור יצירות שמביאות את סיפוריהם של הנופלים והנרצחים, ומביעות את הכאב והגעגוע של יקיריהם.
במהלך התקופה הסוערת סביב 7 באוקטובר השנה חווה טופול כמה לילות לבנים, כשהוא מנסה להפיק כמה שיותר יצירות שיגיעו לכמה שיותר משפחות. הוא מספר שהתגובות שקיבל מהמשפחות מרגשות, וכי הוא חש סיפוק רב מכך שבמקרים רבים בני המשפחה מדפיסים את יצירתו ותולים אותה בביתם.
"בלתי אפשרי להיטמע בכל כך הרבה סיפורים של כאב בלי שזה יגבה ממך מחיר נפשי כלשהו", הוא מודה. "אחרי ימים של יצירות סביב 7 באוקטובר לא הצלחתי לחזור לשגרה. זו פעם ראשונה שזה קרה לי".
